מעבר לאנרגיה סולארית לא ייקר את החשמל - אלא יוזיל אותו

בחודש שעבר פורסם דוח מבקר המדינה שבחן את מימוש היעדים שקבעה הממשלה לשילוב אנרגיות מתחדשות בהליך ייצור החשמל, והפחתת זיהום האוויר שנוצר כתוצר לוואי מהפקת החשמל. על-פי הדוח, בסוף 2015 רק כ-2% מכלל החשמל במשק יוצר באמצעות שימוש באנרגיות מתחדשות. זאת, על אף שבהחלטת הממשלה מינואר 2009 נקבע כי עד 2014 יש לייצר 5% מהחשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות; ועד 2020, לעלות ל-10%, בהתאם ל"פסגת פריז".

חלק חשוב בדוח מגלה כי נמצאו דוגמאות שבהן התעריפים שקבעה רשות החשמל למיזמים לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, היו גבוהים, ועתידים להתגלגל אל הצרכנים. לפי חישובי הרשות, ייצור של 8.2% מהחשמל בשנת 2020 באמצעות אנרגיות מתחדשות, צפוי להעלות את תעריף החשמל בכ-7.6%, ולהטיל על הצרכנים עלות עודפת בהיקף של כ-1.7 מיליארד ש"ח.

אולם מהאמור לעיל הושמטה עובדה חשובה: ההתייחסות לסובסידיות שניתנו בעבר לאנרגיות מתחדשות, ולאנרגיה סולארית בראשן, אינה נכונה בעליל לשנת 2017, ויוצרת הטעיה חמורה, מבחינת אי-הדיוק שלה. מדובר בתעריף סבסוד שהיה רלבנטי בין השנים 2009-2013, במטרה לסייע לתחום האנרגיה הסולארית שהיה אז בחיתוליו, כדי להקל על הטמעתו במשק החשמל. הסובסידיות ניתנו כאשר מחיר הסיליקון, החומר שממנו עשויים הפאנלים הסולאריים, היה 150 דולר לקילוואט. עלות גבוהה, שהפכה את המערכות הסולאריות אז ליקרות מאוד - פי 4-5 ממחירן כיום.

בארבע השנים האחרונות צנחו דרמטית מחירי הסיליקון בעולם, ובעקבותיהם גם מחירי הפאנלים הסולאריים. נכון להיום, מחיר החשמל הסולארי הוא 0.17 אגורות

שאלה - למה המחיר? האם לקילוואט?

בממוצע; אך תעריף החשמל שהצרכן הישראלי נדרש לשלם לחברת החשמל, גבוה בהרבה - 0.553 אגורות. נציין, כי אין שום עלות עודפת שמגולגלת על האזרחים המייצרים אנרגיה סולארית באופו עצמאי ומשתמשים בה, בהם תושבי בתים פרטיים שעל גגותיהם מותקנות מערכות סולאריות.

יתרה מכך, התיקונים שנכנסו לתוקף בסוף 2016 הפכו את התקנת המערכות הסולאריות להליך משתלם במיוחד עם פטור ממס, עד סה"כ ייצור חשמל בשווי של 24 אלף שקל בשנה. זאת, לצד פטורים מהיטל השבחה, ממס-הכנסה ומארנונה. לכן, הניסיון להשית את עלויות החשמל הסולארי מהעבר על המצב כיום, ולהציג מצג שלפיו המעבר לשימוש באנרגיה סולארית הוא יקר משמעותית לכל אחד מאיתנו, הם עשיית עוול לכלל ענף האנרגיות המתחדשות, והאנרגיה הסולארית בפרט.

לא ייתכן שבמדינת ישראל שטופת השמש, 50% מזיהום האוויר נגרם משימוש בפחם ובגז לייצור חשמל. עלות הנזקים הבריאותיים הנגרמים מזיהום זה נאמדה ע"י מבקר המדינה עצמו ב-8.8 מיליארד שקל בשנת 2015. עלות שהיא גבוהה לאין שיעור מ-1.7 מיליארד שקל, שהיא העלות העודפת שתוטל על הצרכנים עקב הסובסידיות ליזמי האנרגיות המתחדשות, כך לטענת המבקר.

מאחר שדוח המבקר תומך במפורש במעבר לייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות, היציאה נגד העלות הגבוהה לכאורה של שימוש באנרגיה סולארית לאזרחי המדינה, תמוהה ביותר.

נשאלת השאלה באיזו מדינה אנו מעדיפים לחיות? במדינה שבה נזדקק לשירותי בריאות תכופים ויקרים לטיפול בתחלואי זיהום האוויר, או במדינה כמו גרמניה, שבאמצעות סובסידיות, 35% מתפוקת החשמל שלה הגיעו ממקורות אנרגיה מתחדשים בחצי הראשון של 2017. מוטב שמבקר המדינה יתמקד במציאת פתרון לעיכוב ארוך השנים שגורמת רשות החשמל להסדרת השימוש באנרגיה סולארית לבעלי דירות (מעבר לוועד הבית המשותף).

השורה התחתונה: שנת 2018 יכולה להיות השנה שבה תשכיל ישראל לנצל את משאב השמש הטבעי שלה, ובניגוד לממצאי דוח המבקר - לספק לכלל אזרחיה חיסכון ניכר בחשבונות החשמל באמצעות אנרגיה סולארית.

■ הכותב הוא מנכ"ל חברת Enerpoint ישראל