מי הכי נדיב בעיר?

1. מחויך ומבסוט, אפילו יותר מהרגיל, אם יש בכלל דבר כזה, עלה "נטו כחלון" לדבר על הפרק הבא של "נטו הוזלות".

2. התמצית הכלכלית של האירוע: סך כול הצריכה הפרטית בישראל עומדת על 700 מיליארד שקל. סך ההורדות הנוכחיות הן 800 מיליון שקל. כלומר, אם הכול-הכול יגולגל לטובת הצרכן - זה אומר 0.1% הורדת יוקר מחיה. אבל - לפי ניסיון עבר, גם בהפחתות מע"מ וגם בהפחתות מסי קנייה ובכלל במוצרים שיש בהם תחרות - לצרכן מגולגל בין חצי לשלושה רבעים מזה; השאר הולכים לניפוח הכנסות היבואן או הרשתות. כך שההשפעה על הצרכן היא חלקית.

3. שאלה מנקרת 1: באיזה רגע מחליט השר על נאמניו להוציא הודעה על כינוס דרמטי של מסיבת עיתונאים דחופה ומיידית (הפעם הגיעה ההודעה ב-9:23 בבוקר על זימון ל-11:30). האם זה קורה ברגע שבנימין נתניהו, ראש הממשלה, מגיע לנתב"ג, מחייך, מצטלם ועולה למטוס? כאשר מישהו מדווח שהמנועים עובדים והמטוס רץ על מסלול ההמראה? ואולי רק כשרואים בעיניים שזה סופי ומוחלט: שהראש נחת איפה שנחת, כמו אתמול בפריז.

ניחוש: האופציה השלישית. כחלון חייב, מוכרח, להיות בטוח ומשוכנע שהראש איננו, שהוא בעולמות אחרים - כדי שלא יגנוב לו את הקרדיט, שלא ירוץ להפיץ כותרת מסעירה דקה לפני שהוא יספיק להוציא מילה. מין קרב אגו. כל-כך מיותר, כל-כך קטנוני.

4. שאלה מנקרת 2: איך זה שעמיתו של כחלון, חבר מפלגתו, האיש שעל המכסים, שהוא גם שר הכלכלה, אלי כהן - לא ישב לימינו של שר האוצר במסיבת העיתונאים? הרי כל נתוני המכסים נמצאים במשרד הכלכלה והרי כחלון עצמו מינה את כהן לתפקיד - אז איך זה שהוא לא מופיע במסיבת העיתונאים? אולי גם הוא גדל כבר יותר מדי?

5. כחלון גם מאוד אוהב "לעשות בית-ספר" לנגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, על שלל כלכלניה המדופלמים. להראות לה ולכל עמישראל מי הבוס. מי הנדיב מכולם. מי הבכיר (בישראל השר הוא באמת הבכיר מביניהם. על-פי פרוטוקול הממשלה הנגידה היא שבאה למפגשים אצל לשכת השר).

ממש אתמול, שלח מישל סטרבצ'ינסקי, מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל, עוד אזהרה מצלצלת לאוצר: "הפחתות מס יזומות יקשו על עמידה ביעדי הגירעון בשנים הבאות". זה קורה אחרי שהנגידה עצמה אמרה רק לפני כמה שבועות שאם ישראל תוריד את המס עכשיו - היא תצטרך להעלות אותו ב-2019. לא סתם אמרה 2019, שכן אם הממשלה הנוכחית תמצה את ימיה, הבחירות יתקיימו בנובמבר 2019. כלומר, היא מזהירה את כחלון שייאלץ לקלקל לעצמו ולהעלות מסים ממש לפני הבחירות.

אבל כחלון חש בטוב. מעבר לעובדה שהוא איש בעל מיומנות ומודעות פוליטית גבוהה במיוחד שדורשת ממנו מעשים שיוסיפו לו מנדטים, שמשום מה, על-פי הסקרים, הולכים ופוחתים לו - יש לו ביד 16 מיליארד שקלים המכונים "עודפי גבייה ממסים בגין שנת 2017"; ועוד 3.2 מיליארד שקל המכונים "רזרבה". בקיצור: המון מיליארדים לחלוקה. הוא עושה את זה בלי ייעוץ מ"היועצת הכלכלית הבכירה" שלו פלוג, אבל גם לא מתנגח איתה.

6. מכסים. בגלל קיומם של "הסכמי סחר", בעיקר עם ארה"ב, האיחוד האירופי וקנדה, המכס הנהוג כאן הוא בין 0 ל-12 אחוזים. על חלק מהמוצרים מוטלים מסי קנייה בשיעורים משתנים, גם על יבוא וגם על ייצור מקומי, שפעם היו גבוהים מאוד והיום פחות (מס הקנייה על רכב פרטי עדיין גבוה במיוחד), בתוספת מע"מ.

7. הייתה ציפייה שיוריד את המס על הבורסה מ-25%, מה שייתן יתרון לבורסה על-פני רווחי הון אחרים, בכלל זה גם מדירות. בכך, חשבו, ימשיך להוריד את הלחץ לרכישת דירות. אבל, בשכר דירה קיים פטור ממס עד לסכום של 5,000 שקל שאינו בשוק ההון. לכן, ההערכה באוצר הייתה שהפחתת מס על הבורסה לא תועיל.

8. אחרי הכול: טוב או פחות טוב? התשובה: טוב. מצוין. קודם כול: כחלון לא זרק כסף כבד על יחסי ציבור של שרים תאבי תקציב. שנית: לא יצר עיוותים חדשים במשק. שלוש: הוא לא משתמש בכסף גדול מדי, הוא מאופק, התוכנית לא דרמטית בגודלה, הוא שומר כסף לתוכניות עתידיות (לנסיעה הבאה של נתניהו?). ארבע: הוא מנסה להתגבר על "יוקר המחיה" וגם על הזינוק המתמיד שמתקיים ברכישה אונליין שמגיעה ל-16 מיליארד שקל השנה.

יצרן מקומי שייפגע, או שהולך לטעון שייפגע מביטול מכסים, כלומר מתחרות צפויה - ירוויח בגדול תוספת אטרקטיביות ויכולת להתמודד עם התגברות הרכישות באתרים.