המסקנות שצריכים להסיק עובדי ההייטק מהמשבר בטבע

40% מתוך 500 החברות הגדולות בעולם לא יהיו קיימות בעוד עשר שנים. כך העריך מחקר שהתבצע באוניברסיטת וושינגטון כבר בשנת 2014. בחינה לאחור הראתה, ש-90% מתוך 500 החברות שהיו הגדולות בעולם בשנת 1955 כבר אינן קיימות כיום. לקח להן כשבעים שנה להיעלם, אבל קצב השינויים בעולם הולך וגדל ולכן גם קצב הנפילה של הענקיות של היום יהיה כנראה מואץ בהרבה. וגם הרבה יותר כואב. זו אחת הסיבות המובילות לאסטרטגיה של צמיחתן המהירה של חברות הענק של היום. הצורך האובססיבי שלהן להמשיך ולהתרחב ולגדול - כמעט בכל מחיר - נובע גם מרצונן להימנע מהאפשרות השנייה, שהיא איננה עמידה במקום אלא התרסקות מהירה, קשה וכואבת.

ומי שבוחן את ההיסטוריה של טבע לא יכול שלא להסיק שהחברה הזו, בעלת ההיסטוריה המפוארת כל כך, נגררה לסחרור הצמיחה המהירה והכל כך אגרסיבית, לא בהכרח בגלל מגלומניה של מנהליה, אלא גם ואולי בעיקר בגלל החשש שלהם שאם לא יעשו הכל כדי לצמוח מהר הם עלולים להתרסק. מה שלא מנע את הנפילה הכואבת של טבע בסופו של דבר, בדומה לנפילתן של מאות חברות מרשימת ה-500 הגדולות בעולם בשבעים השנים האחרונות וככל הנראה, גם בעשור הקרוב.

אבל, הבנתן של הסיבות לנפילתה של טבע, אינה מנחמת את אלפי העובדים הכואבים, את משפחות המפוטרים ואת המעגלים הנוספים, קבלני משנה, ספקים ושותפים עסקיים, שגם פרנסתם תלויה בענקית התרופות הנלחמת בימים אלה על עצם קיומה. ובכל זאת, כדאי לנסות להסיק מסקנות. כי למרות שהן לא יעזרו לעובדי טבע, הן יכולות אולי לעזור לעשרות אלפי עובדים אחרים המועסקים בישראל על ידי חברות בינלאומיות גדולות, רבות מהן חברות הייטק מצליחות.

כל מי שנמצא מספיק שנים בסביבת ההייטק מכיר שמות של חברות ענק שכבר מזמן אינן כאן. נובל, סאן, נטסקייפ, נוקיה, 3Comm, ביי נטוורקס, מוטורולה, פאלם, כולם שמות של חברות ענק ששלטו בתחומן בשנות התשעים או בתחילת המאה הנוכחית ושעובדי ההייטק הישראלי כיום בקושי שמעו עליהן, אם בכלל. חלקן העסיקו בישראל עובדים רבים, גם במכירות וגם בתפקידי הנדסה, פיתוח וייצור. והמכנה המשותף להן היה דעיכתן המהירה, שלוותה בפיטורי עובדים בארץ ובעולם.

להיות מוכנים ליום סגריר

העובדים המועסקים כיום בחברות בינלאומיות מובילות, חייבים להניח שהסטטיסטיקה של 70 השנים האחרונות תהיה נכונה גם בעתיד הנראה לעין. רצוי גם שיפנימו את תוצאות המחקר של אוניברסיטת וושינגטון ולהניח שחברות רבות יותר יפלו באופן מהיר יותר בעשור הקרוב. ולכן, גם אם הם נהנים כרגע ממשכורות גבוהות, מפינוקים ומנעמים של חברות שיודעות כיצד לטפח כראוי את ההון האנושי שלהן, עדיין עליהם להיות מוכנים ליום סגריר. כי למרבה הצער לא לעולם חוסן, עד כמה שזה קשה להאמין כשאת עובדת בחברה שיוצאת מגדרה בכדי להעניק לך סביבת עבודה מהנה, לפנק אותך במתנות נדיבות לחגים, לעטוף אותך בארוחות עשירות, חדר כושר מאובזר לתפארת וחדר מוזיקה העומד לרשותך מתי שתרצי להתאוורר קצת ממתח העבודה השוחקת. כי כשמגיעה הודעת הפיטורין הכואבת, כל אלה הופכים מהר מאוד לזיכרון רחוק ואולי אפילו מכאיב עוד יותר.

אז מה יכולים עובדי ההייטק לעשות? בתור התחלה, כדאי להם להפנים שכך נראית ומתנהגת סביבת העבודה בעולם המודרני. התובנה הזו איננה טרגדיה, אלא הכרה הכרחית בדרכו של העולם בו אנו חיים כיום. ואם כך, הרי שעובדים בכל מקום עבודה שהוא חייבים לראות את עצמם כאנשי מקצוע המעניקים את כישוריהם באופן הכי טוב שיש, אבל לפרק זמן קצוב, למקום העבודה שלהם. יסלחו לי רבים מחבריי הטובים, המנהלים הבכירים בחברות בינלאומיות גדולות, אבל ההמלצה הכי נכונה עבור העובדים שלהם היא לא להתקבע במקום עבודה אחד, מפנק ונוח ככל שיהיה, לשנים ארוכות מדי.

מי שהחליפו מקום עבודה כל 5 שנים יוכלו בקלות יתר להסתגל לרעיון שעליהם לחפש שוב עבודה והם גם יהיו מתורגלים בכך. כל מי שחיפש עבודה יודע שזוהי מיומנות בפני עצמה ורק הניסיון בעשייה הזו מעניק לך יתרון על מי שחיפשו עבודה רק פעם אחת בחייהם. ולמען האמת הכואבת, מי שיוצאים ממקום עבודה כלשהו אחרי עשרים שנות עבודה בו, יתקשו מאוד לזכות להערכת המעסיק הבא שלהם לנאמנותם והתמדתם במקום עבודתם הקודם, מקום שנפרד מהם בהודעת פיטורין חדה וכואבת כשמגיעה הנפילה הגדולה.

ועוד. עובדים חייבים לשמור את עצמם מעודכנים. ללמוד מיומנויות חדשות, כלי עבודה חדשניים, כל ידע שיעניק להם יתרון תחרותי ברגע שיחפשו עבודה חדשה, אם מרצונם ואם משום שכך נכפה עליהם. העולם המודרני מעניק שפע של הזדמנויות ללמוד באופן מקוון או בקורסים ממוקדים תכנים שיכולים להעשיר עובדים ביכולות מקצועיות משמעותיות.

אם פעם היה מקובל לחשוב שחיסכון לשעת צרה הוא הדבר הכי נכון שיכול אדם לעשות כהכנה לימים הקשים שאחרי פיטורין, הרי שהיום כדאי לחשוב על השקעה של חלק מהחיסכון הזה ברכישת כלים מקצועיים המעניקים לך יתרון תחרותי בשוק העבודה. רק דבר אחד אסור בתכלית האיסור לעשות: אסור להניח שלך זה לא יקרה. שהחברה שלך תמיד תהיה בצד הנכון של הסטטיסטיקה, שהמנהלים הבכירים שלה לעולם לא יטעו ושהמתחרים לעולם לא ידביקו את הפער. כי מי שחושבים כך עלולים למצוא את עצמם מבעירים צמיגים ונועלים שערי מפעלים בהיעדר כל דרך מקצועית אחרת בפניהם.

ומילה על תפקידם של איגודי עובדים בהקשר הזה. כבר הבעתי בעבר במקום הזה יותר מפעם אחת תהיות על הרלוונטיות של ההסתדרות או מקביליה בסביבת ההייטק. אם איגודי העובדים רוצים באמת לעשות למען חבריהם, מוטב להם לחנך ולהשקיע משאבים ברכישת מיומנויות מקצועיות עבור כל עובד מאשר להכריז על שביתות ומלחמות חורמה כשהכל כבר אבוד ואלפי עובדים מוצאים עצמם מובטלים וחסרי יכולת למצוא עבודה אחרת. ודרך אגב, אפשר לדרוש ממקומות עבודה לדאוג להכשרת עובדים והעשרתם המקצועית כחלק לא פחות חשוב ממאבקי שכר ותנאי עבודה למיניהם.

להמשיך לעודד חברות זרות

ואחרי ככלות הכל, חשוב שהעידוד הממשלתי לחברות זרות יימשך למרות הביקורת הלא מוצדקת הנמתחת בימים אלה על ממשלת ישראל. בעולם התחרותי שבו אנחנו נמצאים, ענקיות הטכנולוגיה הבינלאומיות מחוזרות על ידי ממשלות באמצעות הסוכריות שהן יכולות לחלק, כגון הטבות בתחומי המיסוי, מענקים לצורך הקמת מפעלים והתחייבויות שונות לגבי הקמת תשתיות תחבורתיות ואחרות, ההולמות את צרכי המפעלים המוקמים.

מדינת ישראל נמצאת בתחרות קשה מול מדינות אחרות וההיצע המקומי המרשים של כוח אדם מוכשר, מרכזי חדשנות ותרבות יזמית, כל אלה לבדם אינם מספיקים כדי לשכנע חברות כמו אינטל או אפל להקים כאן מפעלי ייצור שיעסיקו אלפי אנשים. אנחנו נצטרך להמשיך להבטיח הטבות מפליגות ובתמורה לקבל אלפים רבים של מקומות עבודה ופרנסה למעגלים נוספים סביב אותם מפעלים. ומה לעשות, על פי הסטטיסטיקה הידועה מראש והכל כך אכזרית, חלק מחברות הטכנולוגיה המובילות בעולם, שיקימו כאן מרכזים משלהן, ייעלמו מקדמת הבמה בעוד מספר שנים. לא יעזרו ההבטחות ואין טעם לדרוש מהן מחוייבות להעסיק אלפי עובדים כשהן מצויות בקרב המאסף על עתידן העסקי.

ולכן, שוב, עדיף שאלפי העובדים המועסקים בחברות שכאלו יידעו תמיד לשמר את יתרונם על ידי השתלמויות תכופות, רכישת ידע והתעדכנות ובהחלט - גם מעבר בין עבודות מדי פעם, על מנת לשמר את קורות החיים שלהם רעננים ואטרקטיביים ולהישאר עדכניים ומעודכנים. האם אלו אשליות? קריאה לא מציאותית של מצב העובדים והאפשרויות העומדות בפניהם? תקראו לזה איך שתרצו, אבל לפני כן תביטו באלפי עובדי טבע הנזרקים לרחוב ותחשבו האם לא היה עדיף שיהיו בידיהם אפשרויות אחרות, בנוסף לעמידה מול הצהרותיהם הפופוליסטיות של פוליטיקאים ומנהיגים בעיני עצמם שבאו לעשות על הסבל שלהם סיבוב נוסף.