אל תתלו ציפיות בתחזיות לשנה הבאה בוול סטריט

כולנו אוהבים להיזכר בהצלחות ולשכוח את הכישלונות, והעולם הפיננסי אינו שונה. כאשר תיבות האימייל של משקיעים מתמלאות שוב בתחזיות השנתיות של קשקשני וול סטריט, אין הרבה הודאה בכישלון המוחלט כמעט לנבא מה יקרה השנה - למרות שהדברים שהאנליסטים החמיצו מעניינים הרבה יותר מהתחזיות שלהם.

יש שני לקחים גדולים ללמוד מהטעויות של הקריאה ב"כדורי הבדולח" של סוף השנה. הראשון הוא, שכאשר כל אחד מסכים שהמחירים יכולים לנוע רק בכיוון אחד, זו תחזית מסוכנת. הלקח השני קצת יותר מורכב: אנחנו באמת יודעים הרבה פחות על איך שהכלכלה עובדת מכפי שאנחנו חושבים.

בשנה שעברה כמעט כולם היו "שוריים" לגבי סיכויי ה"מסחר ברפלציה" (התחדשות אינפלציה) של תשואות אג"ח גבוהות, ומניות ודולר גבוהים יותר, בזכות עלייה במשכורות וקיצוצי המס שדונלד טראמפ מתכנן.

חלפה שנה, והאינפלציה לא התממשה, רפורמת המס נתקעה בקונגרס וכמעט כל אנליסט טעה. תשואת אג"ח האוצר ל-10 שנים ירדה - לא עלתה, הדולר ירד ולא עלה, ומדד 500 S&P הניב יותר מפי שניים מהעלייה של החזאים האופטימיים ביותר שהיו בוול סטריט. 

 התמונה הלא נכונה

האסטרטגים בעיקר מושכים בכתפיים, ועוברים לתחזיות של 2018. התחזיות שלהם עד כה הן שהגאות במניות תימשך, ושתשואות האג"ח יתחילו סוף סוף לעלות, אם כי בפחות מכפי שהם חשבו בעבר.

הציניקנים יתבוננו במה שקרה בעבר, ויתהו למה בכלל לטרוח. לתחזיות יש רקורד ביצועים גרוע מאוד, והן היו צפויות בפני עצמן, לרוע המזל. תשואות האג"ח היו חזויות לעלות בכל שנה בעשור האחרון, לפי התחזיות שתועדו על-ידי חברת קונצנזוס אקונומיקס, אבל הן ירדו יותר משהן עלו. אפילו כשהן עלו, העלייה הייתה רק פעם אחת קרוב למה שנחזה, ב-2009. אפשר להפסיק להשתמש בלוח מטרה לחצים לתכנון השקעות. הטלת מטבע תהיה עדיפה בממוצע.

התחזיות לגבי המניות היו אותו הדבר. רק לעתים נדירות ממוצע התחזיות של האסטרטגים למדד 500 S&P מתקרב לתוצאה האמיתית. ביותר ממחצית מהמקרים מאז שנת 2000 ההחמצה הייתה גבוהה או נמוכה יותר מהעלייה השנתית של המדד לאורך השנים, 9%.

אבל אל תאשימו את וול סטריט בטעויות. כשהשווקים עובדים, הם כבר כוללים בהתנהגות שלהם תחזית ממוצעת, ולכן חיזוי שווקים הוא עניין של הערכה מתי התחזית הממוצעת תשתנה, וכן של נתוני יסוד כמו הכלכלה. גם התחזית וגם הכלכלה הם מאוד בלתי ניתנים לחיזוי.

"זו טיפשות כפולה", אומר אריק לונרגן, מנהל קרן G&M. "אתה לא יכול לחזות מה יקרה, וגם אם אתה בר מזל מספיק וצדקת, זה לא עוזר לך כשאתה משקיע".

השנה הייתה דוגמה קלאסית לכך. אנליסטים חשבו שהמניות יצליחו, כי טראמפ מפחית מסים והאינפלציה תעלה, ורבים גם חזו יותר תנודתיות בשווקים בגלל האי-ודאות הפוליטית והגיאופוליטית. והם טעו, לפחות עד כה, לגבי המסים והאינפלציה, אבל המניות עלו בכל זאת. הם צדקו לגבי אי-הוודאות, אבל התנודתיות לא הופיעה.

המפתח למה שלא היה בסדר עם התחזיות השנה היה ההיעדר של אינפלציה, מה שיו"רית הפדרל ריזרב, ג'נט ילן, תיארה כ"תעלומה". כאשר השנה התקדמה, המשקיעים הפכו יותר ויותר משוכנעים שהאינפלציה תישאר רדומה, והורידו את התשואות הארוכות ואת הדולר, למרות שהצמיחה הכלכלית הסבירה העלתה את הרווחים ואת מחירי המניות.

כמו רבים אחרים, אלן רסקין, מנהל יחידת מחקר המט"ח העולמי בדויטשה בנק, התחיל את השנה בהמלצה למשקיעים להמר על "החלום האמריקאי" דרך דולר חזק יותר. הוא אומר ששגיאה אחת שהוא לא הביא בחשבון הייתה שכולם הימרו על מדיניות טראמפ. הקונצנזוס הרחב הזה יצר סיכון מוגדל של טעות כשהמדיניות לא יושמה.

רסקין מפיק לקח מעניין מאי-היכולת של תשואות האג"ח להתרומם השנה. התשואות הוחזקו נמוכות על-ידי ערימה של 4 טריליון דולר של אג"ח שמוחזקת על-ידי הפד, הוא משער. במילים אחרות, חשוב יותר כמה הפד מחזיק מאשר כמה הוא קונה או מוכר. בנקים מרכזיים אומרים זה שנים שקניית האג"ח שלהם עובדת בגלל גודל ההחזקות, לא תזרימי ההון, אבל המשקיעים נטו להתמקד בתזרימים.

עד כה לא פורסמו תחזיות רבות ל-2018, אבל אלה שכבר ראו אור מנבאות שוב כמעט כולן את עליית תשואות האג"ח בשנה הבאה, יחד עם המניות. מפתה להתייחס לתחזית הזו כאינדיקטור למצב הפוך, ולהמר עליו. הגישה הזו הייתה אמנם עובדת באג"ח ובדולר השנה, ונכשלת בהחמצה של הגאות הגדולה במחירי המניות.

קונצנזוס חזק הוא איתות אזהרה שכדאי לחפש, אבל הערך של תחזיות סוף השנה בוול סטריט נובע מהניתוח שהן מכילות, ולא מהמחירים שהן מנבאות.