העסקה למכירת השליטה בבזק: ככה לא מוכרים חברה | פרשנות

1. כנראה שהעסקה המתגבשת למכירת השליטה בבזק יכולה לקבוע שיא חדש. שיא חדש במהירות שבה נמכרת חברה. עוד לפני הדיון היום (ב') בבית המשפט על חדלות הפירעון של חברת יורוקום של שאול אלוביץ', רק כמה ימים בודדים אחרי הפנייה לבית המשפט, רק יממת עבודה בקושי אחרי שמשפחת סיידוף הפסידה למוטי בן-משה במאבק על אפריקה - והנה, לתוך הלילה בין ראשון לשני - יש עסקה למכירת השליטה בחברת התקשורת הגדולה בישראל.

עסקה שמחכה אמנם לאישורם של הבנקים הנושים, בראשם פועלים ודיסקונט, אבל בהתחשב בעובדה שפועלים כבר נתן את הסכמתו בחצי-פה, אז מסתבר שאפשר למכור חברה כמו בזק תוך פחות מ-24 שעות. אם הכול נעשה כל-כך במהירות, אם הכול עומד להיסגר לשביעות-רצון כל הצדדים, אם הכול כל-כך טוב - אז מה כל-כך רע בעסקה הזו?

2. יש בכל זאת רע בעסקה הזו, כי ככה לא מוכרים חברה, בטח לא קבוצה כמו בזק - קבוצת התקשורת הגדולה בישראל. הרי אם הבנקים טוענים שמיד אחרי הפנייה לבית המשפט הם קיבלו זרם של הצעות, או זרם של התעניינות ברכישת השליטה של בזק, אז מה בדיוק בוער עכשיו?

בבקשה, אם יש זרם הצעות ואם יש זרם של מתעניינים ואם יש ביקוש לסחורה הזו שנקראת חברת בזק - קיימו מכרז. זה א'-ב' בכלכלה. אם יש שורה של מתעניינים בחברה מסוימת צריך לקיים ביניהם מכרז-התמחרות כדי למקסם את התמורה. במקרה של יורוקום, הנקודה הזו מתחדדת משום שהעסקה שנחתמה כוללת בפועל הסדר חוב עם מחיקה מוערכת של כ-400 מיליון שקל. ככה מוותרים הבנקים על האפשרות שהמחיקה הזו תצומק במקרה שיתקיים מכרז?

צריך להבין: בסיטואציה כזו, כשמשקיע חדש נכנס בנעלי מי שלא יכול לפרוע את חובותיו, הוא תמיד דורש תספורת כתנאי להשקעתו. לכן, מחיקת החוק היא עובדה מוגמרת, השאלה היא רק כמה, ומכרז, מעצם טבעו, היה יכול לצמצם את הנזק. וצריך לזכור עוד דבר: הבנקים טעו מלכתחילה שלא קיבלו מאלוביץ' ערבות אישית, ויתרו משום מה על האפשרות שאלוביץ' יביא כסף מהבית (והוא אכן סירב להביא אותו, למרות שיש לו מהשנים הטובות שלו), וכעת הם עשויים לוותר על האפשרות, לפחות האפשרות, לצמצם את הנזק שהם היו אחראים לגרימתו. למה? אולי כי הם רוצים לסגור את הסיפור הזה כמה שיותר מהר, בלי שיחטטו יותר מדי בפרטים - קרי בפאשלות שלהם. 

 סימני שחיקה קלים במכונת המזומנים האדירה של בזק

 מספר מנויי yes

 כך צמח מספר מנויי האינטרנט הסיטונאי

3. סיבה שנייה שהעסקה הזו היא רעה, תהא מכירה לסיידוף או לכל איש עסקים אחר, היא העיקרון המעוות שנשמר. סיידוף נכנס בנעלי אלוביץ' ובנעלי יורוקום, כלומר הוא ישלוט על חברה ענקית כמו בזק באמצעות החזקה משורשרת של 10% מהמניות בלבד. כפי שכתבתי כאן בעבר, דווקא הפנייה של הבנקים לבית המשפט הייתה הזדמנות לפזר את גרעין השליטה בבזק וגם לפזר את כוחה של בזק באמצעות מכירה מלמטה של החזקותיה בפלאפון ו-וואלה. חבל שכל הרגולטורים שאחראים על בזק - ממשרד התקשורת ועד משרד האוצר ודרך רשות ההגבלים - לא פוצים פה נוכח האירועים בבזק.

סוגיית גרעין שליטה או שלטון מנהלים איננה אמנם סוגיה חד-משמעית, ויש דוגמאות לכאן ולכאן. ראינו לאן הוביל שלטון המנהלים בטבע, למשל, ואנחנו רואים איך גרעין שליטה בבנק מזרחי טפחות דווקא מיטיב עם הבנק. אבל, מצב שבו יש גרעין שליטה די חלש, שמאפשר ל"בעל שליטה" שאין לו ממש שליטה, לשלוט בשורה של חברות מרכזיות, לשלוט במינוי מנהלים, דירקטורים וכדומה, שהוא יכול להיטיב איתם, והם בתורם יטיבו איתו (כמו שהתרחש בבזק בעסקאות בעלי העניין) - כי כך זה תמיד עובד: שמור לי ואשמור לך - פלא שהדירקטוריונים הופכים לדירקטוריונים לא עצמאיים לחלוטין, מאוד תלותיים, בבעל השליטה?

4. נדמה לי שבנק הפועלים להוט מאוד להיפטר מהגיבנת הזו של בזק ושל אלוביץ'. כמה שיותר מהר. אפשר להבין את הבנק: אחרי כל מה שאירע עם בעלי חוב גדולים אחרים ולפני "ועדת פישמן", הבנק, ואיתו כל הבנקים האחרים, מתאמצים להוכיח שהם פועלים במהירות ובנחישות ואוכפים את כל האמצעים המשפטיים נגד בעלי החוב גדולים. אבל, חבל שהנחישות והאכיפה הזו בררנים.

כזכור, כחלק מהאשראי שנתן הבנק לאליעזר פישמן, לבנק הפועלים משועבדים כשליש ממניות קבוצת "ידיעות אחרונות", עדיין קבוצת התקשורת הגדולה בישראל וגם המשפיעה שמביניהן. אמנם קיים שוני רב בין בזק ואלוביץ' לידיעות אחרונות: האחרונה היא חברה פרטית ובמצב שנוצר שבו יש לה בעל שליטה מאוד דומיננטי כמו נוני מוזס, אין הרבה קופצים על רכישת מניות מיעוט בחברה שאינה סחירה. ועדיין, נראה שבנק הפועלים לוקח את זמנו בידו במקרה זה. וזה בלשון עדינה. הבנק מורח את הזמן - זה התיאור האמיתי למצב שנוצר. השעבוד הזה נוצר בעקבות הלוואה של 1.1 מיליארד שקל שלא הוחזרה על-ידי פישמן, וכעת הבנק, לכאורה, "תקוע" עם המניות.

תקוע? לא בטוח. כשפניתי לבנק בעבר תשובתו הייתה ש"הבנק בוחן ושומר לעצמו את כל הדרכים למימוש מיטבי של הבטוחות בידיו". אז יש לי הצעה לבנק: קיים מכרז על מניות ידיעות אחרונות, פתח חדר מידע עם נתוני ידיעות אחרונות, ותראה איך כל זה מפעיל לחץ על מוזס, המועמד הטבעי לרכוש את המניות.

זה נחמד שפועלים "בוחן ושומר לעצמו את כל הדרכים למימוש מיטבי של המניות", אבל בפועל הוא משמר מצב אבסורדי שבו הבנק הגדול במדינה מחזיק שליש ממניות קבוצת התקשורת הגדולה בישראל. כנראה לשני הצדדים נוח שהמצב הזה יישמר לעולמי עד.

5. נדמה לי גם שלמשפחת סיידוף אצה הדרך לרכוש את השליטה בבזק, כדי לרכוש "משהו" בישראל, אחרי שהתמודדו על כלכלית ירושלים ואפריקה ישראל. זו זכותם. אבל עליהם לזכור כי בזק איננה ולא תהיה בזק של השנים האחרונות. היא לא תהיה, משום שהתחרות תוקפת אותה בכל תחומי הפעילות שלה. היא תקפה אותה זה מזמן בתחום הסלולר, והיא תוקפת אותה בשנה האחרונה ביתר שאת בליבת הרווחים שלה - החטיבה הנייחת והאינטרנט שלה.

הרפורמה בשוק הסיטונאי, למרות הביקורת עליה, דווקא עובדת, וגם השירותים שמציבים סלקום ופרטנר בתחום הטלוויזיה הרב-ערוצית ובתחום הטלפוניה הנייחת מתחילים לעשות את שלהם. עושים לאט, אבל בהחלט עושים (ראו אינפואים מצורפים). מספר קווי האינטרנט מתקרב לחצי מיליון, כלומר, מדובר בקווי אינטרנט באמצעות שירות סיטונאי לספקי שירות אחרים (קרוב לשליש מהקווים). בעוד שההכנסה של בזק מקו מקורי עומדת על יותר מ-90 שקל בממוצע, ההכנסה על קו סיטונאי עומדת על כ-40-50 שקל בלבד.

מגמת השחיקה של מנויי yes גם ניכרת לעין, כך שבזק היא אמנם עדיין מכונת מזומנים, אבל זו נשחקת לאיטה. ולעובדה החשובה מכולן: בזק היא גם חברה יחסית ממונפת ונושאת על גבה חוב של כ-13 מיליארד שקל (!), רובו באג"ח ומרביתו אמנם לטווח הארוך. אלא, שנורות האזהרה צריכות להידלק כבר עכשיו: זה מצב קלאסי שבו חוב יחסית גבוה ממומן על-ידי פעילות תזרימת חזקה, אלא שהתזרים החזק הזה נחלש אט-אט כשהתחרות הולכת ומתגברת. מה שקורה בדרך-כלל במקרים הללו - כדי שבזק תצליח לשמור על תזרים שישרת את חובותיה - הוא ניסיון לחתוך בהוצאות כי התחרות שוחקת את ההכנסות. כלומר, התייעלות. כלומר, פיטורים. ואלו יגיעו גם לבזק, במוקדם או במאוחר.