הבינה המלאכותית יוצאת לקרב נגד משככי הכאבים

לסם פרונס (Frons) יש את כל השורות הנכונות בקורות החיים. תואר מ-NYU, ניסיון תעסוקתי במקנזי ו-IBM, היא הוזמנה להרצות באוניברסיטאות יוקרתיות כמו הארוורד, קולומביה ודלטון בנושאי יזמות ומגדר והיא אפילו מחזיקה בתארים לאומיים בסייף. אבל טיפול לא זהיר בעקבות גיד קרוע הוביל אותה להתמכרות למשככי הכאבים. לא הייתם מנחשים את זה היום, שמונה שנים מאוחר יותר. פרונס, בלי נים אפולוגטי אחד בגופה, מנסה לרתום את הבינה המלאכותית כדי להילחם בהתמכרויות בדרך משלה. "בתוכנית 12 השלבים צריך להחזיר לקהילה, אז החלטתי לבנות פלטפורמה שתעזור לאנשים להתמודד עם התמכרויות", מספרת פרונס בשיחה עם "גלובס", וקובעת "הרופאים הם אלו שמלכתחילה הורגים אותנו, למה שנסמוך עליהם, איך יש להם את התעוזה להגיד שהם מנסים לעזור לנו? אני מצטערת, אף אחת מהתוכניות שלהם לא עובדות".

לפני שנתיים הקימה פרונס את Addicaid שמאחוריו רעיון פשוט: תוכנית החלמה דיגיטלית שמשלבת פתרונות קונבנציונליים כמו רשת תמיכה מותאמת אישית שבה מכורים מצוותים לקהילות חברתיות שמתאימות לצרכיהם, טיפול נגיש למכורים ולבני המשפחה ומערכת בינה מלאכותית שמפקחת בדקדקנות על הכול. כך הפלטפורמה מסייעת למכורים, לסמים, הימורים, אוכל או אלכוהול לעבור את היום יום, להתגבר על פיתויים, להתרחק מטריגרים ולנסות להשיב את אלו שנפלו חזרה אל דרך ההחלמה. חברי הקהילה אחראים לייצר את התוכן אם בשיתוף חוויות, מחשבות ואפילו שירים או ציורים. את התוכן המערכת לומדת ומפענח מה עוזר, למי ומתי. כל מה שרשת חברתית אחראית יכולה לעשות.

 משככי כאבים הורגים

התמודדות עם מגפה עולמית

הסטארט-אפ של פרונס הוא חלק מהפריחה המצערת בתחום עם העלייה המדאיגה בשימוש לרעה באופיואידים, קבוצת סמים שמדכאים את מערכת העצבים המרכזית ומשמשים ברפואה המערבית לשיכוך כאבים. בניהם ניתן למנות אתו הויקודין, אוקסיקודון, פנטניל ופרקוסט. באוקטובר האחרון הכריז נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על המלחמה במגפת ההתמכרות למשככי הכאבים. "כאמריקאים", הוא מסר, "אנחנו לא יכולים לאפשר לזה להמשיך. הגיע הזמן לשחרר את הקהילות שלנו מהנגע הזה. אנחנו יכולים להיות הדור שמסיים את מגפת האופיואידים. אנחנו יכולים לעשות את זה". מסר אך טרם הקצה דולר אחד להיאבק במגפה.

המילים של טראמפ נשענות על נתונים מדאיגים. לפי ה-CDC, המרכז לבקרת ומניעת מחלות בארה"ב, כ-50 אלף מנות אופיואידים נלקחות ביום. ב-2015 לבדה נתנו רופאים בארה"ב 300 מיליון מרשמים כחוק ל-97 מיליון איש שצרכו במצטבר, באותה שנה בודדת, 80% מאספקת האופיואידים העולמית. מדובר על כמות קטלנית שהובילה 2 מיליון איש לסבול מ"הפרעות שימוש" (צריכה מוגזמת חוקית, צריכה לא חוקית או התדרדרות לאופיואידים אחרים כמו הרואין) ולמותם של 33 אלף איש. היום אופיואידים הם גורם המוות מספר אחד בקרב אנשים מתחת לגיל 50, יותר מתאונת דרכים, איידס או אלימות הקשורה לשימוש בנשק חם.

הבעיה לא מוגבלת לארה"ב. ה-UNODC, הארגון באו"ם שאחרי על נושא הסמים, גם הגדיר את השימוש באופיואידים כמגפה עולמית. לפי נתוני ה-UNODC כרבע מיליארד בני אדם ברחבי העולם סובלים משימוש בסמים, 70% מתוכם מאופיואידים עם מספרים גלובליים עולים במדינות שונות כמו אנגליה, איטליה, הודו, קניה ומוזמביק. היום שוק האופיואידים המנופח שווה 24 מיליארד דולר בשנה לחברות התרופות. תוצר של הבטחה ארוכת שנים שהמוצרים שלהן יעילים, ולא פחות חשוב מכך: בטוחים ולא מסוכנים להתמכרויות. הבטחות, אגב, שעומדות בימים אלו במרכזן של עשרות תביעות נגד היצרניות המובילות בשורת מאבקים משפטיים שמזכירים את אלו שהתנהלו נגד חברות הטבק בשנות התשעים.

כמובן, חברות התרופות לא נושאות את האחריות למגפה לבדן, גם הרופאים, חברות הביטוח, הממשלות והטכנולוגיה עומדות לצדן. אם ברשת או המטבעות הווירטואליים שמסייעים לקונים ומוכרים לשמור על אנונימיות. זה היה רק עניין של זמן עד שהטכנולוגיה תמלא את תפקידה גם בצדו השני של המטבע ותירתם למאבק במגיפה.

מכורים, מומחים ואלגוריתמים

אין טוב ממכור כדי לספק תובנות בתחום, ואין טוב ממכור שהוא סטארט-אפיסט כדי לבנות את הפלטפורמה לעזור למכורים אחרים. פרונס יודעת הכל על זה. היא רק בת שלושים והרזומה המרשים שלה כולל רצף של שמונה שנים שבהן היא נקייה מסמים. "אני לא סומכת על מכורים, אני לא סומכת על מומחים ואני לא סומכת על אלגוריתמים, אני סומכת על שלושתם יחד. אנחנו פשוט רוצים להגיע לצרכנים ולעזור להם, לא דרך הרופאים ומרכזי טיפולים שונים, הם עשו מספיק נזק. יש הרבה מידע ממכורים שהם סיפקו, מידע שמגלה מה עובד עם אלגוריתם ולמידת מכונה כדי להצליח ולפענח איזה טיפול יעבוד ואיך לגרום מכורים להישאר בטיפול. One Bot to Rule Them All", היא אומרת, בפרפראזה על המשפט המפורסם מ"שר הטבעות".

האפליקציה של פרונס רחוקה מלהיות יחידה. כיום יש מאות אפליקציות תמיכה למכורים, אם כי רובם מעניקים פתרונות פשטניים יותר כמו הכוונה לפגישות AA, טיפולי היפנוזה או קבוצות תמיכה. Triggr Health למשל מציעה ייעוץ אישי למכורים מסוגים שונים בשלט רחוק בסגנון פחות שיתופי ויותר "אח גדול" מ-Addicaid. הפלטפורמה שפיתח הסטארט-אפ הקטן משיקגו נשען על רמזים שונים שנאספים מהמכשיר כמו תבניות טקסט, דואר אלקטרוני, מיקום, היסטוריית שינה ושיחות טלפון כדי לבחון דפוסי התנהגות. האלגוריתם, כך טוענים בחברה, לומד את אלו ובשילוב מידע שניתן על ידי המשתמש כמו הסמים המועדפים עליו ומעניק ציון מ-1 עד 10 למשתמש. אם משתמש מגיע למדדי הקצה (גבוה בסקאלה), נוצרת התערבות (בוטית) מצד החברה. בטריגגר טוענים כי האפליקציה שפיתחו למדה והתפתחה משמעותית מאז שנוצרה והיום הם מסוגלים לנבא ב-92% הצלחה אם מישהו, שהוריד את האפליקציה ולא נגע בה אפילו פעם אחת מאז, יחדל ממה שהם מכנים "התנהגות התאוששות חיובית" בשלושת הימים הקרובים. כל זה במחיר של 2 דולר ליום.

2 דולר ליום נשמע אולי הרבה, אבל זה כלום לעומת עלויות הטיפול של מכורים בבתי חולים או מרפאות גמילה ואבדן כוח העבודה למשק שהוערך השבוע על ידי הבית הלבן בחצי טריליון דולר ב-2015, פי 6 לעומת הערכות הקודמות. כשאני שואלת את פרונס אם הפלטפורמה הזו בכלל כלכלית, היא לא מותירה לי מקום של ספק. "יש המון כסף בתחום, תראי למשל את AA, זה ארגון מאוד עשיר שמבוסס רק על תרומות של המשתתפים. אבל זה לא מה שחשוב באמת". כמה לא חשוב? בדצמבר תצא החברה בפלטפורמת מימון ההמונים קיקסטארטר לגייס כסף מ"מיליארדרים", שיכסו את עלויות הטיפול של משתמשים שידם לא משגת.

היתרון הכלכלי הפוטנציאלי הוא לא הבעיה הגדולה ביותר של אפליקציות אלו. אלא החשש של המשתמשים מהחדירה המהותית לחייהם הפרטיים. חסם שכמה חוקרים הצליחו לפצח עם שימוש במידע ציבורי. מי שכבר הצליחה למשוך את תשומת לב הממשל היא AiCure שזכתה למימון של כמה מיליוני דולרים לפתח פלטפורמה הכוללת זיהוי פנים וטכנולוגיית חישה שיכולה לעבוד עם כל סמארטפון שמזהה בזמן אמת אם החולה (הנכון) נוטל את התרופות שנרשמו לו כפי שנקבע, ללא צורך בפיקוח אנושי. חולים שלא לוקחים את המינון הנכון, או שלא משתמשים בתוכנה כראוי, מסומנים באופן אוטומטי למעקב.

מחקרי אפידמיולוגיה המנסים להתחקות אחר התפרצותן של מחלות יכולים לקחת שנים, לעיתים אחרי שנזק גדול כבר נעשה. צוות חוקרים בניו יורק מאמין שבעידן הנוכחי ניתן להעריך את השימוש לרעה באופיואידים בשבריר שנייה באמצעות הרשתות החברתיות. במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Toxicology מצאו כי למשתמשי טוויטר, שנוטים לכתוב הודעות קצרות על מגוון רחב של נושאים יש "אפקט וידוי", ורמת כנות שלא קיימת בחדרי המיון שיכולה לזהות במהירות את דפוסי המגפה. החוקרים פיתחו תוכנה שאספה ציוצים זמינים שחשופים לציבור הכוללים לפחות מלת מפתח אחת הקשורה לשימוש באופיואידים. התוכנה, מבוססת על בינה מלאכותית, ניפתה ואספה במהירות ביותר מ-3.6 מיליון ציוצים מילים וביטויים שונים, שהשילוב ביניהם ספציפיים עשוי להעיד על קשר ישיר לשימוש באופיואידים. כך למשל המילה "סירופ", שיכולה על פניו להיות תמימה, בשילוב מילים אחרות מופיעה בביטויים נפוצים של משתמשים בסמים. בסופו של המחקר הם מצאו התאמה גבוהה בין האומדנים שלהם להיקף ופילוח המשתמשים בסמים לאלו שמספקים הגופים הממלכתיים.

גם במכון הבריאות העולמי של אוניברסיטת קליפורניה רתמו את טוויטר. הפעם אלו רשויות החוק שיכולות לקצור את פירות העבודה. כך הצליחה התוכנה שפיתחו החוקרים להציף מעל לחצי מיליון ציוצים חשודים בתוך חמישה חודשים קצרים. הציוצים שסומנו הכילו מילים מוגדרות מראש כמו קודאין, פרקוסט, ויקודין או אוקסיקודון ומתוכן שלף האלגוריתם בדיוק ומיומנות אחוז אחד - 1,778 הודעות - של מוכרים. 90% מאלו היו עם קישורים לאתרים מקוונים לרכישה - פעולה אסורה מאז 2008, בעקבות מותו של ראיין הייט בן ה-18 שרכש ויקודין באינטרנט. החוקרים שהשתמשו בטוויטר מודעים היטב לכוחה של התוכנה שבנו. במכון הבריאות ציינו כי הפלטפורמה יכולה לשמש עבור גופי האכיפה השונים לתפוס את אלו שמפיצים בצורה לא חוקית את הסמים, אם כי לא בטוח שפעולה כזו תצליח לעבור בשלום חוקי הגנת פרטיות בארה"ב, במיוחד בעידן שלאחר אדוארד סנודן.

BioBot שנוסדה על ידי צוות מדענים מ-MIT מנסה להפיק תובנות בצורה פחות בעייתית, אם כי לא אסתטית במיוחד. הסטארט-אפ שצמח מתוך שיתוף פעולה מחקרי בין מחלקות ההנדסה הביולוגית ולימודי תכנון עירוני הפך את מערכות השפכים העירוניים לדרך החדשה לבחון את בריאות הציבור. ב-BioBot מנתחים פסולת אנושית דרך מערכת הביוב העירונית בנקודות שונות ומחפשים עקבות מטאבוליים כדי לזהות ריכוז גבוה של משתמשי אופיואידים - אבל לא רק. המערכת יודעת לזהות גם צריכת אלכוהול או קוקאין והנתונים אמורים להוביל לגילוי מוקדם של אזורים בעייתיים ומניעת צריכת יתר.

יהיו הגישות אשר יהיו, פרונס מזכירה לי בשפה להוטה שכל אלו מטפלות בסופו של דבר רק בקצה אחד של הבעיה. "הרופאים צריכים לקחת את עצמם בידיים. כל רופא שרושם למישהו משככי כאבים כדרך הטיפול הראשונית, זה דפוק לחלוטין. נותנים לך כדורים ולפני שאתה שם לב אתה מכור, גם אנשים שאין להם נטייה להתמכר. את אותה בינה מלאכותית צריך להפעיל גם מהצד שלהם".

טיסה דרך קניון של קרח

משככי כאבים לא נוצרו מתוך משאלת ליבן של חברות התרופות, אלא מצורך אמיתי. אנשים שסובלים מכאבים כרוניים זקוקים להם כדי להצליח לשרוד את שגרת היום יום. וטכנולוגיה בכללותה מגויסת להציע פתרון שלם יותר, חלקם נקי מסמים לחלוטין. למעשה רעיון אחד מסוג זה פותח כבר בשנות השישים - גירוי חוט שדרה. מדובר על מכשיר קטן חיצוני או שתל שמפריע לאותות הכאב מלהגיע למוח. מכשירים מסוג זה אושרו לראשונה על ידי ה-FDA כבר ב-1989. כמו הגירויים החיצוניים האלו, כך גם פועלות מעבדות מציאות מדומה באמצעות יצירת הסחת דעת. פעולה זו מנסה לעזור למוח לווסת ולנהל את הכאב. אולי הפלטפורמה המוכרת ביותר שפותחה עד כה היא ה- SnowWorld שמשמשת להקל על כאב חולים הסובלים מכוויות קשות. התוכנה מדמה לחולים טיסה דרך קניון של קרח שבמהלכה החולים זורקים כדורי שלג לפינגווינים ואנשי שלג ומצליחה להפחית ב-50% יותר את תחושת הכאב לעומת הטיפול הקונבנציונלי. אותה טכנולוגיה משמשת לייצר גם את האפקט ההפוך להסחת הדעת בקרב אלו שבתהליכי גמילה. זאת באמצעות בניית סביבה מלאכותית שכול כולה טריגר. הסימולציות מציאותיות ככל הניתן ומדמות במדויק צבעים וריחות אליהם רגישים מטופלים מסוימים, גיר וי רב-חושי שאמור לשבש את הקשר במוח בין מצבים ותגובות.

 הצעירים חשופים לסיכון