ניתוח "גלובס": האם בכירי הפועלים יחזירו בונוסים וייחקרו?

השיטה האמריקאית, או הכסף הגדול של הקנסות

יש שיגידו שהאמריקאים נוקטים גישה בריונית כלפי הבנקים, בין היתר בחקירות נגד בנק לאומי, בנק הפועלים, מזרחי טפחות ושורה של בנקים זרים: הם מביאים אותם למצב שבו עליהם לבחור בין הודאה במעשים פליליים לכאורה ותשלום קנסות אדירים לבין פנייה לבית משפט, כאשר בינתיים הם חוטפים סנקציות כמו מגבלה על השימוש בדולרים, שמביאה בפועל לפשיטת רגל. לבנקים אין באמת ברירה, כמובן. הם ישלמו הרבה כסף כדי לסגור את התיקים.

אבל זו לא התמונה המלאה. הפעילות הבנקאית אכן מעלה, במקרה הטוב, שאלות כבדות משקל ובמקרה הרע מעלה חשדות לא פשוטים נגד הבנקים והבנקאים על פרקטיקת הסיוע שלהם ללקוחות להעלים מס.

איך התחילו פרשות העלמות המס של לאומי, פועלים ואחרים? הממשל בארה"ב, בתקופת הנשיאות של ברק אובמה, חרט על דגלו מלחמת חורמה בתופעת העלמות המס של אזרחיו - לא רק מסיבות חוקיות, אלא גם מסיבות מוסריות. בנוסף, הממשל הבין שזו גם דרך מאוד יעילה להגדיל את קופת המדינה, שהייתה זקוקה ל"זריקת מרץ" אחרי המשבר הפיננסי של 2008. המשבר, כזכור, חשף את הבנקים ואת התנהלותם במערומיהם והפך אותם מטרה נוחה לרגולטורים. המלחמה הזאת כללה צעדים מגוונים. אחד מהם היה "התלבשות" של הממשל האמריקאי על מעוז הסודיות הבנקאית - שווייץ.

בשנת 2011 החליטו הרשויות האמריקאיות לבדוק מה מסתתר מאחורי הסודיות הבנקאית השוויצרית והאם הבנקים במדינה סייעו לאזרחים אמריקאים להעלים מס בחסות הסודיות הבנקאית. הממצאים שנחשפו בפני הממשל גילו את מה שהיה ברור לכל בר בי רב: מכרה זהב, תרתי משמע, של העלמות מס. האמריקאים הבינו שמכרה הזהב הזה כולל גם פוטנציאל ענישה בקנסות אדירים, וכך אכן קרה.

פועלים, לאומי ומזרחי טפחות ב"צמרת" העבירות

האמריקאים הבינו שלא כל הבנקים עשויים מקשה אחת ויש דרגות שונות של חומרה בסיוע שלהם ללקוחות אמריקאים. לפיכך, הם החליטו לחלק את הבנקים לארבע קטגוריות: קטגוריה 3-4 נחשבות הקלות ביותר והבנקים הנכללים בהן משלמים קנס זניח, אם בכלל. קטגוריה 2 מציעה נוסחת פשרה לתשלום קנס, המסתמכת על היקף פעילות הלקוחות, ואילו קטגוריה 1 היא המחמירה ביותר וכוללת אופציה להאשמה פלילית.

במסגרת קטגוריה 1 הרשויות דורשות לקבל מסמכים פנימיים בצורה מקיפה ביותר, ועל בסיסה נקבע גובה הקנס. היא גם עשויה לכלול סנקציות נוספות, אך לבנקים אין באמת ברירה. אם יחליטו להתעמת ויסרבו לחתום על הסדר, הם יתמודדו עם סנקציות בלתי אפשריות כמו חסימת העבודה מול המערכת הבנקאית האמריקאית. בפועל, זהו גזר דין מוות לבנק. מתוך רשימה של יותר מ-100 בנקים בשווייץ, 14 נכללו בקטגוריה 1, המחמירה ביותר. לישראל נציגות מרשימה ברשימה המפוקפקת הזו: 3 מתוך 14 הבנקים הם ישראלים (לאומי, פועלים ומזרחי טפחות), ולכן הקנסות בהתאם.

ה"שלל" של האמריקאים הוא רק ההתחלה

ארבע שנים חלפו מאז חילקו האמריקאים את הבנקים לקטגוריות, וזה השלל שאספו עד כה: כ-5.7 מיליארד דולר, יותר מ-20 מיליארד שקל, נגבו מכ-70 בנקים. נשמע הרבה? ובכן, זו רק ההתחלה.

הנתונים מתייחסים רק לגובה הקנסות שמטיל משרד המשפטים האמריקאי. זהו אמנם הרגולטור המרכזי, אך הוא לא היחיד. הבנקים מתמודדים גם עם קנסות שמטילים הרגולטורים המקומיים במדינות ארה"ב שבהן הייתה לבנקים פעילות. כך, למשל, בנק לאומי קיבל קנס של 270 מיליון דולר ממשרד המשפטים האמריקאי, אבל גם קנס של 130 מיליון דולר מהרגולטור הפיננסי של מדינת ניו יורק (DFS).

יש סיבה נוספת לכך ש-20 מיליארד שקל הם רק ההתחלה: מבדיקת "גלובס" עולה כי האמריקאים לוקחים את עתותיהם בידיהם ומטפלים ביסודיות רבה בבנקים הנכללים בקטגוריה 1. למעשה, עד כה רק 3 בנקים (ובהם בנק לאומי) מתוך 14 הבנקים שבקטגוריה הגיעו להסדר. הבנקים עם העבירות הכי חמורות שילמו את הקנסות הכבדים ביותר למשרד המשפטים: קרדיט סוויס - 2.6 מיליארד דולר; יוליוס בר - 547 מיליון דולר; ולאומי - 270 מיליון דולר. ישנם עוד 11 בנקים ברשימה הזו (ובהם בנק הפועלים ומזרחי טפחות), שנמצאים עדיין בשלב העברת הנתונים וטרם שילמו קנסות, אבל הכיוון כבר ברור: הקנסות יהיו כבדים. אם נסתכל על הקנסות שחבריהם לקטגוריה שילמו, האמריקאים אמורים להפיק עוד כמה מיליארדי דולרים מהבאים בתור.

ה"העינוי הסיני": כל לקוח משנת 2000 נבדק

האמריקאים לא ממהרים להגיע להסדר, והם יודעים למה: ככל שמתיחת העצבים של הבנקים הנבדקים מתארכת, גם הפוטנציאל של הקנס גבוה יותר. האמריקאים עוברים ביסודיות (שלא לומר באובססיביות) על מסד נתונים אדיר שכולל ירידה לרזולוציה ברמת הפעולה הספציפית שביצע כל לקוח בעייתי מתחילת שנות ה-2000. הם עוברים על כל נתון, משכללים עם הזמן את הדרישות, וממצים כל דבר שניתן כדי לגבות את הקנס המקסימלי מכל בנק. לכן, לא נתפלא אם יחלפו עוד כמה שנים עד שיגובש הסדר עם כל הבנקים שנותרו בקבוצה הזאת.

לזכותו של לאומי ייאמר שהוא הצליח לשים את החקירה הזאת מאחוריו, הרבה לפני בנקים רבים. זה הישג מבחינתו, גם אם במחיר של קנס כבד. לזכותו ייאמר גם שבסביבת הבנק תמיד הדגישו שהוא לא לבד בכל העניין והבנקים הישראליים הנוספים ייאלצו להתמודד עם פרשות דומות והיקף קנסות דומה, כפי שאכן קורה עתה בפועלים, שכבר הפריש בגין החקירה 268 מיליון דולר, וככל הנראה יסיים את העניין עם הפרשות נוספות. הבנק יפרסם את דוחותיו הכספיים ביום שלישי, והם יכללו את ההפרשה האחרונה.

מלבד שלושת הבנקים שבקטגוריה 1 שהגיעו להסדר, גם UBS הצליח להגיע להסדר, כבר בשנת 2009, לפני שארה"ב העלתה הילוך במלחמתה בהעלמות המס. UBS שילם קנס עתק של 780 מיליון דולר, אך היום הוא נראה קנס סביר יחסית. אם UBS לא היה סוגר את הפרשה מוקדם, החקירה האינטנסיבית שמתנהלת כרגע נגד בנקים אחרים הייתה כנראה עולה לו בקנס גבוה יותר.

ברשימת הבנקים שהגיעו להסדר נמצאים בנקים מקטגוריה 2, שאף שהיא נחשבת קלה יותר היא כוללת קנסות לא מבוטלים של עשרות מיליוני דולרים ואף יותר. סך הכול 13 בנקים שוויצריים שילמו יותר מ-50 מיליון דולר כל אחד, ועוד כ-70 בנקים שילמו קנסות נמוכים שהגיעו יחד לחצי מיליארד דולר. ישנם עוד כמה עשרות בנקים בשווייץ שנכללים ברשימות של משרד המשפטים האמריקאי שעדיין לא שילמו קנסות - 11 מתוכם בקטגוריה 1.

לא רק הבנק, גם הבנקאים אחראים

החקירות של האמריקאים אמנם מתנהלות נגד הבנק והקנסות מוטלים עליו, אבל אין סמכות בלי אחריות. כלומר, מאחורי הפעולות לסיוע בהעלמות מס עומדים אנשים בשר ודם, כלומר הבנקאים, ובראשם מי שעמדו בראש הפירמידה בתקופה הרלוונטית לחקירות. בבנק לאומי היה קל יחסית לזהות את האנשים הללו, משום שהם כיהנו בתפקיד לאורך כל השנים שבהן נעשו העבירות. הכתובת והאצבע המאשימה הופנו בצדק למנכ"לית לשעבר גליה מאור וליו"ר הבנק לשעבר איתן רף.

בבנק הפועלים, צרת רבים חצי נחמה, ורשימת הבכירים המעורבת בפרשה הרבה יותר ארוכה: לאורך שנות האלפיים התחלפה לא אחת הנהלת הבנק, כך שאין כתובת אחת ברורה. עם זאת, הדמות שכיהנה במשך הזמן הרב ביותר בתפקיד בכיר הייתה שלמה נחמה, כיו"ר הבנק. נחמה נחשב האדם החזק בבנק בשנים 1998-2007, ועל רקע משקלו הרב אז, הוא ללא ספק אחת הכתובות המובהקות בכל הנוגע לפרשה הזאת.

אחרי נחמה כיהן כיו"ר הבנק דני דנקנר במשך כשנתיים, עד שהודח. מאז הוא הספיק לבלות בכלא. אחריו שימש בתפקיד יאיר סרוסי, שכיהן כיו"ר משנת 2007 עד לפני שנה. הוא נאלץ לעזוב על רקע פרשת ההטרדה המינית כביכול של ציון קינן והוחלף ע"י עודד ערן.

ולמנכ"לים האחראים: בתחילת שנות ה-2000 ניהל את הבנק עמירם סיון ז"ל. אחריו מילא את התפקיד אלי יונס, במשך כשנה בלבד, ואז עבר לנהל את מזרחי טפחות, שגם הוא נמצא תחת חקירה דומה, גם אם היקף הפעילות שלו היה קטן באופן משמעותי מזה של פועלים ולאומי. אחרי האפיזודה הקצרה של יונס, הגיע צבי זיו, שניהל את הבנק במשך 6 שנים, ואחריו, בשנת 2009, ציון קינן, שניהל את הבנק במשך שבע שנים. החקירה אמנם החלה בתקופתו של קינן, אבל היא בהחלט כוללת גם את המנכ"לים הקודמים. קינן הוחלף בשנה שעברה על ידי אריק פינטו, והוא כנראה יהיה זה שיחתום על ההסדר הסופי עם האמריקאים.

התסריט של מאור ורף בלאומי יחזור בפועלים

מה יעלה בגורלם של כל הבנקאים שהזכרנו? סביר להניח שגורלם יהיה דומה לזה של גליה מאור ואיתן רף בלאומי, הן מבחינה כספית והן מהבחינה החמורה יותר של חקירה בידי רשויות האכיפה הישראליות.

בכירי הפועלים, בדומה לבכירי לאומי, קיבלו חבילות שכר של עשרות מיליוני שקלים לאורך התקופה, כולל בונוסים נדיבים. בולטים במיוחד בהקשר זה הם נחמה וזיו, שנהנו מחגיגת שכר בבנק, בתקופה שבה הביקורת על שכר הבכירים עוד הייתה זניחה וחסרת השפעה.

במקרה של לאומי, מאור ורף ספגו את האש, אבל היא הייתה בעיקר אש תדמיתית. בסופו של דבר, בפשרה שהושגה בבית המשפט, הם היו צריכים להחזיר, יחד עם צבי איצקוביץ, ראש החטיבה הבינלאומית, בונוס של כ-5 מיליון שקל בלבד. זה הכסף הקטן, אלא שראשי לאומי ייחלו לרגע שזה יסתיים רק בכסף.

כזכור, לפני קרוב לשלוש שנים הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי יבדוק אם יש לפתוח בחקירה פלילית נגד לאומי ובכיריו בפרשה הזאת. יותר משנתיים וחצי חלפו, ובאחרונה הודיע סוף סוף היועץ כי אכן החליט לפתוח בחקירה, כך שמעל מאור ורף עדיין מרחפת העננה הפלילית, עד שהתיק ייסגר אם בכלל.

לאור גרירת הרגליים, סביר שהפרשה הזאת תיגרר עוד זמן רב עד שתתקבל החלטה. אלו לא בשורות טובות לבכירי הפועלים. מבחינתם, התסריט הטוב ביותר הוא שהיועץ יסגור את תיק לאומי בלא כלום עד שהם יסגרו עם האמריקאים את התיק שלהם.

כך, לא תהיה ליועץ לגיטימציה לפתוח נגדם בחקירה. בתסריט ההפוך, ההגיוני יותר (כי החקירה בישראל תמשיך להיגרר), ליועץ המשפטי לממשלה לא תהיה ברירה אלא לפתוח בחקירה גם נגד בכירי הפועלים ומזרחי טפחות אחרי שאלו יחתמו על הסדר עם הרשויות בארה"ב. אם לא יעשה כך, החקירה של בכירי לאומי תצטייר כאכיפה בררנית. מדוע לאומי כן והפועלים ומזרחי טפחות לא? הרי דרגת החומרה של המעשים דומה.

על אילו מעשים בעצם מדובר? הנה תזכורת: בהסדר עמו, לאומי הודה בפועל במעשים פליליים ובסיוע להעלמות מס ללקוחותיו האמריקאים במשך תקופה של כעשר שנים. הנה תקציר ההתנהלות: הבנק הודה שעובדיו נשלחו באופן חשאי מישראל וממקומות אחרים בעולם לארה"ב כדי להיפגש בחשאי עם לקוחות אמריקאים בבתי מלון, בפארקים ובבתי קפה כדי לדון בפעילות החשבונות החוץ-גבוליים שלהם. "אותם עובדים הצהירו עם כניסתם לארה"ב, שהמטרה הראשונית של מסעם איננה עסקית", נכתב בהסדר, "כאשר למעשה נסיעתם שולמה על ידי בנק לאומי ואושרה על ידי המנהלים הבכירים הרלוונטיים, שידעו כי המטרה הייתה לגייס ולשרת לקוחות אמריקאים".

הבנק הודה שסייע ללקוחות להקים תאגידים שנרשמו במדינות זרות, במקלטי מס כמו בליז ואיי הבתולה, במטרה להסתיר את חשבונותיהם הלא מוצהרים, וזאת באמצעות הסתרת הלקוח האמריקאי כבעלים האמיתי של החשבון; הבנק גם הודה שהשתמש בחברת הנאמנות שלו כדי להסתיר את שם הלקוח האמריקאי כבעלים של החשבון, ובכך שאפשר לפתוח חשבונות בחו"ל תחת שם בדוי או חשבונות ממוספרים במטרה להסתיר את זהות הלקוח.

עוד הודה הבנק שהעמיד ללקוחותיו האמריקאים מלאומי ארה"ב הלוואות שהבטוחות נגדן היו הנכסים המוחבאים בחשבונות בחו"ל של אותם לקוחות, כך שבפועל הלקוחות יוכלו למנף את נכסיהם המוסתרים בחו"ל ולהשתמש בהם בארה"ב בלי שממשלת ארה"ב תוכל להתחקות אחריהם. כדי לטשטש את זהות הלקוחות, לאומי איפשר שירות "אחזקת דואר" ל-2,450 לקוחות, שלא קיבלו דואר לכתובתם.

אם תיאורים בסגנון זה יחזרו גם במקרה של הפועלים ומזרחי טפחות (וקיים סיכוי לכך, מאחר שהם באותה קטגוריית חומרה של מעשים), ליועץ המשפטי לא תהיה ממש ברירה אלא לפתוח בחקירה גם נגד הבנקים והבנקאים שכיהנו באותה תקופה.

המתווכים גוזרים את הקופונים

כמובן, יש מי שגוזר קופונים מהתסבוכת המשפטית ארוכת הימים הזאת, ואלה כרגיל המתווכים - היועצים למיניהם, עורכי הדין ורואי החשבון שגוזרים עמלות יפות. התיקים הללו הם לחם חוקם ועמלת התיווך, אם אפשר לקרוא לה כך, מרקיעה שחקים.

הדרישות הכבדות והמפורטות של הרשויות בארה"ב, שבהן העברת מסד נתונים אדיר, מיילים ומידע רב נוסף, מחייבים את הבנקים, באופן טבעי, לשכור עורכי דין ומשרדי רואי חשבון. שכר הטרחה, כמובן, הוא לפי שעה, ויש הרבה מאוד שעות עבודה.

בבנק הפועלים, לפי הערכות, ההוצאות כבר חצו את רף ה-200 מיליון שקל. מי שמוביל את הייעוץ מישראל הוא עו"ד פיני רובין ממשרד גורניצקי ושות', העובד בצמוד לבנק הפועלים וגם לבעלת השליטה שרי אריסון בנושאים רבים. בנוסף לכך, שכר הבנק את שירותיהם של עורכי דין אמריקאים ובאחרונה גם את משרד רואי החשבון דלויט, שיסייע ויעבור על המתודולוגיה ועל מהימנות הנתונים שנאספו.

בנק לאומי השתמש בעיקר בעורכי דין אמריקאים, מעט בישראלים ואותו משרד דלויט ניהל את הנתונים שלו. זה עלה לו כ-200 מיליון שקל, משהו כמו 13% מהיקף הקנס. מזרחי טפחות שכר את KPMG ואפשר להעריך שהוצאותיו יגיעו לעשרות מיליוני שקלים.

מיותר לציין שהעלויות הכבדות הללו הן מכיסו של הבנק. עוד מקרה שבו מנהלים, במקרה הזה בנקאים, לא משלמים מחיר ממשי. אין מחיר אישי להסתבכות או לכישלון. או.קיי, אז הבנקאים נאלצו להחזיר כמה גרושים (כן, זה גרושים בשבילם), והבנק נאלץ לשלם הון תועפות בקנסות והון תועפות ל"מתווכים", שהפכו למרוויחים הגדולים מכל הפרשות הללו.