דעה: יש לחייב את המוסדיים לנתב כספים להשקעות חברתיות

עולם הפילנתרופיה משנה את פניו. מגמה מעניינת שמתרחשת בעולם ומגיעה גם לישראל היא הופעתם של מודלים שונים, שמטרתם לייצר "כסף חדש" עבור נושאים חברתיים. מודלים אלה יתקיימו לצד, ובמקרים מסוימים אפילו יחליפו, את הפילנתרופיה המסורתית של גיוס תרומות. המודלים משרטטים מסלולים אפשריים שבאמצעותם יכול השדה החברתי לנצל מקורות מימון חדשים ובאופנים חדשים.

דוגמה לכך היא תוכניות שונות להנפקת אג"ח שנועדו לשרת מטרות חברתיות שונות. הדרך המסורתית להפעלת תוכנית כזו הייתה הקצאת סכום שנתי שיממן אותה. עם זאת, המודל הכלכלי המיוחד שעליו מתבססת התוכנית הוא הרעיון של "אג"ח חברתי', שמאפשר מימון חוזר של התוכנית, באמצעות אותו הסכום, שנה אחר שנה. המודל מבוסס על כך, שעל-פי שיטת התקצוב בישראל, המדינה מתקצבת את האוניברסיטאות עבור כל סטודנט שמסיים את לימודיו. מכאן, שאם משקיע יבחר לשלם עבור תוכנית שמסייעת לסטודנט להשלים את לימודיו בלי לנשור, האוניברסיטה תוכל להחזיר לו את הכסף שהיא עצמה הרוויחה.

כך, הרעיון של אג"ח חברתי מציע למשקיעים לקבל תשואה עבור כל סטודנט שמסיים את לימודיו, באופן כזה שגם כל יתר הצדדים מרוויחים (האוניברסיטה והסטודנטים), ומייצר פתרון בר-קיימא. שכן, משקיע יכול לבחור להשתמש בתשואה על מנת להשקיע שוב, ולאפשר לעוד מחזור של סטודנטים לסיים את לימודיהם.

מכאן מגיע המושג "כסף חדש", במקום תרומה חד-פעמית. הפילנתרופיה העתידית מתבססת על תזרימים הולכים וגדלים של שוק עסקי-חברתי. זו דוגמה לפוטנציאל הקיים בחיבור בין עולם העסקים לעולם החברתי.

מלבד המודל הכלכלי שמייצר ערך נוסף לכסף המושקע בנושאים חברתיים, ישנם יתרונות נוספים לשילוב של המגזר העסקי בעולמות החברתיים. הראשון הוא - העברת כלי המדידה הקיימים במגזר העסקי לתחום החברתי. בעוד שהצלחות חברתיות הן קשות למדידה, בעסקים מוכרחים למדוד תוצאות. עם זאת, מהרגע שהצלחה חברתית קשורה להצלחה עסקית, יהיה צורך לייצר מדדים שמאפשרים לבחון הצלחה וכישלון.

בדוגמה של האג"ח החברתי, אפשר לחשב את העלויות של כל סטודנט מול הרווח של האוניברסיטה, ולהגיע לתובנות כלכליות חשובות בנוגע לערך הכלכלי שמתקבל מפעילות חברתית כזו. כך תהיה לגופים החברתיים ולעמותות היכולת למדוד את תוצאות המהלכים שלהם, וגם להתייעל ולהשתפר. באופן כללי, הטמעה של דרך חשיבה עסקית ושימוש בכלים של העולם העסקי יכולים לסייע לעמותות למצוא דרכים חדשות ויצירתיות ליצירת תזרימי מזומנים שלא נשענים אך ורק על תרומות.

מדינת ישראל, אומת הסטארט-אפ, יכולה וצריכה להיות חלוצה בקידום המגמה הזו. אף כי עולם הפילנתרופיה יכול להתקדם ולחבור אל העולם העסקי, כדי להגיע לתוצאות משמעותיות ולהביא לגידול במשאבים שמגיעים לנושאים החברתיים, יש צורך בכניסת הממשלה ובהסדרת התחום, כפי שקורה במדינות אחרות.

לדוגמה, ממשלת בריטניה מעניקה תמריצים עבור מודלים עסקיים-חברתיים. היא עושה זאת, בין היתר, דרך מוסד ההשקעות החברתי Big Society Capital, שהקימה הממשלה. במסגרת זו נעשה שימוש בכספים מקרן "אפוטרופוס כללי", קרן המבוססת על חשבונות בנק רדומים, כדי לתת תמיכה כספית לארגוני המגזר השלישי שפועלים לתועלת החברה והסביבה. את המודל המיוחד הזה אפשר לממש גם כאן בישראל.

במדינות אחרות ההשקעות החברתיות מקודמות באמצעות הסדרת החקיקה, במטרה להקל את הקמת העסקים החברתיים. דרך נוספת היא להעניק תמריץ ואף לחייב משקיעים מוסדיים להשקיע חלק קטן מהכספים הפנסיוניים שלהם בהשקעות שמייצרות ערך מוסף חברתי. כינון רגולציות מסוג זה בישראל יכול להביא לפריצת דרך ולתוספת של מיליארדי שקלים של כספי השקעות עבור נושאים חברתיים.

הסיבה שהמדינה יכולה וצריכה להיות מעורבת בקידום התחום היא, שבסופו של דבר מדובר בהתנעה של תחום שמכלכל את עצמו. יותר מכך, כל פעילות חברתית כזו רק מחזקת ומעצימה את ישראל. כי כאשר מצליחים להגדיל את מספר מסיימי התואר במדעי המחשב, הדבר מקדם נוסף לחברה, גם את הכלכלה הישראלית.

כניסה לשוק ההשקעות החברתיות במשק בישראל יכולה להוות פריצת דרך בכל הנוגע ליצירת משאבים חדשים ולקידום החברה בכלל. השקעה בשוק הזה היא נושאת רווח כפול: היא מייצרת בו-זמנית גם תשואה עסקית וגם ערך מוסף חברתי.

■ הכותב הוא מנהל פילנתרופיה בקרן אדמונד דה רוטשילד