ביטול ניטרליות הרשת מעלה שאלות רבות לגבי עתיד האינטרנט

רשות התקשורת הפדרלית של ארה"ב (FCC) ביטלה בסוף השבוע את תקנות ניטרליות הרשת. בדיון שארך פחות משעתיים נמחק הישג שלקח 12 שנה להשלים: איסור על ספקיות אינטרנט להפלות, לחסום ולחנוק גישה לתכנים מקוונים; או למכור נתיבים "מהירים" לאתרים ושירותים מועדפים. מהלך שלכאורה מצמצם מהותית את האינטרנט החופשי ומאפשר לספקיות להציע חבילות גלישה מבוססות על סוגים של תכנים נצרכים, ממש כמו טלוויזיה בכבלים.

העמדות נגד ניטרליות הרשת חוצות את הקונגרס. בפינה הימנית: הרפובליקנים, תומכי השוק החופשי וחברות התקשורת שטענו כי האינטרנט משגשג בלי התערבות ממשלתית; ובפינה השמאלית: דמוקרטים וחברות אינטרנט שרצו כללים שיבטיחו זרימה בלתי מוגבלת של תוכן מקוון ולהגן על הצרכנים מפני עליית מחירים של האינטרנט.

"אנחנו המצאנו את האינטרנט ומגיע לנו לשלם הכי פחות", אמר חבר הקונגרס רו קאנה מהמפלגה הדמוקרטית במחאה על ביטול התקנות. ובכן קאנה, מאוחר מדי. ארה"ב היא מהמדינות היקרות בעולם בכל הנוגע למחיר האינטרנט. זו אינה תחושה סובייקטיבית. בדירוג ה-OECD היא הרביעית היקרה ובדירוג עולמי היא ממוקמת 114 (מתוך 196 מדינות) עם מחיר חודשי ממוצע של אינטרנט שעומד על 60 דולר. ישראל לצורך העניין במקום הרביעי הכי זול ב-OECD והמקום ה-18 העולמי במחיר ממוצע של כ-20 דולר לחודש.

 האינטרנט בארהב

הסיבה העיקרית למחירים הגבוהים היא מיעוט שחקנים. לפי ה-FCC רק ל-22% מהאמריקאים יש מבחר של יותר מספקית אינטרנט אחת, וארבעה תאגידים מספקים 76% מהאינטרנט ל-94 מיליון בתי אב. אותה בעיה מוכרת של עלויות הנחת תשתית גבוהות שלא פסחה גם על ישראל. ההבדל הוא רפורמת השוק הסיטונאי, שבה ספקיות שונות יכולות לרכוש תשתית אינטרנט מחברות אחרות וכך לפתוח את השוק לתחרות. כדי שזה יקרה הרגולטור הישראלי היה צריך להחליט שהוא מסדיר את השוק באמצעות תקנות. בארה"ב הסדרה היא מילה רעה.

35% מהגלישה אל נטפליקס

בכל זאת הרגולטור האמריקאי הגיע לאינטרנט ב-2015. תחת ממשל אובמה הוגדר האינטרנט כשירות ציבורי (Utility) וכמו מים וחשמל גם הוא מהותי לחיים. בנוסף קבע ה-FCC שספקי האינטרנט יכולים לגבות כסף על גישה לאינטרנט - אבל לא על כמות או סוג הנתונים שנצרכים ואסור להם לחנוק או לחסום תכנים כראות עיניהם.

זה לא קרה סתם כך. לפני 2015 חברות תוכן התלוננו לא אחת שספקיות האינטרנט מגבילות את השימוש בהם ומונעות מהן לספק את בקשות הגולשים. בחינה של ה-FCC מצאה וקבעה שהן צודקות. לספקיות הגדולות כמו ורייזון, AT&T וקומקסט היו את הסיבות שלהן להתנהג ככה. אתרי אינטרנט בודדים משתלטים על צינור תעבורת האינטרנט ובפועל - לטענתן - גורמים לכולם לסבול. לפי הערכות כ-35% מהנתונים שעוברים בפס הרחב בארה"ב הם בעקבות שימוש בנטפליקס, 17% מיוטיוב ושירות הסטרימיניג של אמזון לוקח 4%. זאת אומרת מספר מצומצם של חברות משלמות את אותו מחיר השימוש כמו למשל בלוגר או ולוגר, בגלל רעיון ניטרליות הרשת ויש לכך מחיר. ורייזון ואחרות נלחמו בשן ועין נגד התקנות החדשות והפסידו כל הדרך עד בית המשפט העליון. אבל מה ששנים של חקיקה עושים, ממשל טראמפ מפרק ברגע.

אג'יט פאי נכנס לתפקיד יו"ר FCC לפני פחות משנה כבחירה הרפובליקנית של נשיא ארה"ב הנכנס דונלד טראמפ. כבר כששמו עלה ברולטת השמות היה ידוע כי ביטול תקנות ניטרליות הרשת הוא בראש סדר העדיפויות שלו. לכאורה היתה לפניו משימה לא פשוטה: דעת הציבור לגבי ניטרליות הרשת היתה ברורה. כל כך ברורה שכשהנושא נפתח לשאילתות מהציבור, קיבל ה-FCC 22 מיליון פניות - יותר מכל גוף רגולטורי על כל נושא שלא יהיה אי פעם. אתר הרשות קרס לא אחת, בעיקר בעקבות קמפיין נגד המהלך של פאי (Pai) שתודלק על ידי ג'ון אוליבר, מנחה התוכנית "השבוע שעבר עם ג'ון אוליבר", שקרא לציבור האמריקאי להתנגד למהלך. חברי קונגרס וסנאט קראו להמתין עם המהלך ואפילו חברי הוועדה ביקשו מפאי לקחת את הנושא לדיון ציבורי רחב יותר.

זה לא עזר. פאי - אולי הרגולטור השנוא בארה"ב - עמד בנחישות בלוחות הזמנים שהציב. בראיון ציין כי 7.2 מיליון מהתלונות היו ספאם ובכל מקרה הוא מתייחס רק ל"טיעונים משפטיים רציניים" ובהצבעה 3 מול 2 ביטל את תקנות ניטרליות הרשת והגדרת ה-Utility של האינטרנט. טיעונו העיקרי של פאי היה שב-2015 הרשות ניסתה לתקן משהו שכלל לא היה שבור. הוא ציין שהאינטרנט היה חופשי לפני 2015 ויישאר כך גם אחרי דצמבר 2017 "אנחנו לא נמצאים בעולם דיסטופי", הוא ניסה להרגיע ביום חמישי.

פאי גם סיפק עזר ויזואלי בדוגמת סרטון סאטירי שבו הוא מציג לצופים "דברים שעדיין נוכל לעשות אחרי ביטול תקנות עידן אובמה". בין היתר נראה פאי מצלם אוכל לאינסטגרם, מחזיק פודל ענק ומעלה תמונה לאינטרנט, עושה קניות חג לבוש כמו סנטה קלאוס, מקיים מצוות צפיית בינג' במשחקי הכס, משתתף ב-Fandom של מלחמת הכוכבים עם חרב אור כחולה ולוקח חלק בסרטון הארלם שייק. עבור פאי אלו דוגמאות מייצגות שאמורות להניח דעתן של מבקרים. אבל הן לא מתמודדות בכלל עם הביקורות העיקריות על המהלך.

 הסלבס מצייצים בעד ניטרליות הרשת

ביטול הניטרליות יכול להיות בעל השלכות מרחיקות לכת על האופן שבו אזרחי ארה"ב יגלשו ברשת. בתרחיש קיצוני אחד יכול להיות שספקיות יציעו ללקוחות משהו שדומה לחבילות טלוויזיה שבו מחיר נקוב מסוים יאפשר גלישה לכמה עשרות אתרים נבחרים מראש. התרחיש הסביר יותר הוא מעבר לשירותים שמענקים גישה בלתי מוגבלת אך מהירה לאתרים מסוימים. במקביל הספקיות יכולות להתחיל לגבות יותר כסף מספקי תוכן כמו נטפליקס, ספוטיפיי ואמזון על הזכות להזרים את קטעי הווידיאו או המוזיקה שלהם בנתיבים "מהירים". חברות אלו יכולות כמובן להעביר את עלויות נוספות אלו לצרכנים ולהעלות את מחיר המנויים. כאן מדובר לא רק על מנויים, אלא גם על חברות תוכן קטנות שאולי לא יצליחו להישאר בתחרות בגלל עלויות נוספות אלו.

חשוב לציין שתשלום גבוה יותר עבור אינטרנט מהיר לא אומר שהאינטרנט מהיר יותר מבעבר. אלא פשוט יאפשר לספקי האינטרנט לפעול בצורה שמוגדרת על ידי המתנגדים למהלך כ"סחטנות". למה מילים כה קשות? משום שספקיות האינטרנט בארה"ב הן גם ספקיות תוכן ענקיות (כמו למשל הוט ו-yes בישראל), מה שמייצר ניגוד אינטרסים מובנה, תוסיפו על כך את העובדה שלצרכן המקומי אין ממש יכולת לבחור בספק כזה או אחר ויש לכם מונופול פר אקסלנס. עולם שבו אינטרנט, שפעם נהנה ממחסום כניסה נמוך שעודד ריבוי קולות, יהיה במערכת ששומרת על הסטטוס קוו עם ענקיות תקשורת מרוויחות על חשבון כל היתר. או אם להשתמש בדימוי של פאי: לא מדובר רק על תמונות באינסטגרם, אלא בשליטה על מקורות המידע שלנו באמצעים כלכליים.

הספקיות הקטנות מתנגדות לאפליה

בינתיים ספקיות אינטרנט קטנות כבר הצהירו בגלוי שהן מתכננות להמשיך לפעול ברוח ניטרליות הרשת ולא להפלות בין תכנים. מדובר על חברות שמציעות בעיקר אינטרנט מבוסס על רשת אלחוטית ולא חברות תשתית. אזרחים וקבוצות אינטרס חברתיות כבר הצהירו שיתבעו את ה-FCC על האופן שבו הוא (לא) התמודד עם הערות הציבור. גם בית המשפט הפדרלי צפוי לדרוש מפאי לנמק מהו הבסיס הסביר שהיה לו בביטול מהיר של משהו שנחקק ואושר על ידי בית המשפט העליון רק לפני שנתיים.

וכמו כל מהלך מעורר מחלוקת שמתרחש בכהונתו של טראמפ, מדינות שונות בארה"ב מגלות התנגדות. בקליפורניה, ניו יורק, מסצ'וסטס וושינגטון יצאו נבחרי ציבור בהצהרות כי יחוקקו כללים מקומיים שיגנו על ניטרליות הרשת. אם כי כשפאי הסיר את הגדרת ה-Utility, הוא צמצם משמעותית את כוחן של הרשויות המדינתיות בנושא.

בכל המקרה הדבר כבר הפך להבטחת ניטרליות של המפלגה הדמוקרטית שמשתמשת בה כדרך למשוך קצת בוחרי ילדי המילניום שלא מגלים עניין במסים או מדיניות חוץ. זה כמובן לא מזיק שיו"ר ה-FCC מוצא את הדרך ללעוג לילדי המילניום וחיבתם להארלם שייק, תופעת אינטרנט שמתה לפני ארבע שנים.

שאלות ותשובות: הגולשים יפסידו, חברות התשתית יגזרו קופון

- מה זה בעצם ניטרליות הרשת?

תקנות שמאלצות את ספקיות התשתית להציע לכל הגולשים בכל המכשירים גישה לאינטרנט באותה מהירות.

- מה קרה בסוף השבוע?

רשות התקשורת הפדרלית של ארה"ב ביטלה למעשה את ניטרליות הרשת.

- מי מרוויח ומי מפסיד מהמהלך?

ספקיות תקשורות גדולות כמו ורייזון, AT&T וקומקסט. הלקוחות בארה"ב, שכבר כעת משלמים גבוה עבור הגלישה ברשת, צפויים להיפגע. ישנה אפשרות שספקיות תוכן כמו נטפליקס וספוטיפיי ייאלצו לשלם לחברות התשתית ובמקרה כזה אפשר לשער שהעלות הנוספת תוטל על הצרכנים.

- ומה המצב בישראל?

הרגולציה בישראל תומכת בניטרליות הרשת.