תמיכה כלכלית במערכת יחסים

אלמן בשנות ה-50 בחייו, אב ל-3 בנות בגירות, נפל ברשתה של בחורה רבת-קסם אותה הכיר באינטרנט והתאהב בה עד מעל הראש. השניים ניהלו קשר במשך שנה ויותר, במהלכו הבחורה הצליחה לשכנע את האלמן להעביר לידיה סכומי כסף גדולים, שהצטברו לסך כולל של 300 אלף שקל, לרבות 78 אלף שקל ששימשו אותה לרכישת רכב חדש. בנוסף לכך האלמן העביר לה תמיכה חודשית שוטפת בסכומים שנעו בין 5,000 שקל ל-8,000 שקל.

האלמן הפך כה מכור לחסדיה של הבחורה, עד כי אטם את אוזניו לפניות חבריו ולתחינות בנותיו, שהזהירו אותו כי הבחורה השתלטה על חייו ורכושו, יצרה חיץ בינו לבין בני משפחתו והפכה אותו מאיש משפחה חם לאדם טרוד ועצבני.

האלמן אף היה מוכן להציע לבחורה להינשא לו, אך רק כאשר היא סירבה לחתום על הסכם ממון, הוא התפכח והבין סוף-סוף שהוא נתון למניפולציות רגשיות, שכל מטרתן סחיטת כספים. היחסים בין בני הזוג הסתיימו בטון צורם, והאלמן תבע לקבל בחזרה את הכספים שהעניק לבחורה במהלך מערכת היחסים.

האלמן הציע שתי עילות חלופיות לתביעתו: האחת כי הכספים היו הלוואה שעל הנתבעת להשיב לו, ולחלופין טען כי גם אם יקבע שהכספים ניתנו במתנה ולא כהלוואה, הוא מבקש לחזור בו ממתנותיו בשל התנהגותה המחפירה של הבחורה כלפיו.

בית המשפט גילה אמפתיה רבה לאלמן והשתכנע כי הוא דובר אמת כאשר הוא טוען כי נוצל בציניות על-ידי הבחורה. בית המשפט האמין לאלמן שהיה כה מאוהב ומלא ציפיות לעתיד עם הבחורה, עד כי היה עיוור לגמרי למטרותיה, ואף התרשם משורה של בחורים שהגיעו להעיד כי גם הם נפלו באותו פח בעבר, מאחר שהבחורה הייתה "נתמכת" סדרתית.

מדובר ב"מערכת יחסים בלתי מאוזנת של גבר מאוהב מאוד, שהיה מעוניין בקשר הזוגי והאינטימי, שיצא מגדרו כדי להחזיק בקשר, שהשלה עצמו ברצינות הקשר ושלא עמד בלחצי הצד השני והיה מוכן לרצות אותה ולמלא אחר כל בקשותיה", קבעה השופטת, "ומצד שני הנתבעת ניצלה את המצב שנוצר לטובתה, ואני מטילה ספק מאוד גדול ברצינות כוונותיה לזוגיות". 

עם כל ההבנה שגילה בית המשפט למצבו, אין בכך כדי לעזור לאלמן, וזאת העת להבהיר שוב כי ממתנות לא ניתן לחזור, לא בשל התנהגות מחפירה ולא משום סיבה אחרת. חרטה על הענקת מתנה אפשרית רק במקרה שבו מדובר בהתחייבות לתת מתנה שנתינתה עוד לא הושלמה בפועל, וגם זאת ניתן לעשות רק בתנאים מוגבלים.

מכאן שכל שנותר לבית המשפט הוא להכריע אם הכספים שהועברו היו בגדר מתנה או הלוואה. הסוגיה הקריטית בתיקים כאלה היא על מי מוטל נטל ההוכחה לשכנע את בית המשפט בצדקת טענותיו, וההכרעה בנושא זה נקבעת בהתאם לסוג מערכת היחסים שבמסגרתה ניתנו.

כאשר הכספים עוברים בין קרובי משפחה מדרגה ראשונה, למשל מאב לבן, בית המשפט מניח שהם ניתנו כמתנה, במטרה לסייע לקרוב המשפחה, ולכן מי שטוען כי מדובר בהלוואה, יצטרך לשכנע בכך את בית המשפט.

מאידך, כאשר הכספים עוברים בין אנשים בדרגת קרבה פחותה, למשל בין מכרים שאינם חברי-נפש, בית המשפט יניח בדרך-כלל שהכוונה הייתה לתת הלוואה, ולכן הטוען כי ניתנה לו מתנה, יצטרך לשאת בנטל השכנוע.

לגבי מתנות שעוברות בין בני זוג, בית המשפט בוחן כל מערכת יחסים לגופה, ובמקרה זה השתכנעה השופטת כי האהבה העצומה שרכש האלמן לבחורה יצרה את החזקה שהוא אכן התכוון להעניק לה את הכספים במתנה ולסייע לה כלכלית, ולא לתת לה הלוואות. "התובע הוא אדם כשיר משפטית, אשר בחר לעצמו את דרך ההתנהלות על אף שהוזהר על-ידי חבריו ומכריו", פסק בית המשפט, ולפיכך העובדה שבדיעבד הוא מבין כיום את הטעות שעשה, אינה הופכת את המתנות להלוואות.

בשורה התחתונה, בית המשפט הכיר כהלוואה רק בסכום של 78,000 שקל שנתן האלמן לבחורה לשם רכישת רכב, משום שלגביו עלה בידו להביא עדויות לפיהן היא הבטיחה להחזיר לו סכום זה, והיא אכן חויבה להשיבו לאלמן בצירוף הצמדה וריבית. כמו כן חייב בית המשפט את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בסך 30 אלף שקל, אך יתר 200 אלף השקלים שקיבלה כמתנה נותרו בידיה.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il