מניית העם הפכה למניית הדם; איך מתקנים את טבע? | פרשנות

לא. זו לא הולכת להיות עוד כתבה שמנתחת את סיכויי התאוששותה של חברת טבע, ואני גם לא מתכוון להתייחס לשאלה האם כדאי או לא כדאי לקנות או למכור את מניית טבע. כן אתייחס להיבטים הניהוליים והאנושיים של המשבר הזה.

קל מאוד להזדהות עם כאבם של עובדי טבע. העובדים בחברה, שעד לפני כשלוש שנים נחשבה ספינת הדגל של החברה הישראלית ומקום שגאווה לעבוד בו, ניצבים היום בפני סכנת פיטורין. רבים מהם עובדים ותיקים בחברה, מבוגרים שחוששים מן המחר.

להיות מובטל זה לא רק מצב כלכלי. זה לא פחות מכך מצב נפשי, שמשפיע על כל הסובבים אותך. זה שמצב המשק כיום הוא איתן, וחלק מן המפוטרים ימצאו את דרכם וייקלטו בחברות ביומד, היי-טק, או אחרות, לא מנחם ולא עוזר כיום לאנשים שראו בחברה את ביתם ולפתע נאלצים להתמודד עם אי-ודאות עצומה לגבי גורלם.

התחושה הזו מחמירה כאשר אתה חש שהיית עובד חרוץ, מסור ותורם, אבל אתה מוצא עצמך נאלץ לשלם על טעויות שאחרים, גדולים ממך, עשו.

לא רק הפרט, עובד טבע, חש מרומה ונבגד. גם המדינה שהעניקה הטבות מס גדולות מאוד בציפיה להשקעות גדולות ולהגברת התעסוקה, מה שאכן קרה בשנים הטובות של טבע, חשה כך.

לרשימת נפגעי טבע אפשר להוסיף גם את ספקי החברה, שמן הסתם עתידים להיפגע מצמצום פעילותה בישראל, ומי שכבר נפגעו אלה הם המשקיעים במניות טבע. היו ימים שבהם רבים התגאו בכך שהם מחזיקים שליש מכספם במניית טבע. אז, היא זכתה להיקרא "מניית העם", אבל בינתיים היא הפכה ל"מניית הדם" ומשקיעים רבים בישראל (וגם בחו"ל) הפסידו עשרות רבות של אחוזים מכספם.

התחושה הזו של נבגדות ושל תשלום מחיר בגין טעויות של אחרים היא טבעית ומובנת. אבל עם יד על הלב, כמה פעמים במהלך חיינו אנחנו משלמים על טעויות של אחרים?

כמה פעמים וכמה אנשים שילמו בחייהם, לא בכספם, על טעויות של נהגים בדרכים, על משגים קשים של נהגים מסוג אחר - פוליטיקאים ואנשי צבא, או על חוסר הבחנה או טיפול רשלני של רופאים?

אכן, הנהלת טבע שגתה וקיבלה החלטות לא שקולות, ויש שיאמרו, מגלומניות, שלא היו תפורות למידותיה, והיא גם לא הייתה מוכנה להודות בשגיאותיה, ולחזור בה, גם כאשר הייתה עדיין יכולה. מצבה הנוכחי של החברה הוא תוצר של החלטות אסטרטגיות שהתקבלו לפני כמה שנים, שיחד עם שינויים לרעה בתנאי השווקים שבהם היא פועלת, דרדרו אותה במדרון תלול.

מדוע התקבלו החלטות אלה ואיך הן התקבלו?

הן התקבלו מתוך לחץ עצום על החברה להציג תחליף לפרה החולבת של הקופקסון. הן התקבלו באיחור. וכאשר החלטות נעשות בשעת דחק, הן בדרך כלל אינן מטיביות. הן נבעו גם מתוך תחושת כוח ויהירות מצד אחד, ומתוך לחץ להציג תוצאות רבעוניות, תוצאות לטווח קצר, כאלה שלא יאכזבו את המשקיעים מצד שני. כי מה לעשות, זהו חלק בלתי נפרד מהתרבות הקלוקלת של וול-סטריט שטבע כחברה בינלאומית, אבל גם חברות אחרות בבורסה שלנו, המקומית, הן חלק ממנה. זוהי תרבות של קידוש המשקיעים ומאוויהם, של קידוש העמידה בציפיותיהם, של ה-Short Terminism על חשבון הטווח הארוך.

ההשתעבדות למשקיעים ולמחיר המניה היא הרסנית. לא במקרה היא קיימת בארה"ב יותר מאשר בכל מדינה אחרת שאני מכיר. השוק האמריקאי מתאפיין בחברות ללא גרעין שליטה. בחברות כאלה, מי ששולט בפועל הוא המנכ"ל, וכשהוא מאוד דומיננטי, מצליח, מכור להצלחה, ושגם הבונוס הגדול שלו תלוי בהצלחתו, הוא מאבד פרופורציות, "לא רואה אף אחד ממטר", והדירקטוריון מתקשה מאוד לעמוד בדרכו. זה בדיוק המקרה של טבע, שהיא כבר מזה שנים, חברה בינלאומית-אמריקאית ללא גרעין שליטה.

לשנות את חוק החברות

בישראל, המצב יותר פשוט, כי ברוב החברות יש גרעין שליטה, ולבעלים הדוח הרבעוני ותוצאותיו הוא הרבה פחות משמעותי. הוא חופשי יותר לתכנן אסטרטגיה לטווח ארוך ולא מתוך לחץ, אבל, תרבות האינסטנט עדיין משפיעה.

יש דרך לשנות זאת. חוק החברות הנוכחי בישראל מגדיר את מטרת קיומה של החברה כ"השאת רווחים", מה שמתפרש כמיקסום של רווחים לטווח קצר, ומה שהרבה פעמים מתברר כקטסטרופה לטווח הארוך. צריך לשנות את חוק החברות באופן שיגדיר את תכלית החברה כהשבחת ערכה לטווח הארוך ויאפשר לחברות ולהנהלותיהן לדאוג באופן רחב לאינטרסים של כל מחזיקי העניין בה, לאזן ביניהם, ולא לדאוג באופן בלעדי רק למשקיעים, בעלי המניות.

הדרך לסולידריות

אז, מה קדימה?

טבע עומדת בפני אתגרים לא פשוטים. היא עומדת בפני לחצים אדירים, קודם כל לשפר את תזרים המזומנים שלה ולעמוד בהתחייבויותיה הידועות, ואולי גם הלא-ידועות בגין תביעות קיימות ועתידיות.היא צריכה בכל תוכנית לחשוב על העובדים, על בעלי המניות ועל הנושים, ועל כל מי שמצוי באקו סיסטמס שלה.

הדבר האחרון שהיא זקוקה לו ברגעים אלה זה עצות של פוליטיקאים וביטויי אמפתיה מצידם לעובדים. אני מאמין שחלק מהם אכן מזדהה באופן אותנטי עם העובדים, וחלק אחר מהם, שגם לא היה מובטל יום אחד בחייו, לא באמת חש את כאבם. לאלה גם לאלה אני אומר, אל תייצרו לעובדים ציפיות לא ריאליות שבסופן אכזבה, והתרחקו מסיסמאות כמו "טבע צריכה להחזיר את המיליארדים שהיא "קיבלה" כהטבות מס מן המדינה (מה שאינו מדויק, שבלשון המעטה). מהיכן בדיוק טבע תחזיר את הכסף? ובכלל, אל תיתנו עצות מה צריכה טבע לעשות, שהרי אין לכם מושג על מה אתם מדברים. תנו להנהלה החדשה לעבוד ולהצליח, כי אם לא, המחיר שישלמו כל עובדי טבע, כל ספקיה, כל המשקיעים וכל הנושים, מדינת ישראל כולה, יהיה קטסטרופלי, אם לא די במה שיש.

בחיי כל חברה עסקית, כמו בחיי כל אחד מאתנו, יש תקופות מוצלחות יותר, ויש פרקי זמן שהם קשים יותר. בתקופות טובות החברה יכולה לפנק את עובדיה, ובתקופות קשות היא נאלצת לצמצם ולהצטמצם. זה מנהגו של עולם. כמה חברות ענק היו קיימות לפני 30-40 שנה ואינן איתנו היום, כי הן לא הכירו בכך מבעוד מועד שהסביבה העסקית השתנתה? היכן היו גוגל, פייסבוק ואמזון לפני 20 שנה והיכן הן היום? היכן הן תהיינה, אם תהיינה, בעוד 20-30 שנה?

מה שמפריע לי במצב הנוכחי של טבע ובתוכנית החילוץ של ההנהלה, שמשום מה לא הוזכר, או לפחות לא קיבל ביטוי בולט, בכל הימים האחרונים זה הנושא של מתן דוגמה אישית.

כשהחברה היא במצב של להיות או לחדול, הייתי מצפה מחברי ההנהלה הבכירה בטבע, לפחות בישראל, ומכל הדירקטורים, ומכל אלה שעלות שכרם החודשית היא יותר מ-100 אלף שקל, ויש כנראה רבים כאלה, להירתם למאמצי החילוץ, לתת דוגמה אישית, ולהודיע וולונטרית שהם מוותרים על 25% מעלות שכרם, מה שיתבטא בלא יותר מ-12% בשכרם נטו, לא מכה גדולה למי שהפרוטה לא חסרה בכיסם. באמצעות מהלך זה אפשר לחסוך לא מעט כסף, שיאפשר הימנעות מפיטורין של עשרות אנשים, אם לא מאות.

צעד כזה מצד בכירי החברה, שהייתה סמל למדינת ישראל המצליחה, אמנם לא יעמעם את הכאב של אלה שיילכו הביתה בסופו של תהליך, אבל יש בו אמירה של סולידריות עם אחרים. הוא גם ייצג גישה חדשה, שונה, שתשפיע על חברות אחרות לנהוג כך במדינה שאינה נהנית מעודף סולידריות בימים שאינם ימי חירום. למהלך כזה יש לא רק משמעות סימבולית, אלא משמעות ערכית לחברה הישראלית, וגם כלכלית-אנושית לגבי אותם אלה שמשרתם תינצל בזכותו.

■ הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש ויו"ר מיטב דש קרנות נאמנות בע"מ. אין לראות באמור מתן ייעוץ/שיווק השקעות והאמור אינו מהווה תחליף לייעוץ/שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.