דוחות הבנקים: יותר ישראלים פונים לפשיטת רגל

שנת 2017 מסתמנת כשנה חיובית במערכת הבנקאית. רווחי חמשת הבנקים הגדולים עמדו בתשעת החודשים הראשונים של השנה על 6.75 מיליארד שקל, אמנם ירידה קלה של 3.5% לעומת התקופה המקבילה, אך אם מנטרלים את ההכנסות וההוצאות החד-פעמיות שהיו בבנקים השונים, הרי שפעילות הליבה של הבנקים נמצאת בצמיחה מתונה. לצד זאת מצליחים הבנקים לרסן את הוצאות השכר שגדלו לאורך השנים, מה שמסייע להם לשפר את הרווחיות.

אלא שמתחת לתמונה החיובית בסך-הכול, מתחבא נתון שצריך להדליק נורה אדומה, לא רק לבנקים עצמם אלא למשק כולו - העלייה בהפרשות להפסדי אשראי במגזר משקי הבית.

היקף ההפרשות להפסדי אשראי במגזר משקי הבית עמד בחמשת הבנקים הגדולים על 958 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של 2017, לעומת 420 מיליון שקל בלבד בתקופה המקבילה בשנת 2015. אם משווים את הנתונים של 2017 לתקופה המקבילה אשתקד, מדובר בעלייה מתונה בהפרשות של 10% בלבד. הסיבה לכך היא שבשנה שעברה בנק לאומי ביצע הפרשה חריגה במגזר זה בעקבות האיחוד עם בנק ערבי, ו"ניקוי אורוות" שבוצע בתיק שנקלט לתוך הבנק. בכל אופן, המגמה מאד ברורה - הבנקים השונים רושמים בשנתיים האחרונות גידול חד בהפרשות במגזר זה.

 אשראי

בולט במיוחד בנק דיסקונט, שבו היקף ההפרשות במשקי הבית עמד על סכום זניח של פחות מ-40 מיליון שקל בינואר-ספטמבר 2015, ובתוך שנתיים זינק פי 6 ל-228 מיליון שקל. העלייה החדה בדיסקונט נובעת גם מכך שהבנק עצמו גדל בשיעור החד ביותר באשראי למשקי בית, וגם מכיוון שההפרשות כוללת את גם חברת כרטיסי האשראי כאל, שנחשבת גם כן לאגרסיבית בתחום האשראי החוץ-בנקאי ולבעלת תיאבון הסיכון הגדול ביותר מבין חברות כרטיסי האשראי.

הגידול בהפרשות להפסדי אשראי נובע ממספר סיבות. ישנן סיבות חשבונאיות - הבנקים וחברות כרטיסי האשראי סימנו את משקי הבית כיעד אסטרטגי לצמיחה, ותיקי האשראי שלהם רשמו קצבי צמיחה נאים לאורך השנים האחרונות. על רקע זה, בנק ישראל קבע כללים שמרניים בנוגע להפרשות להלוואות למשקי בית, המחייבות את הבנק לבצע אוטומטית הפרשה של 0.7% מכל הלוואה חדשה הניתנת, כך שגידול חד בתיק מביא אוטומטית לעלייה בהפרשות.

אולם בנוסף לסיבות החשבונאיות, ישנה במשק מגמה של ירידה במוסר התשלומים והעדפה גוברת של בחירה בהליך פשיטת רגל, המביא להתנערות מפירעון החוב.

עדות ברורה לכך ניתן לראות גם מנתוני הכנ"ר. מהנתונים עולה כי בשנת 2014 הוגשו 16.8 אלף בקשות לפשיטת רגל, ב-2015 המספר כבר גדל ל-16.8 אלף, ואשתקד הגיע ל-19.3 אלף, עלייה של 32%(!) בתוך שנתיים.

"הגענו למצב שהיום לווים שנטלו הלוואה של 30 אלף שקל מעדיפים הליך של פשיטת רגל. בעבר מי היה חושב ללכת לפשיטת רגל על הלוואה בהיקף כזה?", אומר בנקאי בכיר.

גם השופט איתן אורנשטיין, נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, התייחס לפני חצי שנה לסוגיה ואמר: "כל הארץ מלאה חדלות פירעון. התיקים בחדלות פירעון מהווים יותר ממחצית התיקים האזרחיים שמוגשים לבתי המשפט ברחבי הארץ. הכמויות הן בלתי נתפסות. אנחנו רואים מלוא החופן בקשות בחדלות פירעון". 

 תוצאות כספיות של הבנקים הגדולים, ינואר-ספטמבר 2017

הבנקים נתפסו כשהם לא מוכנים

המגמה הזו נובעת משינוי תרבותי בחברה הישראלית: אם בעבר הליך פשיטת רגל נחשב ל"בושה", היום הוא כבר הפך להליך לגיטימי לטיפול בחוב. לשינוי התרבותי הזה אחראים גם שינויים בחקיקה, שמקלים על חייבים לעומת העבר, והופכים את הליך פשיטת הרגל ללגיטימי ונוח יותר, המאפשר ללווה להתאושש ולהשתקם ממנו.

לפני קרוב ל-5 שנים נכנסו לתוקף שינויים בחוקים הקשורים לתהליך פשיטת הרגל. בעוד שבעבר התכלית העיקרית של חוקי חדלות פירעון בקרב הלווים הפרטיים הייתה שמירה על הנושים, והגדלת התמורה שיקבלו ככל הניתן, התפיסה בחוקים החדשים מתייחסת גם לשיקומו של הלווה. המטרה ברפורמה הייתה להיטיב עם בעלי החוב המשתפים פעולה בהליך, ולהפוך אותו זה לקצר וידידותי יותר. זאת בעוד בעבר הליך זה כמוצא אחרון, שאחריו קשה מאד להתאושש כלכלית.

שינוי המגמה הזה תפס את הבנקים לא מוכנים. הם לא היו רגילים לראות לקוחות רצים לבית המשפט ומשיגים פטור מפירעון החוב. השינוי במוסר התשלומים גם הגיע להם בנקודת זמן בעייתית, שבה רובם דווקא החליטו כי מגזר משקי הבית הוא יעד אסטרטגי לצמיחה באשראי.

כתוצאה מכך, חלק מהבנקים שינו דיסקט - מזרחי טפחות למשל שצמח בחדות, הוריד קצת הילוך ואף הודיע כי יתמקד בשנים הקרובות בצמיחה באשראי העסקי. בבנק לאומי בכלל הקטינו חשיפה למגזר, והיקף האשראי הצרכני ירד בשנה האחרונה.

בנוסף, חלק מהבנקים ביצעו שינויים בהליכי הגבייה - חלקם מתחילים היום את ההליך מוקדם, כדי לא להגיע למצב שבו הלווה כבר רץ לבית המשפט, והחוב הופך לאבוד. הבנקים משתמשים יותר בהליכי גבייה רכה, קרי גבייה באמצעות הסניף ללא עורכי דין, כדי לא להרתיע את הלווה, ונוטים יותר להגיע להסדרי חוב. חלקם גם "מתמחרים מחדש את הסיכון" במגזר משקי הבית, כאשר המשמעות הפשוטה של הליך שכזה הוא הגדלת מרווחים והעלאת ריביות.

עוד חשוב להדגיש, כי מגמה זו מגיעה דווקא בתקופה שבה נעשים מאמצים להגדיל עוד את היצע האשראי למשקי בשוק באמצעות רפורמת שטרום ועידוד כניסה של שחקנים חדשים לתחום הנשלט כיום על ידי הבנקים. השאלה היא מה תהיה התוצאה של הגדלת היצע עם ירידה במוסר התשלומים.

המפריש הבולט: דיסקונט

למרות העלייה החדה בהפרשות במגזר הקמעונאי, לא מדובר בדרמה בתוצאות הכספיות של הבנקים. על עלייה זו מחפים החזרי חוב של אשראי שכבר הופרש (ריקברי) במגזר העסקי (לווים גדולים). השנה בולט ריקברי מחוב של לווים שונים בהם אליעזר פישמן, וזאת לאחר שהשנה מומשו לא מעט מנכסיו.

סך ההפרשות להפסדי אשראי אמנם עלה לעומת התקופה המקבילה ועמד על 1.22 מיליארד שקל, אולם בשנה שעברה הוא היה נמוך במיוחד בגלל ריקברי משמעותי שנרשם. ההפרשות הן עדיין נמוכות ומהוות כ-0.15% מהתיק. מבין הבנקים בולט דיסקונט עם שיעור הפרשה של קרוב ל-0.5% בשל הפרשות גבוהות במשקי הבית והפרשה של כ-180 מיליון שקל בגין החוב של קבוצת יורוקום של שאול אלוביץ'.

עוד נציין, כי תיק האשראי עלה בצניעות ב-12 החודשים האחרונים, וגדל בכ-2% ל-957 מיליארד שקל. על אף הצמיחה המתונה באשראי, והעובדה שהריבית בישראל נותרה ללא שינוי וברמה אפסית, הכנסות המימון רשמו שיעור צמיחה חד שהגיע ל-7% והסתכמו בכ-21 מיליארד שקל.הסיבה לגידול החד היא שינוי בתמהיל ההכנסות - פחות אשראי לעסקים גדולים, מגזר שבו קיימת תחרות גבוהה לבנקים מצד שוק ההון, ויותר אשראי למשקי בית, מגזר שבו הריביות גבוהות יותר משמעותית. לעלייה בהכנסות המימון גם תרמה עליית הריביות בשוק המשכנתאות.

כאמור, הבנקים נהנים מפירות ההתייעלות. הוצאות השכר בחודשים ינואר-ספטמבר השנה עמדו בחמשת הבנקים הגדולים על 11.1 מיליארד שקל. מדובר בירידה של כ-1% לעומת התקופה המקבילה. אם מנטרלים הוצאות חד-פעמיות של מזרחי טפחות בגין הסכם השכר שלו לשנים הקרובות בגובה של 160 מיליון שקל, הרי שמדובר בירידה של 2.5%.

יש לזכור כי בבנקים ישנו מנגנון של טייס אוטומטי, המביא לעלייה בשכר העובדים מדי שנה. העובדה שלמרות מנגנון זה הצליחו רוב הבנקים לרשום ירידה בעלויות השכר, מעידה עד כמה עמוק היה הליך ההתייעלות, שכלל יציאה של אלפי עובדים מהבנקים בשנים האחרונות.

באשר להכנסות מעמלות, גם שם מצליחים הבנקים לרשום עלייה קלה של 0.6% בהכנסות, לכמעט 11 מיליארד שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה.

רווחי הבנקים בתשעת החודשים הראשונים של 2017 משקפים תשואה על ההון של 8.6%, לעומת 9.4% בתקופה המקבילה, כאשר על התשואה מכבידות ההפרשות הכבדות שביצע בנק הפועלים ברבעון האחרון בגין החקירה בארה"ב וסגירת הפעילות בשווייץ.

ראוי לציין כי תשואה זו מושגת בתקופה שבה הריבית במשק אפסית. כאשר הריבית תתחיל לעלות, הדבר ישחק לטובת הבנקים וישפר את הכנסות המימון. לכן, בהנחה וריסון ההוצאות יימשך, ולא תירשם הרעה משמעותית בהפסדי האשראי, עשויה התשואה על ההון של הבנקים לחזור בעתיד לרמה דו-ספרתית כפי שהיה אי-שם בעשור הקודם, לפני המשבר הפיננסי של 2008.