ביהמ"ש על יעקב גלברד: "טענותיו - עדיף שלא היו נטענות"

בטבורה של תל-אביב, משנת 1965, עומד לו מגדל שלום מאיר, המכונה "מגדל שלום" או "כל-בו שלום" - נושא בגאון את התואר "גורד השחקים הראשון בישראל" ופעם גם את התואר "המגדל הגבוה בארץ", עד שהפסיד אותו ב-1999 למגדלי עזריאלי. ב-34 קומותיו יושבים כיום משרדים וחנויות, ושלוש מקומותיו העליונות הוסבו בשנת 2003 לדירות מגורים יוקרתיות. ניהול ואחזקת המגדל - הכולל קומות מרתף, חניה וגלריה - מתבצע על-ידי חברה מעורבת, בה יש למדינה אחזקות, והיא מפוקחת על-ידי רשות החברות הממשלתיות, מבקר המדינה ומנהל הדיור הממשלתי במשרד האוצר. בהנהלתה המצומצמת של החברה הממשלתית חבר גם נציג המדינה.

קומותיו העליונות של המגדל, והחברה המנהלת אותו, עומדות במוקד של פסק דין חדש לטובת מגדל שלום, אותו ייצגו עו"ד אילן בומבך ועו"ד שמוליק ספיר ממשרדו. בית משפט השלום בתל-אביב חייב בתשלום דמי ניהול למגדל שלום את חברת ביג-מג אחזקות בעלת הזכויות על חצי מקומה 13 במגדל, בשטח של 600 מ"ר. החברה קנתה את הזכויות מחברת בזק, כשמנכ"ל בזק היה יעקב גלברד (לשעבר מנכ"ל קו-אופ) - אותו גלברד המכהן כיום כמנכ"ל ביג-מג עצמה.

בנוסף לחיוב בדמי הניהול - שסכומם הכולל בתוספת הריבית עמד על כ-160 אלף שקל - חייב בית המשפט את חברת ביג-מג בהוצאות המשפט בסך של 15 אלף שקל של מגדל שלום, תוך שהוא מותח ביקורת קשה על החברה-האחות של ביג-מג, חברת עופרוני החזקות, ועל המנכ"ל של שתי החברות, גלברד.

פסק הדין מהווה בשורה טובה למגדל שלום, החבוט זה שנים בשל ביקורת על כך שלצורך הקמתו נהרס בית הגימנסיה העברית הראשונה מ-1905 ובשל צניחה במעמדו כאייקון ישראלי. זאת, כאשר לאורך השנים נסגרו מוקדי העניין המרכזיים בו: הכל-בו המפורסם, מוזיאון השעווה, "מצפה שלום" ופארק השעשועים.

דמי ניהול סבירים

ראשיתו של הסכסוך נעוץ בסירובן של ביג-מג ועופרוני מזה כשנה, לשלם את דמי ניהול ואחזקת המגדל, את הכספים לקרן לחידוש ציוד שמכוחה מתבצעות עבודות ורכישות, ואת תשלום פרמיית ביטוח המבנה. בין היתר טענו החברות, כי על פי החישובים השונים שביצעו לדמי הניהול - מאז הסבת הקומות העליונות במגדל למגורים, לא כל בעלי הנכסים בבניין מחויבים באופן שווה בדמי הניהול והאחזקה. כך, למשל, נטען כי לפי חישוב שערך המנכ"ל גלברד, עלותו של מהנדס המעליות נכללת ברובה בעלות מיזוג האוויר, ולפיכך אין כל הצדקה לעבודה שאין מחייבים את שלוש הקומות שהוסבו למגורים בהוצאות מיזוג האוויר. זאת, בנימוק ש"מערכת המיזוג משרתת את הלובי הציבורי שמשרת גם את קומות המגורים".

השופטת, אושרי פרוסט-פרנקל, בפסק דין שקובע את תקפות תעריפי הניהול גם ביחס לשנים הבאות, מצאה כחסרת ביסוס את טענת ביג-מג, כאילו לא כל המשרדים שבמגדל משתתפים באופן שווה בתשלום דמי הניהול, וקבעה כי ביג-מג וגלברד ידעו על סכומי דמי הניהול, וקיבלו מראש את מפתח חישוב דמי הניהול, על עדכוניו. לדבריה, "ביג-מג וגלברד לא הציגו כל ראיה להפריך את סבירות דמי הניהול" שגובה המגדל, אל מול חוות דעת המומחה שהגיש מגדל שלום. כמו-כן נקבע כי ביג-מג לא הציגה שום תחשיב משלה לסכומים שעל מגדל שלום לגבות בגין דמי ניהול, ביטוח וקרן ציוד.

"גלברד, שהעיד על עצמו שהינו איש עסקים המנהל חברות, כולל בזק, שהחזיקה בנכס בעת שהוא ניהל אותה - אמור לדעת מהם הסכומים הנגבים על-ידי מגדל שלום, ולבדוק את טענותיו לסבירותם, מראש", הדגישה השופטת והוסיפה בחריפות: "טענתו, כי לא צירף הסכמי ניהול בבניינים אותם הוא מנהל, כיוון שלא נדרש לעשות כן - עדיף שלא היתה נטענת".

בכך קיבלה השופטת את טענת מגדל שלום ובא-כוחה בומבך, שנסיונותיו של גלברד לחפש פגמים בניהול לא צלחו. למעשה, כשגלברד ניהל את בזק שישבה באותם 600 מ"ר בקומה ה-13 במגדל, דמי הניהול לא הפריעו לו, ואילו כשרכש את הזכויות מבזק וניהל את החברות הפרטיות שלו, החל לחפש את הדרך לחסוך. "הנתבעות התנהלו על-פי הסכם ניהול, הן רכשו את הנכס מבזק כאשר גלברד היה המנכ"ל שלה שידע מהם דמי הניהול, ובכך הסכימו הנתבעות לכללים בהסכם הניהול באשר לאופן חישוב ההוצאות ודמי הניהול שעליהם לשאת בתשלומם", הדגישה השופטת. "זאת, ניתן ללמוד גם מכך שבמשך השנים לא פנו בטענה כלשהי למגדל שלום".

מביג-מג אחזקות נמסר כי אינה מעוניינת להגיב לדברים.