בזק דורשת לבטל את מחירי השוק הסיטונאי

בזק משנה גישה: ל"גלובס" נודע כי החברה דורשת ממשרד התקשורת לקבוע מודל כלכלי חלופי לתמחור השימוש ברשת הסיבים האופטיים שלה, ומפסיקה להתנות את ההשקעות בתשתיות בביטול ההפרדה המבנית.

בזק הביעה בפני משרד התקשורת התנגדות תקיפה לכך שמחירי השוק הסיטונאי הנהוגים היום על גבי רשת הנחושת שלה (שעומדים על 50 שקל לקו) יהוו בסיס לתמחור רשת הסיבים, והיא כאמור לוחצת על המשרד לקבוע מודל תמחור אחר כתנאי לקידום השקעותיה בתשתיות.

כך, במקום תחשיב שמבוסס על עלות פלוס רווח סביר, החברה דורשת תמחור שמבוסס על מחיר קמעונאי (ריטייל) מינוס 15%. לשם ההסבר, אם סלקום ופרטנר משלמות 50 שקל לקו בקצב של 100 מגה, הרי שעל בסיס ריטייל מינוס 15% הן ישלמו לבזק 85 שקל לקו בהסתמך על מחיר ריטייל של 100 שקל לקו. מבחינת בזק זה תמחור שמאפשר לה לא להפסיד על ההשקעה. עם זאת, יש להניח שבזק תמכור את הגישה לאינטרנט במחירים גבוהים יותר מ-100 שקל משום שהיא מחויבת בפריסה אוניברסלית והשקעה בפרויקט כזה נאמדת במיליארדי שקלים.

המתחרות מתנגדות

במשרד התקשורת מתנגדים בשלב הזה לדרישות בזק, ודורשים מהחברה להציג כיצד היא מתכוונת לעמוד בחובת הפריסה האוניברסלית שלה. בזק, נציין, תיכננה לבצע את השלב הבא בשדרוג הרשת שלה ולהציע קצבי בסיס של 300 מגה ללקוח על בסיס טכנולוגיית ה-G.FAST.

המתחרות, פרטנר וסלקום, כבר החלו לפרוס תשתיות עצמאיות לבית הלקוח בקצבים של עד 1 גיגה ובמחירים של 100 שקל בחודש (ספק פלוס תשתית), והן מכוונות להגיע לפריסה של לפחות 40% מבתי האב. כך שהסיכוי שבזק תוכל לגבות מחיר גבוה יותר מ-100 שקל בחודש עבור 1 גיגה נמוך מאוד, בעיקר משום שהיא מחויבת כאמור להציע את מחיריה באופן שווה בכל הארץ.

בסלקום ובפרטנר כבר הודיעו שהן יתנגדו בכל תוקף לבקשה של בזק לשנות את מודל התמחור. לשיטתן, אם יחס התמחור לנחושת הוא ריטייל 50%, מן הראוי שאותו היחס ייקבע גם לגבי הסיבים האופטיים שבזק תפרוס.

לבזק אין יותר כדורים במחסנית

הדרישה של בזק לקבוע מודל תמחור של ריטייל 15% על השימוש של מתחרותיה בתשתיות הסיבים שתפרוס, היא בבחינת אות מצוקה. בזק מוצאת את עצמה במצב שבו אין לה יותר כדורים במחסנית. התקופה שבה היה לה כיסא כבוד בלשכת מנכ"ל משרד התקשורת נגמרה, והיום היא מקבלת יחס שווה כמו כל המפעילים. אחרי מה שנחשף בחקירת הרשות לני"ע ובדוח מבקר המדינה, החברה כבר לא נמצאת במצב שבו היא יכולה לאיים על משרד התקשורת. כך חולפת לה תהילת עולם.

אלא שהבעיה של בזק היא הבעיה של כולנו. אם היא לא פורסת תשתיות והוט הולכת בדרכה, זה אומר שבפריפריה ממשיכים לגלוש בקצב של פחות מ-100 מגה ביט לשנייה - קצב נמוך למי שמתהדרת בתואר מדינת היי-טק ואומת הסטארט-אפים. קל לשער את הזעקה שתקום כשבגוש דן, בירושלים ובחיפה יקבלו קצבים של 1 גיגה ב-100 שקל, בזמן שבדימונה או בקריית שמונה ימשיכו לקבל קצב של פחות מ-100 מגה. לכן נדרשת חשיבה מחדש בשאלה איך מייצרים את התנאים שיאפשרו פריסת סיבים אופטיים ללקוחות. רק לאחרונה אמר ל"גלובס" בכיר באריקסון כי הדור החמישי בסלולר מחייב היערכות מיוחדת ברמת המדינה. כך אומרים גם כל המומחים, וגם בנושא הסיבים האופטיים.

יחד עם זאת, העובדה שבזק מסירה את התנאי של ביטול ההפרדה המבנית בתמורה להתחייבות בהשקעות, אינה אומרת שצריך להפסיק לעסוק בנושא. ביטול ההפרדה הוא גם צורך של השוק. צריך לזכור, וכבר כתבנו את זה כאן בעבר, בתנאים הנכונים הדבר יכול לעודד תחרות. יש מספיק אמצעים לפקח על בזק ולמנוע ממנה ניצול של כוחה המונופוליסטי גם ללא ההפרדה המבנית. אלא שהבעיה היא בשיח השלילי (שגם בזק אחראית לו) שמחפש אשמים במקום למצוא פתרונות יצירתיים.

למרות שלא נראה שיש היום רגולטור שיהיה מוכן לדון בסוגיית ההפרדה על רקע חומרת החקירה נגד בזק, צריך להפריד בין בזק כחברה ובין החשדות נגד הבעלים ובכירי החברה. להעניש את בזק בגלל מה שעשו בעלי השליטה זה מיותר ולא תצמח למשק שום טובה מכך.