נפט מקנדה לארה"ב: "הנחש השחור" שמסבך את הבית הלבן

סעודים ורוסים הם החשודים המידיים לכל שינוי במחיר הנפט. אבל גם צינור אחד בערבות דקוטה יכול לשנות סדרי עולם. בשבוע שעבר אחד כזה דלף ונשפכו ממנו לא פחות מ-210 אלף גלונים של נפט גולמי. מחשבון הטוויטר של טרנסקנדה, הקבלן שאחראי על בניית ותפעול הצינור - קיסטון - שוחרר ציוץ אינפורמטיבי עם תמונה של כתם שחור מדכדך במה שנראה כמו האמצע של שומקום.

טרנסקנדה נאלצה להפסיק את פעילות הצינור והודיעה כי ייתכן שידרשו מספר שבועות עד שיוכל לחזור לשגרה. הודעה שהובילה לחשש לפיגור בחוזים העתידיים ושימוש במלאי הנפט בארה"ב. מחיר הנפט העולמי זינק בהתאם ב-2.4% ל-60 דולר - פי שניים לעומת שפל 2016.

אבל יותר משהצינור הקטן הזה השפיע על מחירי הנפט העולמי הוא יצר סערה נוספת בקרב על עתיד ייצור האנרגיה ומדיניות שינוי האקלים בארה""ב.

קיסטון (Keystone) הוא חלק ממערכת באורך 4,300 קילומטר שמעבירה נפט גולמי מקנדה למספר נקודות ברחבי ארה"ב. הדליפה בו הגיעה לכאורה בזמן הכי לא מתאים עבור טרנסקנדה: יומיים מאוחר יותר התייצבו נציגי החברה לדיון מתוכנן עם הרגולטור של מדינת נברסקה כדי שזה יאשר סוף סוף את תוואי המקטע האחרון - צינור קיסטון XL בפרויקט השאפתני. ב-20 בנובמבר אישרה נברסקה, בדיון שנערך 10 דקות, תוואי לקיסטון XL ולכאורה שמה סוף למאבק חוצה שלושה נשיאים.

כבר למעלה מעשור שטרנסקנדה מנסה לבנות את המקטע השלישי והאחרון במערכת הובלת הנפט. פרויקט שמטרתו לנצל את חולות הזפת באלברטה, קנדה. מרבצים עצומים המתפרשים על פני 50 אלף קילומטר רבוע, מהגדולים בעולם עם פוטנציאל הפקת 2 טריליון חביות נפט. קיסטון XL שאורכו המתוכנן כ-1,700 קילומטר נועד להעביר 35 מיליון גלונים של נפט ביום מקנדה לזיקוק בטקסס ולואיזיאנה, שמיומנות בהליך וסובלות ממחסור ליצוא, ואז ליצוא מחוף מפרץ מקסיקו. זה היה נראה כמו חיבור משמיים.

פעילות ההפקה מזפת דורשת מאמץ רב שבו הנפט הגולמי מחולץ מחול, חמר ומים בתהליך שנחשב למזהם ביותר בתחום. ומסע של 1,700 קילומטר של אחד מהחומרים המזהמים בעולם שמכונה על ידי שבטי סו באזור ה"נחש השחור" אינו פשוט. הוא חוצה 56 נחלים ונהרות, יערות ומערכות אקולוגיות נדירות שמשמשות בית לכ-20 זנים בסכנת הכחדה כמו החדקן והעגור האמריקאי. טרנסקנדה ניסתה להרגיע והעריכה שדליפה עלולה להתרחש רק פעם אחת בין 7 ל-11 שנים ושל עד 50 חביות. בפועל הדליפה האחרונה בדרום דקוטה היתה של 5,000 חביות נפט, דליפה נוספת התרחשה בדרום דקוטה ב-2011 בהיקף של 400 חביות ושלישית בצפון דקוטה בהיקף דומה.

"צינור מדהים"

בחודשים האחרונים לשלטונו של הנשיא בוש הבן אושרה התוכנית הגרנדיוזית של טרנסקנדה בהשקעה צפויה של 8 מיליארד דולר. בממשל האמריקאי העריכו בזמנו כי סיכוני הדליפות הם סבירים לעומת ההשקעה בתשתיות האמריקאיות ופוטנציאל המשרות שפרויקט זה יניב. זה לקח ליורשו של בוש, ברק אובמה, יותר מקדנציה עד שהחליט כי הוא לא מאשר לטרנסקנדה לחצות את גבולות ארה"ב עם הצינור החדש.

אובמה לא עשה זאת על דעת עצמו. קול מחאה עלה מפעילים סביבתיים ובעלי אדמות נגד קיסטוןXL בטענה כי חולות הזפת יפיקו 24 מיליון טון מטרי של גזי חממה לאטמוספרה ויסכנו את מקורות המים של התושבים. ייתכן שהגורם שהטה את הכף היה מחירי הנפט שהחלו לצלול ב-2014 ואיתם גם התמריץ הכלכלי לפרויקט. ב-2015 החליט אובמה לדחות את בקשתה של טרנסקנדה לחצות את גבולות ארה"ב: "הצינור הזה לא יהיה קליע הכסף לכלכלה שלנו וגם לא רכבת אקספרס להתחממות גלובלית". בעלי הון ורפובליקאים לא היו שותפים לדאגה. הפעם זה לקח ליורש פחות משלושה חודשים כדי להפוך את ההחלטה על פיה.

"יום נהדר לעצמאות אנרגטית", ציין דונלד טראמפ במארס 2017 כשהודיע על אישור הפרויקט מחדש, אותו כינה "צינור מדהים" ו"הטכנולוגיה המדהימה ביותר הידועה". עבור הנשיא הטרי היה מדובר על קיום הבטחת בחירות ודרך להוסיף משרות חדשות לשוק העבודה. טראמפ נשען על הערכה שביצעה מחלקת המדינה ב-2015 כי הפרויקט יצור כ-42 אלף משרות ו-2 מיליארד דולר הטבות כלכליות והכנסות ממסים, זאת למרות הערכה מקבילה שמשרות אלו זמניות ותלויות רק בעבודות הבנייה, ובפועל הפרויקט יניב רק כ-200 משרות קבועות. האישור של טראמפ גם הסיר עננה בדמות תביעה של טרנסקנדה נגד ארה"ב בגובה 15 מיליארד דולר. הליך משפטי בינלאומי ממנו נסוגה טרנסקנדה שבוע אחרי הכרזת טראמפ, בערך הזמן שלוקח לכתוב את הבקשה.

צינור אחד מתוך 70

זה ממש לא היה הסוף. במחאה יוצאת דופן התקוממו ארבעה שבטי סו וטענו כי תוואי הצינור עובר דרך מקומות הקדושים להם. במארס השנה צעדו אלפים מהם לבית הלבן במחאה. אליהם הצטרפו הפעילים הסביבתיים, סלבריטאים ופוליטיקאים. זה לא עזר: חצי שנה מאוחר יותר אושר התוואי בנברסקה. עיתונים רבים מיהרו להכריז "ניצחון במאבק". אך תהיה זו טעות להניח שהדיון הקצר סימן הצלחה לטרנסקנדה או סיומו של מאבק.

החברה הקנדית ממש לא מרוצה מהתוואי שנבחר, שארוך משמעותית מהצפוי. האורך החדש ידרוש מהחברה משאבים גדולים יותר. התוואי גם שעובר דרך שש מחוזות נוספים, ידרוש מטרנסקנדה לבצע סקירה סביבתית חדשה מאפס ולהשיג סטטוס קוו כלשהו מלפחות 40 בעלי אדמות חדשים סובבים ביניהם בני שבט הסו חסרי הפשרות שחתמו באותו היום של הדיון על הסכם היסטורי והתחייבו להתנגד יחדיו לצינור שיעבור באדמתם.

הקיסטון XL היה תמיד רק צינור אחד. זאת בעוד שהיום קיימים יותר מ-70 צינורות נפט שחוצים את הגבול בין ארה"ב וקנדה. צינור הנפט הבודד הזה הצליח לייצר רעש יוצא דופן והפך לסמל המאבק של פעילי איכות סביבה בארה"ב. אך כעת, כשמחירי הנפט חוזרים לעלות, עולה האינטרס של חברות הנפט כמו גם הממשל האמריקאי בתעשייה. עוצמת המאבק, אמוציונליות הצדדים וההון המושקע יכולים להבטיח דבר אחד - פרויקט הנחת הצינור הזה רחוק מלהסתיים.

 תוואי צינור הנפט