פרשנות: עם ניצחונו הגדול, הקרקע רועדת מתחת לרגלי טראמפ

"מה טובים היו הימים ההם, מה רעים היו הימים ההם; מה רבה הייתה החוכמה, מה רבה הייתה הכסילות; מה גדולה הייתה האמונה, מה גדול היה הפקפוק", מתחיל אחד החיוויים הספרותיים המפורסמים ביותר של הזמן המודרני (צ'ארלס דיקנס לא אהב את התרגומים המכאניים לעברית, והרשה לנו להכניס בהם שינויים).

את זה, פחות או יותר, היה אפשר להגיד בשבוע שעבר על נשיאות דונלד טראמפ. אתמול הסתיים שבוע, שאין מנוס מלחשוב אותו לסוער במיוחד, אפילו בקני-המידה הרועשים של ימי טראמפ.

זה נועד להיות שבוע של ניצחון מזהיר. בסופו הצליחה מפלגתו של הנשיא להעביר בקריאה ראשונה חבילה של קיצוצי מס, שהנשיא חזר ותיאר, ותיאר וחזר, "הגדולים ביותר בתולדות ארצנו" לפני שתיקן ל"גדולים ביותר זה שנות דור". להשג הזה פילל הבית הלבן מיומו הראשון של הממשל, לפני עשרה חודשים וחצי. הממשל שבע רוב מרורים בחודשיו הראשונים, ותקוותיו התחיקתיות נגוזו בזו אחר זו.

השליכו את הילארי לכלא!

אבל השבוע שהסתיים בקול תרועה גדולה הפך ביומיים האחרונים לשדה קטל פוטנציאלי. ביום ו', שעות אחדות לפני שמליאת הסנאט הצביעה על רפורמות המס, באה הידיעה הדרמטית, שגנרל מייקל פלין (Flynn) הודה בסעיף אישום אחד.

הגנרל בדימוס, שלושה כוכבים (מקביל של רב-אלוף בצה"ל), היה במשך 25 יום יועץ הנשיא טראמפ לביטחון לאומי, לפני שאולץ להתפאר מפני ששיקר לסגן הנשיא. במרוצת מערכת הבחירות הוא היה בכיר יועציו של טראמפ לענייני חוץ וביטחון. פלין היה נאמן במידה כזאת, שהיה מוכן להקריב את המוניטין המקצועיים שלו ואת רצינותו האישית, נכונות רצויה מאוד בעיני טראמפ.

הוא התייצב בפני ועידת המפלגה הרפובליקאית ביולי 2016, נשא נאום חריף בגנות הילארי קלינטון, והצטרף אל הצירים שקראו מן האולם "השליכוה לכלא!" (Lock her up!). אחר כך הוא הוסיף, "אילו אני הייתי עושה עשירית ממה שהיא עשתה, הייתי נשלח לכלא". (אפשר לצפות בווידיאו של הגנרל, https://tinyurl.com/flynn-clinton-2016)

האירוניה של ההכרזה ההיא הייתה קשה לעיכול ביום ו" בבוקר. כמה מפגינים המתינו לגנרל בצאתו מבית המשפט הפדרלי בוושינגטון עם שלטים מאולתרים, בכתב יד, Lock him up! האישום שבו הודה - שקרים חוזרים לחוקריו בבולשת הפדרלית - כרוך בעונש מרבי של חמש שנות מאסר. איש אינו מניח שיושת עליו עונש כזה, אבל אין זה מן הנמנע שצפוי לו משהו בין שלושה לשישה חודשים. כך או אחרת, הוא עומד להיות מורשע בעבירה פלילית.

השקרים נגעו לקשרי פלין עם שגריר רוסיה בוושינגטון, סרגיי קיסליאק (שבינתיים חזר למוסקבה ונעשה חבר בבית העליון של הפרלמנט הרוסי). פלין דיבר פעמיים עם השגריר, בדצמבר 2016, במהלך תקופת המעבר בין בחירת טראמפ להשבעתו. חוק אמריקאי בן 218 שנה ("פקודת לוגאן") אוסר על אזרחים פרטיים לשאת ולתת עם ממשלות זרות "שיש להן סכסוך עם ארה"ב". איש מעולם לא נתבע לדין על הפרת "לוגאן"; אבל אנשים בהחלט נתבעו לדין על שקר לאף.בי.איי.

מנתניהו לשגריר קיסליאק

עיסקת הטיעון של פלין, היא כשלעצמה, רעה מאוד בשביל הנשיא טראמפ. אבל רע לאין שיעור הוא מה שמשתמע ממנה: נכונותו של הגנרל לשתף פעולה עם חוקריו, כדי להתחקות אחר המקור הבכיר ביותר של ההוראה הלא-חוקית לדבר עם השגריר הרוסי.

שיחתו הראשונה של פלין עם קיסליאק הייתה תוצאה של השתדלות ישראלית. ממשלת נתניהו עשתה ניסיון נואש לסכל הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם לגנות את ישראל על פעילות ההתיישבות שלה מעבר לקווי 1967. ממשל אובמה גמר אומר להימנע בהצבעה.

בהיעדר מתנגדים, ההצעה עמדה להתקבל. אלא אם כן. לא ברור לפי שעה מי הבריק את ההברקה הדיפלומטית, שהניבה את פניית פלין אל רוסיה להצביע נגד ההצעה. לרוסיה לא הייתה כל סיבה להיות שושבינה של התיישבות היהודית ביו"ש. הגנרל הטוב ניסה, והשגריר חזר אליו בידיים ריקות.

השיחה השנייה הייתה רצינית יותר, וממילא חמורה יותר. בערוב ימיו, בסוף דצמבר 2016, ממשל אובמה החליט להעניש את רוסיה על התערבותה במערכת הבחירות בארה"ב. הוא סגר שני מתקנים רוסיים חשובים ואפופי סוד, שסוכנויות הביטחון האמריקאיות חשדו זה כבר כי הם משמשים לצורכי ביון. ארה"ב גירשה 35 דיפלומטים רוסיים.

הרוסים, בדרך כלל מהירי תגובה בעניינים כאלה, נמנעו מלהגיב. הנשיא המיועד צייץ ממגדלו במנהטן, "ידעתי שפוטין הוא איש פיקח, אבל לא ידעתי עד כמה".

ההנחה הכללית הייתה שנשיא רוסיה מפלרטט עם טראמפ, מפני שהוא מאמין כי הוא יחזור בו מן הסנקציות של אובמה: לא רק מן הסנקציות האחרונות, אלא גם מן הסנקציות המכאיבות והמזיקות שארה"ב ובעלות בריתה באירופה הטילו על רוסיה ב-2013, לאחר שפלשה לאוקראינה, סיפחה את חצי האי קרים, והתחילה "התקוממות" של רוסים במזרח אוקראינה.

אבל התאפקותו הלא-שגרתית של פוטין לא הייתה וולונטרית. היא הייתה תוצאת משאלה שפלין הביע באוזני השגריר.

המשקיעים מוכרים את המניות

משימתו של התובע המיוחד רוברט מולר היא לבדוק את החשדות, שמטה הבחירות של טראמפ שיתף פעולה עם הביון הרוסי. הוא יכול היה לנסות ולמצות את מלוא חומר הדין עם פלין. עכשיו ברור למדי שפלין יסבול תוצאות מוגבלות מאוד, לפחות במובן המשפטי.

אין כמעט ספק שמולר מוותר על הענשת פלין לטובת מידע שהגנרל מוכן לספק. כמה כלי תקשורת, בהם ה"וול סטריט ג'ורנל", דיווחו ב-48 השעות האחרונות, שפלין מוכן להעיד נגד ג'ארד קושנר, חתנו של הנשיא ויועצו הרשמי.

קושנר כבר נחקר בשבוע שעבר. הודלף, שהוא הכחיש כל שיתוף פעולה עם רוסיה. לא הוא, ולא אחרים במטה הבחירות עשו יד אחת עם הרוסים, הוא טען.

ללמדך מה רצינית הייתה ההתפתחות הזו באה תגובת השווקים, מאירופה עד ניו-יורק. מנהל השקעות בכיר אחד אמר ל"וול סטריט ג"ורנל" שהוא מכר את כל מניותיו, "מפני שמשהו היה צריך לעצור את הגאות הזו. וזה בדיוק ה"משהו" הזה". ירידות שערים נרשמו בכל מדדי המניות בניו-יורק - ובאירופה. הרובל הרוסי איבד אחוז אחד מערכו לעומת הדולר מתוך ציפייה להידרדרות נוספת ביחסי רוסיה-ארה"ב.

אנחנו מאושרים מאוד

דונלד טראמפ שתק שעות ארוכות, עד שפלט את ההערה הבאה במהלך השבת. "לא היה כל שיתוף פעולה עם רוסיה אז אנחנו מאושרים מאוד".

"מאושרים מאוד" הייתה אולי הגזמה קלה, אבל לא מזיקה. מה שלא כן הציוץ הבא: "היה עליי לפטר את גנרל פלין מפני שהוא שיקר לסגן הנשיא ולאף.בי.איי". לציוץ הזה יש פוטנציאל מעניין, מפני שכרוכה בו ההודאה כי טראמפ ידע שפלין שיקר לבולשת הפדרלית כאשר ביקש ממנהל הבולשת, ג"יימס קומי, שלא לחקור את פלין. סירובו של קומי להפסיק את החקירה עלה לו בפיטורים, שלושה חודשים ופחות אחר כך.

משרשרת המאורעות הזו נובעת, אולי בפעם הראשונה, האפשרות שהנשיא ניסה ביודעים לשבש הליכי חקירה. החשד של שיבוש הליכים הוא שהביא את משרד המשפטים למנות את התובע המיוחד מולר, בעצמו מנהל לשעבר של האף.בי.איי.

מינוי מולר הפך חקירה משנית בתוך משרד המשפטים לפעולה עצמאית רחבת ממדים, שכבר הניבה ארבעה כתבי אישום נגד אנשי הנשיא. היא מטילה צל כבד, מתארך והולך, על נשיאותו. היא משפיעה על התנהלותו בשורה של עניינים אחרים. היא בוודאי משפיעה על מצב רוחו, אולי גם על יציבותו הנפשית.

אפשר לשער ללא קושי שחמתו בערה בו להשחית על צירוף הנסיבות, שהסמיך את עיסקת הטיעון של פלין אל ניצחון רפורמת המס במליאת הסנאט. הרפורמה היא אמנם מאורע חשוב. לא הייתה דוגמתה מאז 1981. אין בה שום דבר מיוחד לטראמפ. היא יצוקה בצלמה של המפלגה הרפובליקאית הקלאסית.

מתגעגעים אל רייגן

זה רבע מאה שהמפלגה הזו אינה חדלה להתגעגע אל ימי רונלד רייגן. הוא האיש שהעלה את השמרנים לשלטון. עד זמנו, במשך חצי מאה, המפלגה הייתה מעוקרת מאידיאולוגיה. היא קיבלה פחות או יותר את עול הכללים שעוצבו בימי השפל הגדול של שנות ה-30, זאת אומרת תפקיד גובר של הממשלה בפעילות הכלכלית והתרחבות של מדינת הרווחה. רייגן קיבל עליו לצמצם באופן דרסטי את גודל הממשלה ואת מעורבותה. הוא התכוון לעשות כן בשני אופנים: הפחתה גדולת ממדים של מסים - וקיצוץ רדיקלי של הוצאות.

המוטיב הזה חוזר ונשמע עכשיו כמעט כמו עמדנו באמצע שנות ה-80. אפילו הרטוריקה נשמעת כמעט אותו הדבר.

למשל, הסנאטור הרפובליקאי פאט רוברטס ממדינת קנזס, בלב המערב התיכון האמריקאי, הכריז אתמול, כי הרפורמה שקולה כנגד "חידוש הרנסאנס האמריקאי ופתיחת הזדמנויות כלכליות לילדינו ולנכדינו".

הסנאטור הרפובליקאי לשעבר פיל גראם מטקסס, ממליצי היושר הבולטים של קיצוצי מס בשנות ה-80, כתב בשבוע שעבר על הסיכוי שכלכלת ארה"ב תחזור אל קצב צמיחה שנתי של 4.4%, כמעט פי שניים מן הקצב הנוכחי, בזכות קיצוצי המס.

ההיגיון פשוט למדי: קיצוץ דרמטי של מס החברות (מ-35% ל-20%, כידוע לכל משה כחלון) יחזיר תאגידים אמריקאיים הביתה. מקומות עבודה חדשים ייווצרו, הפריון יגדל, השכר יעלה, אנשים ישלמו יותר מסים על יותר הכנסה, ו"החוק ישלם בשביל עצמו".

אבל החוק "לא ישלם בשביל עצמו". הרוב הגדול של הכלכלנים מסכימים על זה, כולל מכון המחקר העצמאי המייעץ לחברי הקונגרס. הקיצוצים יעמדו על טריליון וחצי (1,500 מיליארד) דולר בעשר השנים הבאות. ההכנסות הנוספות ממסים יגיעו בערך לשליש הסכום הזה. לפחות טריליון אחד יחסר.

טיפול שורש במדינת הרווחה

לרפובליקאים ברור בהחלט הכיוון: אם אין הם רוצים להגדיל את החוב הלאומי (20 טריליון דולר ויותר) ואת הגירעון בתקציב (660 מיליארד דולר השנה), יהיה עליהם לקצץ הוצאות. המועמדות הטבעיות לקיצוץ הן תוכניות הזכאות: הביטוח הלאומי (או "ביטוח חברתי", בשמו האמריקאי), תוכניות הבריאות לקשישים ולמעוטי יכולת, וכמובן חוק הבריאות המקיף שאימץ הקונגרס בשנה השנייה של נשיאות ברק אובמה.

הציפייה לטיפול שורש במדינת הרווחה, שיצרו ממשלים וקונגרסים בשליטת הדמוקרטים ב-80 השנה האחרונות, השאירה את הרפורמה ללא תומך דמוקרטי אחד ויחיד.

לשם השוואה, קיצוצי מסים בימי ג'ורג' בוש הבן זכו בתמיכת 12 סנאטורים דמוקרטיים (בסנאט יש 100 חברים). קיצוצי מסים בימי רייגן נהנו מתמיכה דמוקרטית מסיבית, הן בסנאט והן בבית הנבחרים.

הרבה אומץ, או הרבה טיפשות, יידרשו כדי שהרפובליקאים יתחילו את טיפול השורש במהלך החודשים הבאים. בנובמבר הבא יהיו בחירות לקונגרס. היסטורית, מפלגת השלטון נוטה להפסיד מושבים בבחירות של אמצע הקדנציה הנשיאותית הראשונה. אם המפלגה הזו חשודה כמקצצת של תוכניות רווחה ובריאות היא עלולה למצוא את עצמה מובסת.

כך או כך, סימני העצבנות בשוקי הכספים בסוף השבוע לא התיישבו עם ציפיותיו הכלכליות של טראמפ, או עם ציפיותיו הפוליטיות. הוא קיווה שחקירת תפקידה של רוסיה במערכת הבחירות תתקרב אל סיומה בסוף השנה.

הוא לא יעביר הילוך

חלק ניכר מן הציפיות להצלחה מזורזת של רפורמת המס קשורות בתקווה שהרפורמה תשרה אופטימיות על השווקים, ותשכנע חברות היושבות על הררי מזומנים להשקיע את מזומניהן. הן סירבו לעשות כן במשך שנים. אם יתגבר הרושם של חוסר ודאות פוליטית בוושינגטון, בהכרח יפחת הסיכוי להתממשות האופטימיות.

השבוע שעבר חזר וחשף חולשת יסוד של הנשיא: חוסר נכונותו להעביר הילוך, ממסע הבחירות שהסתיים לפני שנה ויותר אל שלב הניהול והשליטה.

המושל הרפובליקאי היוצא של מדינת ניו-ג'רזי, כריס כריסטי, הוא שדיבר בשבוע שעבר על החולשה הזו. כריסטי היה אחד הבכירים הראשונים במפלגה שסמכו את ידיהם על מועמדות טראמפ.

בזמן מערכת הבחירות, טראמפ היה זקוק לתשומת לבה של התקשורת, כדי להגיע אל קהל היעד שלו. הוא השיג את תשומת הלב באמצעות הצהרות שערורייתיות, שהקימו לו אויבים מיידיים, אבל הניבו גלים עצומים של תמיכה מצד לבנים נמוכי הכנסה.

בימים האחרונים הוא שבר את שיאיו שלו, במידה שהקפיצה על רגליהם גם בעלי ברית.

למשל, הוא השתמש בצילומים מפוקפקים של אלימות מוסלמית נגד אירופים לבנים, שמקורה היה מפלגה גזענית קיקיונית בבריטניה. כל המערכת הפוליטית הבריטית, מראש הממשלה ומטה, התייצבה על רגליה למחות.

אפילו ידידו הקרוב נייג'ל פאראג', מנהיג התנועה לפרישת בריטניה מאירופה, גינה אותו והזהיר מפני חוסר שליטתו העצמית.

במקום להשתתק, או אפילו להביע צער, טראמפ עשה מה שהוא עושה תמיד בנסיבות כאלה: הוא רקע ברגלו, ויעץ לראש ממשלת בריטניה לטפל בטרור האיסלאמי, לא בו. עכשיו נראה שביקורו המתוכנן בבריטניה יידחה לזמן לא ידוע. זו הארץ המערבית הקרובה ביותר לארה"ב. האומם היה לנשיא ארה"ב צורך לקומם אותה כאיש אחד נגדו? מה ייצא לו מזה?

60% נגדו, 34% בעדו

תהיה הדעה על מעשיו אשר תהיה, קשה להתווכח עם המספרים. כל הסקרים מראים ששיעור הפופולריות שלו מוסיף להיות נמוך מאוד. סקר של מכון גאלופ מסוף השבוע הראה כי רק 34% מן האמריקאים סומכים את ידיהם על התנהלותו. 60% מעניקים לו ציונים שליליים. על פי גאלופ, גירעון הפופולריות גדל בחמישה אחוזים בחודש האחרון.

תוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב" תהתה במוצאי שבת אם טראמפ עדיין יהיה נשיא כאשר תגיע השעה לחתום על חוק המס החדש. ואף כי מועט הספק שהוא אמנם יהיה, עצם השאלה אינה נשמעת עוד מוטרפת. הקרקע רועדת מתחת לרגליו של נשיא ארה"ב.

■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny