סלינגר שוקלת התערבות בעמלות הסוכנים בשוק הביטוח

רשות שוק ההון, שבראשה עומדת דורית סלינגר, מוטרדת מכך שהתמריצים בשוק החיסכון הפנסיוני מובילים למכירות של ביטוחי מנהלים בהיקף אדיר, על חשבון מכירות של קרנות הפנסיה החדשות המקיפות לחוסכים חדשים.

החשש של הרשות נובע מכך שבשנים האחרונות חלה קפיצה אדירה במכירות ביטוחי מנהלים ללקוחות חדשים, בעקבות מה שנראה כנהירה של סוכנים לתחום זה. חברות הביטוח משלמות לסוכנים עמלות גבוהות בהרבה מאלה המשולמות בקרנות הפנסיה החדשות.

ל"גלובס" נודע כי אחד הפתרונות המרכזיים הנשקלים ברשות שוק ההון הוא השוואת העמלות המותרות לגבייה בין הפנסיה לביטוחי המנהלים.

לפי גורם המעורה בפרטים, התגמול של סוכן בביטוחי המנהלים עשוי להיות גבוה פי 7 ואף פי 10 מהתגמול בפנסיה. ברשות חוששים שהמצב הזה פוגע בשיקולי הסוכנים, שהעמלות הן מקור פרנסתם, ועלול ליצור ניגוד אינטרסים בוטה בין הסוכן ללקוח. אופציה אחרת היא לאסור על הגופים המנהלים את החיסכון לשלם עמלות ולעבור לתשלום ישיר מהלקוחות. האופציה הזאת על הפרק מאז רפורמת בכר ב-2005 ועדיין נראית לא רלוונטית.

בעבר היה לביטוחי המנהלים יתרון ברור על שוק הפנסיה מאחר שהיה בהם מקדם תוחלת חיים, אולם מאז ביטולו ב-2013 האטרקטיביות שלהם נפגעה וחלה ירידה במכירות שלהם.

עם השנים הופחתו דמי הניהול בביטוחי המנהלים, הגם שמכירי הרכיבים הביטוחיים הנלווים להם - ביטוח ריסק למקרי מוות (כיסוי שארים בפנסיה) וביטוח אובדן כושר עבודה (כיסוי נכות בפנסיה) - נותרו יקרים בהרבה מאלה שבקרנות הפנסיה החדשות המקיפות. במקביל, מחיר החיסכון בפנסיה החדשה המקיפה צנח, ואיתו הצטמקו גם העמלות לסוכנים, כך שהמוצר הפך להרבה פחות כדאי עבורם.

 היקפי הנכסים

אין נתונים מדויקים על המכירות בביטוחי המנהלים מול הפנסיה, אבל משיחות עם גורמים בשוק החיסכון הפנסיוני, עולה שלפני זמן מה נעצרה הירידה הניכרת במכירות והמגמה התהפכה. לדברי גורמים בשוק, זה זמן שמורגשת מכירה מוגברת של ביטוחי מנהלים, גם לעובדים שעל פניו עדיף היה להם לחסוך בקרן פנסיה.

הפער בעמלות לסוכנים נובע מכך שלחברות הביטוח יש יותר "בשר" בביטוחי המנהלים. מחירי הכיסויים הביטוחיים בביטוחי מנהלים גבוהים בהרבה וכך גם דמי הניהול.

עלות הביטוח בחברת הביטוח (שהאחריות על התשלום כנגדו רובצת במלואה על חברת הביטוח) גבוה בהרבה מזו של קרנות הפנסיה, שבהן מדובר בביטוח הדדי הממומן על ידי עמיתי הקרן. בנוסף, בקרן הפנסיה הביטוח הוא חלק קשיח מהחיסכון והוא הדדי כך שהזכויות של העמית הבודד נגזרות ממצב יתר העמיתים בקרן, ואילו בביטוחי המנהלים הביטוח הוא אישי ו"תפור למידותיו ולצרכיו של המבוטח".

בג"ץ קובע: המדינה תמשיך להנפיק את האג"ח המיועדות רק לעמיתי קרנות הפנסיה

בג"ץ מצדד בעמדת האוצר ורשות שוק ההון בנוגע להקצאת האג"ח המיועדות, וקובע שהן לא יונפקו גם לחוסכים בקופות הגמל לתגמולים ולמבוטחי ביטוחי המנהלים החדשים.

בג"ץ דחה את העתירה שהגישו באוקטובר 2014 איגוד בתי ההשקעות, שמרכז גופים הפועלים בעיקר בשוק הגמל, התאחדות חברות לביטוח חיים ופורום החוסכים לפנסיה נגד משרד האוצר ורשות שוק ההון. בעתירה נטען שעל המדינה להנפיק אג"ח מיועדות לעמיתי קופות הגמל, בדומה לעמיתי קרנות הפנסיה החדשות המקיפות, מאחר שהמצב הקיים יוצר הפליה אסורה בין החוסכים.

השופטים פסקו כי "שיקול הדעת הנתון למדינה בתחום הפנסיה הוא רחב, ופרטי ההסדרים והתמריצים יכולים להמשיך ולהשתנות", והוסיפו כי האחריות המוטלת על האוצר, אגף החשכ"ל ורשות שוק ההון "כבדה מאוד" ו"כל שינוי צריך להיבחן בקפידה ובזהירות". לכן, קובעים השופטים, "ביהמ"ש ייטה שלא להתערב בהחלטותיהם".

כיום מונפקות אג"ח ממשלתיות בריבית ריאלית קבועה (וגבוהה) של 4.86% בשנה רק לעמיתי קרנות הפנסיה החדשות המקיפות. האג"ח המיועדות אינן סחירות והן כ-30% מכלל נכסי קרנות הפנסיה החדשות המקיפות. הן מחולקות בראש ובראשונה לחוסכים המבוגרים. בקופות הגמל לתגמולים ובביטוחי המנהלים אין אג"ח מיועדות. מדובר ביתרון שיווקי ואף מהותי עבור הקרנות.

ניגוד אינטרסים בוטה מדי

ההכרח של סוכני הביטוח לשקול את טובת הלקוחות שלהם בעת בחירת מוצר חיסכון פנסיוני עבורם הוא דבר חדש יחסית. רק באמצע העשור שעבר, עם חקיקת רפורמת בכר, החובה הזאת נכנסה לטרמינולוגיה של ענף החיסכון לטווח ארוך, והיא עדיין אינה מלאה ומוחלטת. למעשה, כתריסר שנים לאחר שהשינוי הזה יצא לדרך ועד היום הפלונטר של ניגודי האינטרסים בין סוכני הביטוח ללקוחות שלהם - החוסכים - לא נפתר. מדובר באתגר שמלווה את רשות שוק ההון זה שנים רבות.

לסוגיה הזאת יש חשיבות עליונה מאחר שסוכן הביטוח הוא אחד הגורמים המרכזיים בשוק בקבלת החלטות. אף שלחוסכים הזכות המלאה להחליט באיזה מוצר ובאיזה גוף ברצונם לחסוך, המציאות מלמדת שכיום, כמו בעבר, הציבור פועל לרוב בהתאם לעצה שקיבל מהגורם המוסמך (סוכן הביטוח, היועץ או הוועד). במצב כזה, קבלת עמלה גבוהה בהרבה מזו שבשוק הפנסיה עלולה להשפיע על שיקולי הסוכן ולפגוע עוד יותר באינטרסים של הלקוח.

ההסתכלות על ביטוחי המנהלים ועל קרנות הפנסיה החדשות, וגם על קופות הגמל לתגמולים, כעל מוצרים פנסיוניים תחליפיים היא חדשה יחסית. היסטורית, קופות הגמל נמכרו על ידי הבנקים לעצמאים ולציבור הרחב כמוצר חיסכון לטווח בינוני, ביטוחי המנהלים נמכרו לשכירים בסקטור הפרטי (למרות שמם המפוצץ והיוקרתי לכאורה), והפנסיה נמכרה לעובדי מדינה ולעובדי הגופים המאוגדים בהסתדרות. החלוקה הזאת השתנתה סופית בעשור הקודם. אז הפכה הפנסיה המקיפה החדשה לאמצעי החיסכון האטרקטיבי ביותר, ודאי למקבלי שכר לא גבוה.

 דמי הניהול המרביים המותרים לגבייה

אין להבין מכך שקרן פנסיה עדיפה לכולם. יש מקרים שבהם הנסיבות האישיות של החוסך (שכר, טעמים והעדפות, גיל, מצב משפחתי ועוד) מצדיקות בחירה במוצר אחר. עם זאת, ברשות שוק ההון חוששים שהבחירה של סוכני הביטוח בביטוחי מנהלים הפכה גורפת מדי בשנים האחרונות, במיוחד ביחס לקרנות הפנסיה הזולות בהרבה, שמבחינת הרגולטור מותאמות בתקנונים שלהן לצורכי העובד השכיר הממוצע.

גם בג"ץ התייחס לסוגיית הפערים בין המוצרים הפנסיוניים השונים במסגרת העתירה של איגוד בתי ההשקעות. מצד אחד, אמרו השופטים, הדמיון בין המוצרים "גלוי לעין: מטרתם של שלושת המכשירים היא חיסכון שיספק לאדם קצבה חודשית לאחר פרישתו מעבודה". אולם "חיסכון פנסיוני באמצעות קרנות פנסיה הוא מובנה ואחיד יחסית, בהשוואה לגמישות המתאפשרת לחוסכים באמצעות קופות גמל או ביטוחי מנהלים", ו"במכשירי חיסכון פנסיוני, עלות גבוהה של כיסוי ביטוחי משמעותה קצבה חודשית נמוכה יותר שיקבל החוסך לעת זיקנה".

על הרקע הזה, יש חשיבות רבה להגדרה טובה יותר של מארג האינטרסים של שלל השחקנים בשוק הפנסיוני. לא מספיק לקבוע שהסוכן מחויב לצורכי הלקוח (זה, כאמור, נקבע כבר בעשור הקודם), יש ליצור מגרש משחקים שבו אין ניגוד עניינים בוטה, בעיקר בין הלקוח לגורם המתווך, ובמיוחד סוכן הביטוח.