חפשו את "האישה הרעה"

"חפש את האישה הרעה" היה מוטו הסיום של שתי רודנויות מפורסמות: סין המאואיסטית, ב-1976, ורומניה של משפחת צ'אושסקו, ב-1989. עכשיו, צליליה מעניקים השראה לאקורד הסיום של הרודנות הוותיקה ביותר באפריקה, זו של רוברט מוגאבה בזימבבואה.

מאו צה טונג מת בספטמבר 1976. החודשים האחרונים של חייו עמדו בסימן ניסיונם של אשתו ושל שלושה מבעלי בריתה ("כנופיית הארבעה") לתפוס את השלטון, לחדש את "מהפכת התרבות" הקטלנית, ולטהר את המפלגה מן הגוורדיה הישנה. הוותיקים מיהרו להלום. תיכף למות מאו, הם אסרו את אשתו ואת שותפיה, העמידו אותם למשפט, וגזרו עליהם עונשים דרקוניים. האלמנה נידונה למוות, עונשה הומתק למאסר עולם, והיא התאבדה בכלאה 15 שנה אחר כך.

רודן רומניה ניקולאי צ"אושסקו הפך את אשתו יילנה למס" 2 במידרג של משטרו. גל של רפורמות שטף את הגוש הסובייטי בנובמבר 1989, הטביע את שליטי מזרח גרמניה וצ"כוסלובקיה, והתדפק על שערי רומניה.

הרודן והרודנית כינסו עצרת המונים בכיכר המרכזית של בוקרשט. ההמון לא החריש, והעצרת התפתחה להפגנה נגד המשטר. יילנה נשמעה דוחקת בבעלה, "הגד להם שתעלה את משכורותיהם". אבל הזוג הקיסרי מיהר להימלט במסוק. יד הצבא השיגה אותם, הם הועמדו למשפט שדה, והוצאו להורג. גוויותיהם הוצגו בטלוויזיה, כדי להטעים את הסיום החד משמעי של שלטונם.

הרודנים נבהלו

מעניין מה גדולה הייתה השפעתם של המאורעות ברומניה על יבשת אפריקה. מנוסת הרודן, תפיסתו והוצאתו המטולווזת להורג העבירו חלחלה בגוום של רודנים.

שורה של רודנים התנדבו לחולל דמוקרטיזציה, להתמודד בבחירות חופשיות, להפסיד בהן, להודות במפלה, ולפרוש. בדרך כלל השינויים יצאו אל הפועל ללא אלימות, בהפגנה של בגרות ושל אחריות. אבל עד מהרה שליטים אפריקאיים גילו את הפטנט: אפשר לכונן דמוקרטיה רב מפלגתית, אבל אפשר גם להישאר בשלטון פחות או יותר לנצח.

רוברט מוגאבה של זימבבואה היה מקרה קיצוני. הוא הנהיג תנועת גרילה נגד משטר המיעוט הלבן במושבה הבריטית המורדת של דרום רודזיה בשנות ה-70. כאשר התמוטט המשטר הלבן (ושמה של רודזיה שונה לזימבבואה, על שם מדינה אפריקאית עתיקה), מוגאבה ניצח ללא קושי בבחירות דמוקרטיות. אבל זה היה ניצחון אתני, או כמו שהיו אומרים "שבטי". מוגאבה בא מקבוצת הרוב בזימבבואה (Shona), שאנשיה הצביעו לטובתו ברוב עצום. קבוצת המיעוט (Ndebele) לא רק הפסידה בבחירות, אלא עמדה להיענש בחומרה דרקונית, שאיפיינה מאותו זמן ואילך את משטר מוגאבה.

ראש הממשלה הראשון של זימבבואה העצמאית (הוא נטל את הנשיאות רק שמונה שנים אחר כך) הזמין את צפון קוריאה להקים בשבילו יחידת קומנדו, שהוא שיסה במתנגדיו האתניים. הערכות מעמידות את מספר הנטבחים על עד 30,000, רבים מהם אזרחים.

אסם התבואה התרוקן

זימבבואה הפכה דיקטטורה חד-מפלגתית למעשה, אם גם לא להלכה. תחילה דוכאו החירויות הפוליטיות, אחר כך דוכאו גם חירויות כלכליות. מוגאבה התחיל מערכה אלימה נגד חוואים לבנים, שהחזיקו ברוב הקרקע הראויה לעיבוד. עד הזמן ההוא הארץ הייתה אסם התבואה של אפריקה הדרומית, ומרכוליה שפעו מזון. אבל העושר הזה היה שמור בעיקר לבעליו. אוכלוסייה שגדלה במהירות מיוחדת, והתרכזה באזורים כפריים, אמנם הייתה זקוקה לרפורמה קרקעית.

מוגאבה, אמון על מהפכה אלימה, חובב נלהב של ספרות מהפכנית אירופית ואסיאנית, לא היה מוכן לשקול רפורמה סדירה. פיצויים? הוא שאל בבוז, והשיב: שהבריטים ישלמו פיצויים, הם הרי העניקו את הקרקעות למיעוט הלבן.

זה היה נכון כלשעצמו, ואולי גם היה ממש בתביעה. אבל הנזק לזימבבואה היה עצום ממדים. כלכלתה, שהייתה עד אותו הזמן אחת החסונות ביבשת, קרסה תחתיה. מיצואנית נטו של מזון היא הפכה לקבצנית. המטבע שלה התמוטט, והשתוללה בה במשך שנים אינפלציה שנמדדה בשיעורים של מיליוני אחוזים. רוב הזימבבואים איבדו את האמון במנהיגותו של מוגאבה. התנהגותו ושיטותיו הקנו לו נידוי בינלאומי. עליו ועל עושי דברו נאסרה הכניסה לארה"ב ולארצות האיחוד האירופי.

גורל המהפכה

מוגאבה הפסיד בבחירות לנשיאות ב-2008. המשטר התחיל מערכה אלימה עצומת היקף נגד האופוזיציה. פעיליה נרצחו, הוכו, נחטפו, הוחזקו במעצר ללא משפט, עונו והושפלו. למועמד המנצח, מורגן צ"אנגיראי, לא נשארה ברירה אלא לפרוש מן הסיבוב השני.

מוגאבה הפך בזה נשיא לכל חייו. לא היה לו אפילו הצורך להעמיד פנים חוקתיות. הוא יפרוש, הוא אמר, "כאשר אלוהים יקרא לי". בינתיים מתה אשתו הראשונה, והוא נשא אישה צעירה ממנו בארבעים שנה, גרייס מארופו, שהייתה מזכירתו. היא ילדה לו שלושה ילדים, שני בנים ובת. שניים נולדו עוד לפני נישואיהם.

מוגאבה ניסה להאציל מעמד מלכותי עוד על אשתו הראשונה. הוא חייב את העיתונות לכנות אותה "אם האומה". גרייס לא הייתה אם, אבל היא ניצלה את מקומה לצד הנשיא כדי לטוות רשת של קשרים ושל בני חסות, לחתור תחת יריבים ולקדם את עצמה.

שמפניה ורולקס

היא נודעה לשימצה על הרגליה הבזבזניים. בשעה שארצה נאנקה תחת עוני ואינפלציה, היא שמה את פעמיה אל חנויות יוקרה בדרום אפריקה ובמזרח אסיה. בניה נודעו בחיבתם לשעוני רולקס יקרים ולשמפניה. אחד מהם הצטלם יוצק את תוכנו של בקבוק שמפניה יקר על שעון רולקס יקר, ואומר: "ככה זה כשאתה בנו של רוברט מוגאבה".

גרייס התתחילה להתכונן אל הסתלקותו הממשמשת ובאה של בעלה, אם כי הניחה ש"אלוהים יקרא לו", לא גנרל בן תמותה. היא השילה את כל עכבותיה, וניצלה את חולשת הדעת הגוברת של בעלה ואת הרגליו האוטוקרטיים. ב-2014 סולקה סגניתו של מוגאבה, ג"ויס מוג"ורו, שתוארה עד אז כמועמדת העיקרית לרשת אותו. בתחילת החודש סולק האיש שהחליף אותה, אמרסון מנאנאגווה. ידה של גרייס הייתה בשתי ההדחות, אבל בלטה במיוחד בזו האחרונה.

סילוק מנאנאגווה היה מהלומה כבדה לגוורדיה הוותיקה של מפלגת השלטון. הוא היה מן הדור של מלחמת העצמאות ושותף מלא בדיקטטורה. איש לא יכול לטפול עליו מתינות, ליברליות, סובלנות או הומניות. אבל הוא היה מקובל על הגנרלים ועל פעילי מפלגת השלטון. הדחתו כשלעצמה לא הייתה צריכה להעלות או להוריד. הוא לא ייצג שינוי. הנסיבות הן שהפכו אותו לקדוש מעונה. מוטיב "האשה הרעה" פעל על המוני זימבבואה בדיוק כפי שפעל על המוני סין ועל המוני רומניה.

קתרזיס של מחאה

פקעה סבלנותם של הגנרלים והמפלגה, שהבליגו על כל עיוותי המשטר במשך 37 שנה. הטנקים נעו אל הארארה הבירה, תחנת השידור נתפסה, ארמון הנשיאות הוקף, נאמני "האשה הרעה" נעצרו בזה אחר זה - ומשטר מוגאבה הגיע אל קיצו.

מוגאבה, שהודח היום רשמית מתפקידו, חשוב כמת. רבבות צעדו אתמול ברחובות הארארה, בקתרזיס חסר תקדים של מחאה. נאמני מפלגת השלטון צעדו בסך עם יריביה הקשים ביותר, בהפגנות אחדות שלא נראתה דוגמתה. הם קצו בדיטטורה הברוטלית.

התוכל זימבבואה להתנער מן הדיקטטורה, ואולי גם לשלוח מסר רב כוח לארצות אחרות באפריקה, שהגיע הזמן להתנער משרירות לבם של אנשים חזקים? שהגיע הזמן לשים קץ לקלפטוקרטיה, השודדת את אוצרות היבשת לא פחות ממה ששדדו אותו האדונים הקולוניאליים משכבר הימים? אפריקה זקוקה לעידן חדש של פוליטיקאים, כדי לממש את הפוטנציאל הדמוגרפי העצום שלה.

בזימבבואה התחוללה אחת הבגידות הגדולות של מנהיגי העצמאות. מה הולם יהיה אם בזימבבואה יתחיל התיקון.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny