היהירות חיסלה את טבע; זה המחיר המופרז ששילמה על אלרגן

חברת טבע תפטר אלפי עובדים, ואין לה ברירה אחרת. זה כואב, זה אפילו מקומם לשלם על טעויות של אחרים, אבל צריך להסתכל קדימה - עדיף לפטר עכשיו אלפים רבים מאשר לפטר יותר, מאוחר יותר.

הטעות הגדולה של טבע היא כמובן רכישת החטיבה הגנרית של אלרגן. טבע "התאבדה" על העסקה הזו ושילמה מחיר מופרז. על הטעות הזו חתומים מנכ"ל החברה לשעבר, ארז ויגודמן, סמנכ"ל הכספים, אייל דשא, והדירקטוריון. הם אלו שהזדרזו לזרוק קרוב ל-40 מיליארד דולר רק כדי לשמור על ההובלה הגנרית ולנסות לחפות על הירידה בהכנסות הקופקסון.

הטעות הזו היא לא עניין של עיתוי רע, היא גם לא עניין של אין ברירה. נכון, התזמון היה בעוכרי העסקה הזו, ואחרי ההודעה על הרכישה התחום הגנרי התחיל לאבד גובה. אז למה זה לא עניין של תזמון? כי הנהלת טבע יכלה לסגת מהעסקה. זאת אולי הטעות הגדולה עוד יותר מהטעות המקורית - ניחא קניתם עסק שלא שווה את המחיר שלו, אבל יש לכם פתח מילוט, אז קדימה, תודו בטעות ותברחו. אבל להודות בטעות זה גדול על האגו של מנהלי טבע.

העסקה גם לא הייתה עניין של אין ברירה. נכון, טבע הייתה אמורה לעשות שינוי, שינוי דרמטי, בעיקר כדי למנוע את הירידה ברווחים כתוצאה מכניסה גנרית לשוק הטרשת הנפוצה. טבע נהנתה ועדיין נהנית מרווחים אסטרונומיים מהקופקסון, אבל הגנריקה תיקח חלק גדול מהרווחים האלו. כן, זה קצת אירוני - הגנריקה נתנה והגנריקה לקחה.

אבל השחיקה ברווחים לא מחייבת פעולת התאבדות - פעולה מאוד מסוכנת שכבר בזמן אמת היה ברור (וזו לא חוכמה בדיעבד) שהיא עלולה לטלטל את החברה. מנהלי טבע והדירקטוריון שלה היו אמורים לבחון אלטרנטיבות אחרות ולהחליט בצניעות על הדרך הנכונה, ואגב אפשר שלא לעשות דבר.

היהירות היא בעצם זו שחיסלה את טבע, הרצון לשרת את המשקיעים, הרצון לזכות באהדת הקהל. ככה בעצם הקהל הוא זה שמנהל את טבע, ולא ויגודמן. על הטעויות של המנהלים והדירקטוריון, משלמים העובדים - עולם הפוך.