האינטרס הציבורי - לפזר את גרעין השליטה בבזק | פרשנות

1. דבר אחד אסור שיקרה בעקבות פנייתם של הבנקים הנושים של אלוביץ' לבית המשפט: אסור שגרעין השליטה של בזק יעבור לאיש עסקים אחר, בין אם זה מאיר שמיר שהתעניין בחברה, או בין אם זו קרן מקומית או זרה שתרצה לעשות סיבוב על מניות בזק, כפי שעשתה בזמנו קרן אייפקס של זהבית כהן יחד עם חיים סבן ומורי ארקין.

העובדה שאלוביץ' שולט על חברת ענק כמו בזק באמצעות גרעין שליטה של 26% בלבד, ושליורוקום בשרשור יש רק כ-10% מהמניות - היא אבסורד ועיוות רגולטורי מאז שבזק הופרטה. דווקא הפנייה של הבנקים הנושים לבית המשפט היא הזדמנות מצויינת להפסיק עם האבסורד והעיוות הזה.

2. צריך להבין: ההפרש המוערך בין נכסיו וחובותיו של אלוביץ' לבנקים מגיע לכ-400 מיליון שקל. במונחים בנקאיים זה "כסף קטן", לא כסף שהם היו הולכים בעבר איתו לבית המשפט. הם היו מנסים להתפשר, לגלגל חובות ולקוות שמצב הביטחונות יתאושש. אבל האווירה הציבורית השתנתה והבנקים מבינים שאם אין מנוס מהסדר חוב עם אלוביץ', עדיף שהוא ייעשה בחסות בית המשפט ובהמלצתו, ולא ביוזמתם במכירת המניות, נניח למאיר שמיר, תוך מחיקה של אותם 400 מיליון שקל.

כך, לפחות מבחינה תקשורתית, זה ייראה כאילו הסדר החוב "נכפה" עליהם על-ידי בית המשפט, אחרי שהם הפכו עולמות כדי להגיע להסדר עם אלוביץ', עמדו לכאורה על הרגליים האחוריות שלהם, לא הסכימו לכל הסדר ולכל מחיקה ופנו בלית ברירה לבית המשפט.

אבל האמת היא אחרת לגמרי: הבנקים הנושים היו מאוד מרוצים לו היו סוגרים עסקה עם שמיר, מוחקים 400 מיליון שקל (בלאו הכי הם כבר הופרשו), מקבלים כסף משמיר ושלום על ישראל עם תיק בזק ואלוביץ'. אבל החשש מתגובה ציבורית זועמת שלחה אותם לבית המשפט והם פועלים עכשיו לפי הכללים התקשורתיים ולא דווקא המעשיים.

מי שהרוויח וירוויח מכל הסיפור הזה הם שוב עורכי הדין, הנאמנים והכונסים, שיגלגלו עכשיו את תיק אלוביץ' במשך חודשים ארוכים ויגלגלו במקביל לכיסם מיליונים רבים.

 החובות של קבוצת יורוקום תקשורת

3. אפשר רק לקוות שפניית הבנקים לבית המשפט לא תצליח להסתיר את הפאשלה הגדולה שלהם - העובדה שהם לא ביקשו ולא דרשו מאלוביץ' שום ערבות אישית על חובותיו. זה מאפשר היום לאלוביץ' להגיד 'לא' לכל הסדר שדורש ממנו להביא כסף מהבית, וכנראה שיש לו לא מעט בבית מהשנים הטובות שלו ביורוקום ששלטה בזמנו על שוק הטלפונים הסלולריים בישראל (כיבואנית נוקיה).

שוב נגיע למצב המכעיס שבו חברות של איש עסקים, גדול או בינוני, יגיעו לחדלות פירעון, אבל איש העסקים, ילדיו ונכדיו, מסודרים לדורי דורות, בלי שום אחריות אישית - ובמקרה של אלוביץ' בלי שום ערבות אישית.

4. ההגעה לבית המשפט תחייב, מן הסתם, את מכירת נכסיה של יורוקום, ובראשם מניות בזק. יש שתי דרכים לעשות זאת: הראשונה, למכור את גרעין השליטה הלאה לאיש עסקים או קבוצה של אנשי עסקים, או קרן פרייבט אקוויטי. השנייה, בתיאום אם הרגולטורים, למכור את המניות בשוק ולפזר את גרעין השליטה.

הבנקים, כמובן, יהיו מעוניינים באפשרות הראשונה כי כך התמורה עשוייה להיות גבוהה יותר (ההשקעה תתבצע בקומה העליונה של הפירמידה, בקבוצת יורוקום - שם נמצא החוב שלהם), והיא עדיפה על-פני פיזור המניות במחירי השוק וגלגול התמורה במעלה הפירמידה עד לקומה שלהם. אבל, יש אינטרס ציבורי במקרה הזה והוא קודם לאינטרס של הבנקים. והאינטרס הציבורי הוא שאין צורך בגרעין שליטה מינימלי בחברות ענק מסוגן של בזק. מנגנון שליטה כזה יוצר עיוותים ובסופו של דבר גם מוביל לעסקאות בעלי עניין שנולדות בחטא, ובמקרה של בזק ואלוביץ' - גם הובילו לחקירה של רשות ני"ע והמלצה על כתבי אישום.

יחד עם זאת, אפשר לשלב את האינטרס הציבורי עם האינטרס של הבנקים למקסום התמורה. ולמה כוונתי? בעבר הצעתי פה למכור את בזק בחלקים, ועכשיו יש הזדמנות לעשות זאת דרך בית המשפט. ניתן, בשלב הראשון, לאלץ את בזק למכור את פלאפון, את וואלה! ואף לבדוק את האפשרות למכור את yes (זה לא יהיה פשוט). בשלב הראשון, יוצף ערך למעלה, ובשלב השני יימכרו מניות בזק בשוק. כך יושגו שתי מטרות: פיזור הכוח של בזק ופיזור גרעין השליטה שלה.

eli@globes.co.il