האם הבנקים מנסים לחסל את ההלוואות החברתיות?

"ב' הוא אדם פרטי שלפני זמן מה החליט להשקיע דרך חברת BTB שהיא פלטפורמת הלוואות חברתיות (P2P), המעניקה הלוואות לעסקים קטנים. ההשקעה שלו - היינו הכספים שהועברו לפלטפורמה לצורך מתן הלוואות - הסתכמו במיליון שקלים בערך.

באוקטובר האחרון, הוא פנה לבנק שלו - הפועלים - והורה להעביר סכום נוסף ל-BTB. להפתעתו, הפקידה בסניף דרשה ממנו לההביא רישיון מיוחד ובו בזמן חסמה בפניו את האפשרות לבצע העברה מקוונת. בזאת לא נגמרה מסכת הייסורים הביורוקרטיים שהחליט הבנק להעביר אותו: כדי להפקיד שני צ'קים בסכומים נמוכים שקיבל, עניין שהבנק מתגאה שניתן לעשות דרך האפליקציה שלו, הוא נדרש להגיע פיזית לסניף.

במכתב ששלח מנכ"ל BTB, עו"ד שלומי תורג'מן, לבנק הפועלים הוא טוען שזו לא הפעם הראשונה שבה מערימים קשיים על החברה ועל לקוחותיה. "יש המון בעיות לא סבירות", הוא אומר בשיחה עם G. "הבנקים רק מנסים להקשות. העסק שלנו מבוסס על תשתית של הבנק, יש לנו כל יום עשרות הפקדות והעברות, והבנק לא משתף פעולה".

BTB לא לבד: לפני מספר שבועות, התלוננה פלטפורמת ההלוואות החברתיות טריא כי בנק לאומי חסם את חשבון הנאמנות שלה ולקוחות שביקשו להעביר אליה כספים נענו כי החשבון חסום. לטענת טריא, כשניסו לברר מה הסיבה לחסימה, לא טרח הבנק לענות, ורק כשפנו למפקחת על הבנקים שוחררה החסימה. ההסבר שסיפק הבנק היה, בלשון המעטה, מוזר: לקוח שהיה אמור לחתום על מסמכי FATCA (עמידה בכללי ציות המס האמריקאים) העביר כספים לטריא מבלי לחתום על המסמכים, מה שהוביל לחסימה אוטומטית של החשבון.

סמנכ"ל האסטרטגיה של טריא, נדב מנסדורף, פנה לכנסת בבקשה כי תפעיל את סמכותה במסגרת ועדת הרפורמות העוסקת בנושא. "החסימה", הוא כתב בפנייה לח"כ רחל עזריה, יו"ר הוועדה, "מהווה פגיעה קשה המסבה נזקים אדירים לטריא ולשמה הטוב".

"דורשים מלקוחות שלנו להגיע לחתום על מסמכים", מפרט מנסדורף בשיחה עם G, "דורשים מהם להראות הסכמים, מפחידים אותם שזה מסוכן להעביר אלינו כספים. יש לקוחה בת 70 שרצתה להעביר כסף לטריא, ודרשו ממנה להגיע פיזית".

ועוד סיטואציה יוצאת דופן מהשבועות האחרונים: מיטב דש הלוואות, ה-P2P של בית ההשקעות, קיבלה בימים האחרונים הודעה מבנק לאומי, על שינוי מדיניות: בעוד שעד כה לא נגבו עמלות על ניהול חשבון הנאמנות שלה, עתה הבנק דורש אותן ומדובר בלא פחות מ-8% מההכנסות של החברה מההלוואות שהיא מתווכת. מיטב דש הלוואות פנתה בעניין לפיקוח על הבנקים.

האם מדובר במקרים ספוראדיים או במהלך מכוון מצד הבנקים, שמטרתו להערים קשיים על פלטפורמות להלוואות חברתיות, מתוך הבנה שמדובר במתחרה פוטנציאלי לבנקים? הנה כמה תשובות.

"ברור לי למה הם מתנגדים"

בעוד שבעולם הרחב, תחום ההלוואות החברתיות מפותח ונפוץ, בישראל הוא עדיין בחיתוליו. הפלטפורמות השונות החלו לפעול בישראל לפני כ-4 שנים, והעניקו עד כה אשראי בהיקף של כמה מאות מיליוני שקלים. מטבע הדברים, הפלטפורמות הללו הן חלופה אטרקטיבית לבנקים: הריבית מבחינת הלווה אטרקטיבית יותר (עד כ-6% בהתאם למשך ההלוואה, למידת הסיכון ועוד), ההליך כולו נעשה באמצעים דיגיטליים נוחים והוא גמיש ומהיר. גם המלווים נהנים מהליך מהיר, נוח וכמובן אטרקטיבי מבחינת התשואה: רובה של הריבית הנגבית הולך אליהם ומעט ממנה - לרוב סביב ה-1% - לפלטפורמת ההלוואות. הסיכון מבחינת המשקיעים בהחלט קיים, אומרים אנשים העוסקים בתחום, אך אם הסכום המושקע מפוזר בין מספר לווים הוא מצטמצם.

חמש חברות פועלות בתחום בישראל: טריא, שהייתה הראשונה, שבין מייסדיה עו"ד ורדה לוסטהויז, בעבר היועצת המשפטית של בנק ישראל; BTB, המעניקה הלוואות לעסקים; מיטב דש הלוואות (לשעבר ELOAN); בלנדר, שייסדו בני משפחת אביב, שעיסוקה נדל"ן, ואשר פסגות השקיעה בה; וקרדיט פלייס, העוסקת במה שנקרא פקטורינג: היא מאפשרת למשקיעים לתת מעין "הלוואות גישור" כנגד תשלומים דחויים שניתנו לבתי עסק.

החברות פועלות באמצעות חשבונות נאמנות בבנקים, ומי שעושה זאת בעיקר הוא בנק לאומי. שאר הבנקים ממעטים או מסרבים לחלוטין לבקשות החברות לפתוח חשבונות. המצב הזה עומד להשתנות בקרוב: במסגרת תיקון לחוק שיזמה ועדת הרפורמה, הבנקים יחויבו לתת את השירות הזה. במקביל פלטפורמות ה-P2P ייכנסו לפיקוח של רשות שוק ההון.

עד שתיקון החוק ייכנס לתוקף, בפברואר 2018, הבנקים לא עושים לחברות חיים קלים. "הבנקים היום מנהלים את מערך התפעול של כל הפלטפורמות", אמר פרופ' עדי אייל מ-BTB בדיון בוועדת הרפורמות. "הבנק כבר עכשיו נותן לנו שירות, איך נאמר, חלקי ולא איכותי ביותר..."

מדוע? בחברות טוענים שהבנקים רואים בהן מתחרים פוטנציאליים. "היום אנחנו אולי קטנים", אומר דקל גולן, יו"ר דירקטוריון קרדיט פלייס, "אבל הם יודעים שיש כאן פוטנציאל צמיחה גדול".

בבנקים טוענים, באופן לא רשמי, שמדובר בטיפה בים, ומגוחך לחשוב שהיקף ההלוואות החברתיות הוא תחרות. הטענה הזאת בעייתית משהו לאור העובדה כי לפי טענות שנשמעו בוועדה חלק מהבנקים בעצמם רוצים להקים פלטפורמות כאלה (בפועלים ובלאומי מכחישים זאת) , ולכן, קשה לקבל את הטענה שאינם רואים תחרות פוטנציאלית. "תראו מה מגוחך", אמר ח"כ חיים ילין בוועדת הרפורמות, "הרי ה-P2P מנסה לתת רגולציה קצת יותר נמוכה ולהקטין סיכונים על ידי פיזור הכספים וכולי. עכשיו, אותה מערכת בנקאית שלא מוכנה לתת ל-80% מהעסקים הקטנים הלוואות, תחת מסגרת של ה-P2P תסכים לתת אותן [...]. הבנקים היו יכולים מזמן לעשות הכול: להוריד ריביות, להיות פחות חזיריים, להוריד את הריכוזיות, ואנחנו היינו היום מובטלים פה [...]. לבנקים אין שום בעיה להרוג את כל ה-P2P ולהפסיד כסף ובעצם להשתלט על השוק".

"אם הבנקים ייכנסו לתחום", הזהיר פרופ' אייל, "מבחינתם זה ניסיון אסטרטגי להרוס את התחרות, לא רק בתחום הפלטפורמות, אלא את התחרות בכל תחום חדש [...]. אם הבנקים יצליחו להקפיא או להרוס את הפלטפורמות הקיימות, תחרות בתחומים אחרים לא תתהווה כי אנשים יראו בבחינת יראו וייראו [...]. זה יוצר בעיה מאוד קשה, זה יוצר סבוטאז'. הבנקים לא סתם לא נכנסו עד היום. הם לא נכנסו כי אין להם אינטרס כספי לעשות את זה. הם מרוויחים הרבה בדרך שלהם. ה-P2P בעצם הופך את האחוזים. קרי, אם היום הבנק לוקח כסף של מישהו ונותן לו, נניח במקרה הטוב 1% על ההפקדה בפיקדון, במקרה הכי טוב, הוא נותן את ההלוואה לגוף עסקי ב-8%-7%, ואת ההפרש בריבית הבנק לוקח. הפלטפורמות עובדות בדיוק הפוך: 7% הולכים למפקיד, 1% הולך לפלטפורמה לכיסוי הוצאותיה. אז ברור לי למה בנקים לא נכנסו לתחום עד היום [...]. אני חד-משמעית רוצה לומר, אם הבנקים נכנסים היום לעסקי ה-P2P הפלטפורמות יכולות לסגור את שעריהן".

"לא מבינים את שינוי התרבות"

"ההתנכלויות של הבנק התחילו ברגע שעברנו את ה-100 מיליון", מספר מנדסורף מטריא. "ההתנכלויות באו לידי ביטוי הן ברמה הפורמלית והן ברמה הלא פורמלית. היה ניסיון להטיל דופי, לפגוע באמינות שלנו, ונדרשנו על-ידי בנק לאומי לחשוף סודות מסחריים סופר רגישים".

- הבנקים טענו וטוענים שהם מחויבים לכללי רגולציה חמורים בהרבה מאלה שמושתים עליכם והתנהלו בהתאם.

"אחת המייסדות שלנו הייתה חברת הנהלת בנק ישראל (לוסטהויז). היא מכירה את הבנקים יותר מרוב הבנקאים. אנו יודעים מה הם צריכים ומה הם לא צריכים, אנו יודעים מה הן דרישות לגיטימיות ומהן דרישות שנועדו לפגוע בתחרות".

- אז מה אתה אומר? הם חוששים מכם?

"כלפי חוץ הם אומרים: אנו לא מפחדים. מצד שני, בוועדת הרפורמות ראית שכמות הלוביסטים גדלה מישיבה לישיבה. הרי אם זו טיפה בים, כמו שהבנקים טוענים, למה הם משקיעים כל-כך הרבה מאמץ ניהולי בלפגוע בנו? להנהלות הבנקים יש היום יעדים למכור כמה שיותר הלוואות, וזה כדור שלג. הבנקים מכסים על העובדה שהם בסך הכול פרה חולבת שמנה וחזירה, אבל בסוף הציבור יודע שאת הערך הם לא יקבלו מהבנקים".

- התיקון לחוק ישנה את המצב?

"החוק משנה את המצב כבר עכשיו. החוק הוא אמירה שהמדינה רואה בכך את הפוטנציאל הכי משמעותי לאלטרנטיבה למערכת הפיננסית.

"בבנקים לא יודעים איך להתמודד עם העולם הרשתי. הם חושבים שבזה שהקימו בנק דיגיטלי הם 'קנו' את כולם. הם לא מבינים שהשוק השתנה - לא במובן העסקי אלא במובן התרבותי. במקום לדבר על ליצור ערך לטובת הקהל, הם מנסים לסובב את זה כדי לעשות עוד כסף מעוד אנשים. כל עוד הם לא ישנו את הגישה, הם לא יוכלו לתת לנו פייט".

"הבנקים מנסים להיות דיגיטליים", מחזק את הדברים תורג'מן, "אך הם עדיין מסואבים וגדלים. הבעיה העיקרית בדחיפת השינוי זה שהציבור חונך שהבנקים הם מאוד אמינים.

"אם הם לא חוששים מתחרות, כמו שהם מנסים לומר, איך זה שפתאום הם רצו להקים פלטפורמה? אמרתי שאם זה יקרה, לא יהיה לנו זכר. מבחינת תחרות, נכון שאנחנו עכשיו עדיין קטנים מאוד, אך נגדל מהר מאוד. למה תשובה ואחרים יכולים לגייס אג"ח ב-2% או 3% ועסק קטן מקבל הלוואות בפריים פלוס 11%? זה כשל שוק שהבנקים הנציחו, ולכן בכל יום מצטרפים אלינו לקוחות חדשים".

"הבנקים עושים כל מה שביכולתם בשביל להפריע לנו, להציק לנו, והמפקחת על הבנקים מנצחת על התזמורת הזו ביד רמה ולא עושה את העבודה שלה", טוען גולן מקרדיט פלייס. "אצלנו, שלא כמו באירופה, כל הכסף עובר דרך חשבונות בנקים. אלא שהבנקים לא רוצים לעבוד איתנו: שולחים אותך מסניף לסניף, בסוף זה תמיד סניף בסוף העולם, וממררים לך את החיים כדי שתעזוב אותם בשקט".

- הם טוענים שאתם לא תחרות.

"הם צודקים במאה אחוז שאנו בתחילת הדרך. אבל היום לקוחות עומדים בתור כדי לעזוב את הבנקים ולבוא אלינו. למה הם לא רוצים לעבוד עם הבנק?

"כשהתחלנו לעבוד ב-2014, בנק לאומי הלך לרשות המסים וביקש שנוכר כמוסד פיננסי, בטענה שהם מופלים לרעה. הם השקיעו מיליונים בלוביסטים. אז מה זה אומר? ברור שהם מרגישים שביצת הזהב שלהם בסכנה".

- הם טוענים שהתחרות הגדולה היא בשוק החוץ-בנקאי הממוסד, בכסף הגדול.

"בכסף הגדול אין רווח. מעבר לזה, כיום בין %60 ל-%80 מהלוואות החברתיות זה כסף של המוסדיים (באמצעות השקעותיהם בפלטפורמות להלוואות חברתיות, ה' מ'). המוסדיים מאפשרים לכסף הגדול להגיע לתעשייה הזו. אנחנו הצינור שהכסף הגדול מגיע דרכו".

"לא מאמין שמתנכלים"

גם בין הפלטפורמות להלוואות חברתיות יש הבדלים בגישה, אולי בהתאם ליחסים עם הבנקים וכמובן ברמת הלוחמנות המופגנת.

עופר כרמל, המייסד והמנכ"ל של מיטב דש הלוואות (לשעבר ELOAN), מסכים כי הפלטפורמות מאיימות על הבנקים."המערכת הבנקאית היא התשתית לפעילות של ה-P2P. הבעייה היא שאנחנו תלויים בבנקים. צריך להבין, שהבנק יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני לקוח שבוי, ופעמיים; פעם אחת כי הבנק הוא זה שמספק לי את התשתית ופעם שנייה כי כמעט אך ורק בנק לאומי מספק את השירות הזה היום. אם הבנק שלך גובה ממך עמלות גבוהות, תלכי לבנק אחר. לנו אין את האפשרות הזו. מערכת היחסים הזו היא מאוד לא פשוטה, והרגולטורים צריכים לעשות סדר אצל הבנקים, לפני שנוצר משבר. צריך שלרגולטורים תהיה האפשרות לפקח על הבנקים". 

כרמל מדגים את חששם של הבנקים. "הייתי בכמה כנסים", הוא אומר, "ועלו שם נציגות בנק לאומי, שהזכירו אותנו בהקשר של השירותים העתידיים. הם מבינים שיש הרבה מאוד פתרונות טכנולוגיים שיחליפו את השירותים הקיימים היום בתחום האשראי".

גורמים מקורבים לבנק לאומי מאשרים את הדברים: "הבנקים, הם אומרים שם, לא באמת יכולים לחסום את ההתרחבות הזו. הבנקים לא יכולים בלי פינטק, וחברות הפינטק הן לא אויבים שלנו. הרי לאומי שותף באיזיבוב (פלטפורמה להלוואות לעסקים קטנים הפועלת בחו"ל, ה' מ')".

עם זאת, כרמל לא מאמין שהבנקים מנסים להתנכל לפלטפורמות של ההלוואות החברתיות: "אני לא מאמין שבבנקים יושבים וחושבים איך להפיל אותנו. יושבים שם אנשים שיש מעליהם המון רגולציה, ופתאום אנחנו באים, והם לא יודעים איך לאכול אותנו".

"אנחנו מייצרים אימפקט מאוד גדול", אומר גל אביב, מנכ"ל בלנדר, "ואנחנו מציגים מראה לא פשוטה לבנקים. בסוף הבנקים זו חיה רגולטורית והם לא יסתכנו יותר מדי, בטח לא היום, כשכל הנושא הזה (של הלבנת הון. ה' מ') בכותרות".

"האחריות הסופית היום היא על הבנק, ועד שהרגולטור לא יגיד לבנק האחריות היא לא עליכם. אתם רק צינור, זה לא ישתנה".

ובינתיים בבנקים

עו"ד ניב פולני, קצין הציות של בנק הפועלים, מסביר שהפלטפורמות להלוואות חברתיות הן "יופי של רעיון", אך בתנאי שמנהלים נכון את הסיכונים הגלומים בשיטה. "כשפלטפורמה מנהלת חשבון בבנק, היא נותנת שירות לאלפי מפקידים ואלפי לווים, אלא שבמצב דברים זה, הבנק הוא לא יותר מ'צינור', כלומר, הוא לא מכיר לא את המלווה ולא את הלווה.

"למה זה בעייתי? כי אנו פועלים בהתאם להוראות חוק איסור הלבנת הון המכוון לתאגידים הבנקאיים, ואלו דורשים חד-משמעית מהבנק להכיר את הצדדים, בהיותם נהנים בחשבון. מבחינת הרגולטורים הבנק הוא מסננת, אשר אליו נכנסים וממנו יוצאים רק כספים כשרים. אם הבנק ייכשל הוא לא רק מסכן את כספו, אלא גם את המוניטין שלו.

"אני לא ישן טוב בלילה כשנכנסים כספים של אלפי אנשים שאני לא יודע מה מקורם. נכון שככל הנראה מעל 90% מהכספים שזורמים הם של אנשים ישרים ותמימים, אבל כשכסף לא כשר עובר דרכנו, הקנסות הם דרקוניים: סך הקנסות ששילמו מוסדות פיננסיים רק לרגולטורים האמריקאים מ-2008 חצה בספטמבר האחרון את רף ה-150 מיליארד דולר. כלומר, ה'פטיש' שנופל על בנקים שנכשלים בשמירה הוא בלי פרופורציה לרווח הגלום בפעילות, מה שמוציא לך כמנהל סיכונים את החשק לגעת בזה".

- מפברואר יהיה פיקוח, ואז זה כבר לא יהיה עניינך.

"עד שהחוק ייכנס לתוקף, זה שדה פרוץ. כלומר, אין רגולטור שמפקח על אותן פלטפורמות. וגם אחר כך, האם אז אני יכול להיות רגוע? לא. אוכל להיות יותר רגוע אם ישחררו את הבנק מאחריות, כפי ששיחררו אותו ביחס לפעילות בנקים אחרים או חברות ביטוח או קופות גמל.

"כיום, המערכת הבנקאית העולמית יותר רגישה. יש לנו יחסים עם בנקים אמריקאיים, אירופיים, ואחרים, ואם במקרה יקרה משהו לפלטפורמה שניהלה חשבון אצלי, כלומר יועברו דרכה 'כספים שחורים', זה יכול להבאיש את ריחי בעיני בנק אחר בחו"ל ולשבש את יכולתי לפעול בזירה הבינלאומית.

"חשוב לדעת, מיטב גופי המודיעין בעולם זיהו בפלטפורמות האלה כלים שעשויים לשמש למימון טרור. הרי מה אתה צריך להפעלת טרור? מתנדב ונשק. מתנדבים עומדים בתור, אבל מה עם נשק? אז אתה נותן לו 'הלוואה' באמצעות הפלטפורמה ובאופן הזה מעביר לו כסף שהוא לא צריך להחזיר. פשוט כל-כך".

- אבל בוא נחזור ליומיום. הם טוענים שאתם עושים את זה מטעמי תחרות.

"אני נציג הרגולטור ובוחן כל אירוע ב'משקפי הרגולטור' ולא מעניין אותי בהקשר זה הרווח של הבנק. כל עוד הפלטפורמות לא מפוקחות וכל עוד הצו הבנקאי לא נותן לבנק פטור, אני צריך להישאר ערני מאוד. הזווית שלי היא רק לשמור על הבנק, ושום דבר אחר. לכן מפריע לי שלפחות חלק מהפלטפורמות עושות קמפיין שיווקי על גב הבנק; כלומר, מקבלות כותרות חינם, רק כי הן משתלחות בבנק".

גם הסוכנות רוצה P2P

בישיבות ועדת הרפורמות עלתה סוגיית רצונם של הבנקים להקים פלטפורמות להלוואות חברתיות, ח"כ לשעבר יגאל גואטה (ש"ס) תמה מה מונע מהבנקים כבר עכשיו להוריד ריביות ולמעשה להיות תחרות לחברות של ההלוואות החברתיות. בדיון האחרון בנושא, שהתקיים לפני כשלושה חודשים, הסבירה עו"ד דידי לחמן-מסר, שהופיעה בוועדה מטעם הסוכנות היהודית, המבקשת גם היא להקים פלטפורמה להלוואות חברתיות שלא למטרת רווח וזאת כדי להקל על עסקים בפריפריה לקבל אשראי, את הסיבה האמיתית לרצונם של הבנקים להיכנס לתחום. "בפלטפורמה הסיכון עובר למלווים. בבנק הסיכון רובץ על הבנק. ולכן, כאשר הבנקים נכנסים לתחום הפלטפורמות, זה אומר שלווים מסוכנים יכולים לעבור לפלטפורמה והמלווים יישאו בסיכון, בעוד שקודם, הבנקים היו צריכים לשאת בו [...]. הם יכולים כיום להלוות, הם יכולים להוריד ריבית, הם יכולים לשלם לך ריבית, יש להם את כל הכסף, אבל הסיכון עליהם".

יו"ר הוועדה, רחל עזריה, חידדה את הדברים: "את מתארת חשש שאם הבנקים יפתחו פלטפורמה, הם ישלחו את כל מי שמעוניין בהלוואה בסיכון ללכת לפלטפורמה, ובעצם המלווה בפלטפורמה לא יידע שהוא נמצא בסיכון, שכל מי שבא אליו זה אנשים בסיכון גבוה".

"יצא המרצע מן השק", טוענים גורמים בחברות להלוואות חברתיות. נכון לעכשיו, הוועדה העניקה לחברות הגנת ינוקא של שלוש שנים, שבמהלכן הבנקים לא יוכלו להקים פלטפורמות כאלה. היו מי שהציעו הגנה של חמש שנים, ויש מי שחושבים שפרק הזמן לא באמת משנה. "הגנת ינוקא של חמש שנים כפי שהוצע זה נחמד, זה דוחה את הבעיה", אמר בוועדת הרפורמות פרופ' אייל. "אבל הבעיה האמיתית היא לא תחרות, הבעיה היא ניגוד העניינים. ברגע שתהיה לנו אפשרות לנהל חשבונות לא דרך הבנקים המסחריים - אז שייכנסו ויתחרו ושיהיה להם לבריאות. אבל כל עוד אנחנו תלויים בהם, הם מנהלים לנו את העניינים. אני מציע שכל עוד הבנקים מנהלים את החשבונות של הפלטפורמות, הם לא ינהלו פלטפורמה בעצמם".