כחלון ופלוג רוצים אותו דבר, אבל חושבים הפוך

המשקפיים של כחלון ופלוג. שניהם ממלכתיים ומקפידים על גינוני כבוד אישי. הוא קורא לה הנגידה והיא קוראת לו כבוד השר. אבל כשהטונים עולים - ולאחרונה זה קורה יותר ויותר - הם עוברים לדבר בשמות פרטיים. "קרנית, תביני", הוא אמר לה לאחרונה, "המסים זה אחריות שלי". השבוע האשים משה כחלון את קרנית פלוג שאם היה מקשיב לתחזיות של בנק ישראל, הציבור היה "מפסיד" 24 מיליארד שקל - סכום ששווה לעלות הורדות המסים שכחלון העביר עד היום (16 מיליארד שקל) בתוספת העלאות המסים שפלוג רצתה וכחלון לא העביר (8 מיליארד). שר האוצר יודע כמה המספרים האלה מרגיזים את הנגידה, ולכן בדיוק הוא חוזר עליהם וגם מעדכן כלפי מעלה, שנה שלישית ברציפות. הנומרטור של כחלון.

הם זוג מוזר, שני הקודקודים הכלכליים. היא רואה את העולם דרך משקפי המאקרו והוא - דרך המיקרו. בעיניה, הכלכלה נמדדת בנתוני התעסוקה, צמיחת התמ"ג, הפריון ויציבות המערכת הבנקאית. בעיניו, הכלכלה נמדדת בכמה כסף נשאר לקניית מחשב לילד, כמה עמלות הבנק לוקח ובשאלה אם מחירי העגבניות והדירות עולים או יורדים. האירוניה היא ששניהם חולקים אותה תפיסת עולם חברתית. כשהוא מדבר על צמצום פערים וכשהיא מדברת על צמיחה מכלילה, שניהם מכוונים בעצם לאותו מקום, רק שכדי להגיע לשם הם בוחרים בכיוונים הפוכים. הד"ר לכלכלה, הנגידה שזכתה בפעם הרביעית בציון מושלם בדירוג הנגידים הבינלאומי, רוצה שהמדינה תעלה מסים, כדי לצמצם פערי הכנסה וכדי שהאזרח יקבל יותר שירותים. הד"ר לפוליטיקה, שמדבר וחושב כלכלת רחוב, רוצה להוריד מסים כדי שלעובדים יישארו בסוף החודש עוד כמה שקלים בכיס. הגישה השמרנית שלה מתפרשת אצלו ככסת"חנות של פקידים, הגישה המיטיבה שלו מתפרשת אצלה כפופוליזם זול של פוליטיקאים. אז מי צודק? נדמה לי שאפילו כחלון יודה שבסוף-בסוף עדיף להשאיר את ניהול המדיניות הפיסקלית בידי המקצוענים, אפילו אם הם מפספסים לפעמים בכמה מיליארדים.

צבא עורכי הדין של הגופים הציבורים. הגוף הממשלתי שמעסיק הכי הרבה כלכלנים הוא לא בנק ישראל וגם לא האוצר. ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל ובאגף התקציבים של משרד הביטחון מועסקים כ-500 רואי חשבון וכלכלנים. את הנתון המדהים הזה חשף היועץ הכספי לרמטכ"ל תא"ל ששון חדד בראיון הפרישה שנתן ליובל אזולאי ב"גלובס". 500 כלכלנים ורואי חשבון לובשי מדים, שרובם משרתים מן הסתם בקריה בין שמונה לחמש ויכולים לפרוש לפנסיה בגיל 43.

באגף התקציבים באוצר, שלא גדל מאז הקמתו, מועסקים כ-60 כלכלנים, שמתוכם שישה מופקדים על תקצוב מערכת הביטחון. באיחור ניכר מאוד הבינו באוצר שזה לא ממש כוחות ושמשרד הביטחון פשוט משחק להם במספרים מול העיניים. בשבוע שעבר פורסם שהאוצר ישכור את שירותיו של יועץ אסטרטגי שיסייע במעקב התקציבי אחר הפרויקטים שצה"ל מקדם. הסיפור הזה מדגים כיצד גופים מספיק חזקים יכולים לנצל את השיטה לטובתם על חשבון חולשתם של שומרי הסף. דוגמה אחרת שהולכת ומתפתחת מול עינינו נוגעת למבקר המדינה.

מתברר שבשנים האחרונות נוצרה נורמה חדשה: בכירים בחברות ממשלתיות ובשלטון המקומי החלו לשכור שירותי עורכי דין שיסייעו להם להתמודד עם הביקורת. אנשי מבקר המדינה שהגיעו לערוך ביקורות בחברת עמידר ובמפעל הפיס וברשויות מקומיות מצאו מולם עורכי דין מהשורה הראשונה, ששירותיהם נשכרו בכסף מלא מתקציבי הגופים הציבוריים.

בין אלה שמרוויחים יפה-יפה מהכנת פקידים שסרחו לביקורות מבקר המדינה ישנם גם בכירים לשעבר במשרד מבקר המדינה שחצו בלי בושה את הכביש. כיצד מנצלים עובדי ציבור ונבחרי ציבור כסף ציבורי כדי לחמוק מביקורת לפי חוק - זו תופעה שראויה לפרק שלם בדוח מבקר המדינה. הבעיה היא שבנושא הזה מבקר המדינה מנוע מלהתערב משיקולי ניגודי עניינים.