מאוד מטריד העניין הזה של הסדרי טיעון, כפי שהיטיבו לדווח ולהמחיש באמצעי התקשורת. אף אחד לא כופר בנחיצות של מוסד זה, אבל נדמה שמוסכם כי יש לעשות בו שימוש במקרים נדירים, או מכל מקום לא תכופים. כי הסדר טיעון הוא עיוות דין, חד וחלק. במקום משפט יש הסכם. זה חוקי, כמובן, אבל ממש לא תקין.
הסברים קלישאיים
אני לא אהיה הראשון לטעון שבמקרים של הסדרי טיעון, הפרקליטות - שהיא התובעת במשפט - הופכת למעשה להיות בית המשפט. אל רוב הסדרי הטיעון מתלווים הסברים שכבר הפכו לקלישאות שחוקות, שכמעט אף אחת מהן אינה אומרת את כל האמת.
הפרקליט הוא השופט
למעשה, הגורם הקובע היום מי להסדר ומי למשפט הוא הפרקליטים. הדבר הזה כלל לא מוסדר בצורה מחייבת. מה שקובע הוא שיקול דעתו של הפרקליט, שגם עצלנותו עשויה להוות גורם. התוצאה המעשית היא שעבריינים רבים, ביניהם גורמי פשע, מקבלים עונשים קלים בהרבה משקובע החוק. זה פוגע במעמדו של החוק, וזה גם משבש את עקרון השוויון בפני החוק.
בא לי רעיון
מה הפתרון? הסדרת התחום. כפי שיש תקנות וחוקים המסדירים ערעורים וצווי ביניים ושאר הליכים משפטיים, כך ראוי שייעשה גם לתחום החשוב והרגיש של הסדרי טיעון. אוה, בא לי רעיון: זה משהו שהשרה איילת שקד יכולה לאמץ כדגל, במקום או בנוסף לדגלים הפוליטיים שלהם היא מקדישה את רוב זמנה, אם לא את כולו, מבלי שיביאו תועלת לציבור.
אמסלם יגדיר לנו שוחד?
אלה האנשים שיש לליכוד להציע לעמדות שלטוניות? דוד ביטן, ואם לא הוא אז דודי אמסלם? אין מישהו יותר איכותי לתפקיד יו"ר הקואליציה? ראש הממשלה לא מתבייש שאלה הם האנשים המשרתים אותו? למשל, מה הוא מרגיש כשאמסלם אומר שראש ממשלה שלקח שוחד צריך ללכת לכלא - אבל ביבי, כך אומר אמסלם, לא לקח שוחד, כי שוחד זה קבלת מעטפות וכספים אסורים, וכמה סיגרים זה לא שוחד. כמה סיגרים זה כן שוחד, אמסלם? או שזה לא משנה כאשר מדובר בביבי?
לא חשוב כמה ולמה
מה שמעורר את דאגתי הוא שאצל אמסלם המרחק בין אמירה באיזו "שבתרבות" לבין הצעת חוק הוא זעיר. האם אני שומע את פעמי הצעת החוק הבאה, לפיה סיגרים, לא חשוב כמה ולמה, זה לא שוחד? אפילו אם מדובר במשאיות עמוסות בסיגרים הפורקות את סחורתן ברחוב בלפור בירושלים, או בקיסריה? וגם כמובן ארגזי שמפניה? האם דודי אמסלם יגדיר לנו מעכשיו מה זה שוחד, ואולי בכלל מה היא עבירה פלילית?
כתבות
ני"ע
