כהונה טובה, בגדול

1. פרופ' שמואל האוזר מסכם כהונה ארוכה של כשבע שנים, ופורש שנה שלמה לפני שהכהונה המוארכת שלו הגיעה לסופה. הוא מסכם כהונה טובה עם הישגים, ועם מוניטין חזק מקצועית ואישית, אבל גם עם כמה תחומים שבהם הוא לא יכול להציג הצלחה ברורה - ובראש ובראשונה בנוגע לחשיבות ולחיוניות הפוחתות של הבורסה לני"ע בת"א.

נתחיל מהצד החיובי: האוזר עשה הרבה במהלך הכהונה שלו. החל מוויתור על רגולציה בשלל תחומים ("הדה-רגולציה") - סיכון שלא כל רגולטור יכול ומוכן לקחת על עצמו, ועל כך מגיע לו צל"ש; הכנסת תחומים חדשים לפיקוח (מצד אחד חברות הדירוג וזירות הסוחר יפוקחו, אך מהצד השני, מי זוכר בכלל שהאוזר גם רצה לפקח על רואי החשבון?); ועד לדגש על האכיפה המנהלית והפלילית.

כמו כן, הרשות הפסידה בקרבות בכנסת, למשל בעניין זירות הסוחר, או שלא התקדמה בחלק מהמטרות, למשל ביחס להפצה בישראל של קרנות נאמנות זרות - תוך שהצליחה במאבק בזירות הסוחר העוסקות במסחר הבינארי, הובילה חקירות משמעותיות וחשובות וגם טיפלה מבעוד מועד בבעיות המובנות בתעודות הסל, עם הפיכתן לקרנות סל.

אבל, כאמור, באתגר המרכזי של המסחר בבורסה - המשימה המרכזית - הוא לא רושם הצלחה. יש לו נסיבות מקלות, בדמות מחיקות חברות שהיו בבורסות בכל העולם, ורגולציה מכבידה לא רק פה. אבל כאן היה משהו שונה וקשה יותר מבעולם כולו. כאן הבורסה ממש נאנקת. עם זאת, ב-2017 החלו להישמע זמירות חדשות - עם שיעור דו-ספרתי של הנפקות ראשוניות של חברות ציבוריות חדשות, שקרו בין היתר בגלל המחזור הכלכלי וזמינות הכסף שמחפש השקעות, וגם בגלל "ווייב" חיובי, שלהאוזר יש חלק בו.

לצד זאת, האוזר טוען להצלחה גם ביחס למהלך שהוא תלה בו תקוות רבות - שינוי מבנה הבעלות בבורסה. שנים שהאוזר אמר שזה יהיה מה שישנה את כיוון הבורסה. זה עבר את הכנסת והפך לעובדה, אך זה גם טרם קרה בפועל, והאוזר עוזב כשהעתיד של המהלך לא ברור, וכשעדיין אי אפשר לשפוט אם זה פלופ או הברקה. אם זה יצליח, הוא האיש שהוביל את החקיקה, ואם לא, הוא תמיד יוכל לטעון שזה היה מצליח אם רק היו עושים כך או אחרת.

אגב, בתקופה האחרונה החל האוזר לסמן עוד צעד הכרחי, שלא תלוי ברשות, ככזה ש"בלעדיו" יהיה קשה להציל את הבורסה: מתן הטבות מס לשוק ההון, והפחתת מס רווחי הון.

האם זה רק ספין? לא נהיה ציניים. האוזר מסכם כהונה ארוכה וטובה, כרגולטור קשוב ואחראי עם הישגים והרבה רצון טוב. אבל הוא משאיר לגואטה גם כמה תפוחי אדמה לוהטים, ובעיות גדולות שהוא לא פתר, ושהפתרון להן אינו ברור מאליו. זה לא רק החיוניות של הבורסה ומה יקרה עם הבעלות בה בעתיד, אלא גם מה לעשות עם אפיקי ההשקעה החדשים, והמפוקפקים לעתים, שצומחים על רקע הריביות האפסיות הנמשכות ודברים נוספים.

2. המינוי של ענת גואטה נעשה הרחק מהעין הציבורית.

מצד אחד זה מובן. מי שעקב לאורך השנים אחר המהלכים למינוי רגולטורים בכירים הבחין כי כמעט כל שם שעלה לסדר היום הציבורי נחשף לביקורת עניינית ולא עניינית, ורבים גם נכוו. זה גם גרם למועמדים רציניים לתפקידים הללו לחשוב היטב אם הם מוכנים לחשיפה שנלווית למועמדות ולתחרות על התפקיד הנכסף.

אבל זה גם אומר שהליך המינוי של מי שיהיה אחראי על השקיפות של החברות הציבוריות, נעשה על-ידי השר כחלון ממש לא בשקיפות. זו, לכל הפחות, לא דוגמה טובה לחברות הציבוריות ולגופים המפוקחים.