זליג אשחר: "אני הגיתי את הטיפול המהפכני לסרטן"

לפרופ' גדעון גרוס אין כל זכות בתשלום הכספי - בהיקף כ-73 מיליון דולר - שקיבל פרופ' זליג אשחר בגין פדיון האופציות של חברת קייט פארמה שהחזיק. כך, באופן נחרץ, דוחה פרופ' אשחר את כל הטענות שהעלה פרופ' גרוס, שלפיהן הוא זכאי לחלק מהכספים שנתקבלו במסגרת האקזיט של קייט פארמה. האופציות הוענק לפרופ' אשחר עבור חברותו בוועדה המדעית המייעצת של קייט פארמה והייעוץ המקצועי שנתן לה.

סכסוך הפרופסרים מתחיל אי-שם בשנות ה-80. פרופ' גרוס ופרופ' אשחר, אז "תלמיד (גרוס)" ו"מורה (אשחר)", חלקו מעבדה במחלקה לאימונולוגיה כימית במכון ויצמן, ואז קרה דבר עליו חולם כל חוקר - הם הגיעו לתגלית מהפכנית, שלפיה ניתן לפתח טיפול בסרטן באמצעות הנדסה גנטית של תאי המערכת החיסונית. לימים יתברר, כי הטכנולוגיה העומדת בבסיס המחקר, עשויה להתגלות כאחת התרופות פורצות-הדרך ביותר לסרטן; וחברה שהוקמה לפיתוח ומיסחור אותה טכנולוגיה - חברת קייט פארמה - נמכרה לענקית הביוטק "גיליאד (Gilead)" לפי שווי של 11.9 מיליארד דולר. ואולם, בין לבין, הצליחו המורה ותלמידו להסתכסך. זאת, בין היתר על רקע השאלה מי עומד מאחורי ההמצאה שפותחה במעבדה, ומי זכאי ליהנות מהרווחים העצומים שנולדו בעקבותיה.

הסכסוך בין השניים הגיע אל כותלי בית המשפט באוקטובר, במסגרת תביעה שהגיש גרוס לקבלת כספים המגיעים לו לטענתו מאשחר. אשחר טוען מנגד, כי אינו חייב דבר לגרוס, ואף הגיש לאחרונה בקשה למחוק את תביעתו על הסף. אולם, לאחר שביהמ"ש קבע כי על אשחר להגיש קודם את תשובתו לתביעה, ורק לאחר מכן תוכרע בקשת הדחייה על הסף, הגיש הבוקר (ב') אשחר את תשובתו.

במסגרת תשובותו דוחה אשחר את כל טענותיו של גרוס, ומתאר את המציאות שאפפה את ההמצאה שפותחה במעבדה בוויצמן. לטענתו, הוא הגה את הרעיון שבבסיס ההמצאה, הוא פיתח אותה ונשא בנטל הכלכלי לשמירה על הפטנט שנרשם בגינה. לדבריו, לגרוס אין כל זכות בהמצאה, למעט זכויות לקבלת תמלוגים שאשחר באדיבותו - כגרסתו - החליט לתת לו. "פרופ' גרוס מציג עצמו כמי שגזלו את נכסיו וזכויותיו. אין אמת בטענה זו. מה שגרוס תובע הוא קבלת זכויות שאינן ומעולם לא היו שלו. זכויותיו של גרוס בקבלת תקבולים ממסחור הפטנט - שעליהן אין חולק - מקוימות על ידי פרופ' אשחר במלואן. במסגרת זו גרוס כבר קיבל סכום של כ-1.15 מיליון דולר", כותב פרופ' אשחר בתגובתו לביהמ"ש, במסגרתה הוא מבקש לדחות את כל טענותיו של גרוס.

עוד טוען פרופ' אשחר, כי גרוס "שכח" לציין בתביעתו כי שיטת הטיפול החדשנית שפיתח אשחר, קיבלה לאחרונה אישור ממנהל התרופות האמריקאי - עובדה שיש לה משמעות כלכלית אדירה עבור גרוס. "משמעותו של אישור זה היא כי הפטנט צפוי להפוך לתרופה מסחרית ועקב כך להזרים לכיסו של גרוס סכומי כסף ניכרים", כותב אשחר.

הפרת התחייבות

בתביעה שהגיש גרוס נגד אשחר, הוא מבקש מביהמ"ש לקבוע, כי 15% מתוך האופציות או המניות המוחזקות בידי אשחר בקייט פארמה - שייכות לו. במסגרת התביעה ובנספחים שצורפו אליה, חושף גרוס טענות רבות שיש לו נגד אשחר, שאינן מתייחסות רק לאקזיט ולתמורה המסנוורת ממנו - אלה לנישולו של גרוס מהמגיע לו, לטענתו, הרבה לפני שחלום האקזיט קרם עור וגידים.

שורשיו של הסכסוך, על-פי גרוס, בראשית שנות ה-2000, אז קיבלו אשחר, גרוס וטובה ווקס - שהייתה טכנאית במעבדה של אשחר ושותפה לפיתוח הראשוני של "התגלית" - את הזכויות בהמצאה ובפטנטים שנרשמו מכוחה מחברת "ידע מחקר ופיתוח" - חברת מסחור הקניין הרוחני של מכון ויצמן.

לדברי גרוס, בספטמבר 2011, לבקשת אשחר, העבירו ווקס וגרוס את כל זכויותיהם בפטנטים השונים לאשחר, בתמורה להתחייבותו לחלוק עמם את כל התקבולים והזכויות הקנייניות שהוא יקבל בקשר עם מסחור הפטנטים. זאת, נטען, על-פי חלוקה של 70% לאשחר, 15% לגרוס ו-15% ל-ווקס. לטענת גרוס, הוא סמך על "המורה" שלו בעיניים עצומות, ולא היסס כלל לתנאים שהעמיד אשחר. אולם, טוען גרוס, אשחר מיסחר את הפטנטים, אך הפר כלפיו את ההתחייבות לפי ההסכם ביניהם ולא העביר לו את חלקו מהכספים שהתקבלו מהמסחור.

נדיבות לב

מנקודת המבט של פרופ' אשחר, התמונה מצטיירת קצת אחרת. בתגובה שהגיש - באמצעות עורכי הדין יוסי אשכנזי, יעל צ'רבינסקי וארז ניצן ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן - מתאר אשחר את תחילה הדרך ככזו שאינה כוללת מעורבות משמעותית של גרוס, כפי שהוא טוען. לטענת פרופ' אשחר, בשנות ה-80 הוא הגה את הרעיון המהפכני להגברת האפקטיביות של המערכת החיסונית, כך שזו תדע להילחם טוב יותר בגידולים סרטניים. ההמצאה, לאחר שפותחה ונוסתה במעבדתו של פרופ' אשחר, נרשמה כפטנט ולימים - לאחר פיתוחים נוספים והשקעה עצומה - היוותה את הבסיס לפיתוח טיפול חדשני ופורץ דרך למחלת הסרטן.

"פרופ' אשחר עמל על פיתוח ההמצאה עד להפיכתה לשיטת טיפול ישימה ואפקטיבית במשך כ-30 שנות מחקר, ולמעשה הוא הקדיש את מירב מרצו ופועלו לעניין זה. מעבר לכך, במשך שנים רבות נשא פרופ' אשחר בכל הסיכון הכלכלי הקשור בשמירה על הפטנט ובהגנה עליו, ונשא - לבדו - בסכומי כסף משמעותיים לצורך כך", נכתב בתשובה לתביעתו של גורס.

לעומת זאת נטען בתגובתו של אשחר, כי פרופ' גרוס, שהשתתף בפיתוח ההמצאה רק בתחילת הדרך, בהיותו דוקטורנט במעבדתו של אשחר, חדל מלהשתתף בפיתוח הפטנט כבר בתחילת שנות ה-90. "מאותה עת ואילך הן מלאכת המחקר והפיתוח והן מלאכת המסחור בוצעו על-ידי פרופ' אשחר (בסיוע גב' טובה ווקס, ומדענים נוספים - שאינם גרוס), ועל חשבונו".

לטענת פרופ' אשחר, בעוד הזכויות הקנייניות בפטנט שייכות רק לחברה שהקים - "קברט", הרי שפרופ' גרוס וטובה ווקס זכאים לחלק מהתקבולים שיתקבלו ממסחור הפטנט, וזאת מכוח הסכמים בינם לבין פרופ' אשחר. אולם, מציין פרופ' אשחר, בניגוד מוחלט לתמונה שמנסה פרופ' גרוס לצייר, "הזכות לקבלת תקבולים ממסחור הפטנט ניתנה לגרוס רק בזכות נדבת ליבו של פרופ' אשחר".

לימים, ממשיך וטוען פרופ' אשחר, מכרה חברת "קברט" את רישיון השימוש בפטנט לקייט פארמה האמריקאית. בשל הידע הרב שצבר אשחר בתחום הרלוונטי, קייט פארמה ביקשה לקבל שירותי ייעוץ מאשחר, וזאת בנוסף לרישיון שניתן לה בפטנט. בהתאם, נחתם בין קייט לבין אשחר הסכם ייעוץ נפרד. לפי תשובת אשחר, הוסכם בין הצדדים, כי בתמורה לשירותי הייעוץ יוקצו לאשחר אופציות בחברה. בהסכם האופציות צוין באופן ברור ומפורש, כי האופציות מוענקות בגין שירותי הייעוץ של פרופ' אשחר, מכוח תוכנית האופציות של החברה לעובדים וליועצים. "העובדה כי פרופ' אשחר מייעץ לקייט פארמה הייתה ידועה לכל הצדדים. אף אחד מהצדדים לא טען כי יש לו זכויות בתמורת הייעוץ או כי מגיעים לו כספים או תקבולים מאלה המשולמים לפרופ' אשחר עבור ייעוץ זה", כותב פרופ' אשחר.

וכך מסכם אשחר: "פרופ' אשחר הגה המצאה מהפכנית לטיפול בסרטן. פרופ' גרוס, כדוקטורנט צעיר במעבדה של אשחר, סייע לו בתחילת הדרך (עם מדענים נוספים) להוכיח את היתכנותה של ההמצאה. בשלב זה נרשם פטנט, אך המרחק בינו לבין טכנולוגיה ישימה לטיפול במחלקת הסרטן היה רב.

"לאחר מכן נפרדו דרכיהן המחקריות וגרוס חדל לקדם את פיתוח ההמצאה והפטנט, ואילו פרופ' אשחר המשיך להשקיע את חייו האקדמיים לשם כך. כעבור 20 שנה של עבודה מחקרית אינטנסיבית ההמצאה הפכה לשיטה חדשנית ופורצת דרך לטיפול בסרטן."פרופ' גרוס לא היה זכאי לתקבולים כלשהם מהפטנט שנרשם. רק נדבת ליבו של פרופ' אשחר היא שהקימה את זכאותו של גרוס. בנסיבות אלה, יש להצר על כך שפרופ' גרוס בחר לגמול לפרופ' אשחר רעה תחת טובה ולהגיש את התביעה".