הימים הקשים של מנדלבליט

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, עובר ימים לא פשוטים. נוסף לכך שהוא צריך לפקח ממעל על חקירה מורכבת של ראש ממשלה מכהן, ולהתמודד עם ביקורת ציבורית חריפה ואישית (ומוצדקת) על התמשכות יתר של החקירה, באופן יומיומי כמעט מנדלבליט צריך להתמודד עם כנסת ועם ממשלה מעט מעורערות, שמוציאות מקרבן יוזמות חקיקה קיצוניות ואנטי-דמוקרטיות.

הצעות חוק שלא נועדו להיטיב עם הציבור הרחב, אלא שכל תכליתן היא אחת - לחזק את הכוח הפוליטי של השרים וחברי הכנסת שיוזמים אותן, בקרב מגזר בוחריהם הפוטנציאליים.

הדוגמה האחרונה, הקלאסית, היא הצעת החוק להטיל עונש מוות על מחבלים המכונה "חוק המוות". הצעת החוק, שמאחוריה עומד שר הביטחון אביגדור ליברמן, מנוגדת לעמדת מנדלבליט (והמדינה) בסוגיית עונש המוות, מנוגדת להשקפה של מרבית אומות העולם, והיא עלולה לסכן את מעמדה הבינלאומי של ישראל. אבל מעל הכול, היועמ"ש סבור כי בהצעת ליברמן להטיל עונש מוות על מחבלים, אין שום היגיון, שכן אותם מחבלים ממילא מבקשים את מותם.

אם בעבר עוד היה סיכוי שעונש מוות למחבלים יביא להרתעה, היום אנחנו חיים למרבה הצער, בעידן שבו המפגעים והמחבלים הם שהידים. הם נוהגים "לטהר" את עצמם, להיפרד מקרוביהם, לשלם את החוב האחרון במכולת לפני שהם יוצאים לפיגוע. הם יודעים שרוב הסיכויים שימותו במהלכו, ואפילו מעוניינים בכך. לכן, הטלת עונש מוות במדינת ישראל, על מחבלים שלא הצליחו להפוך לשהידים, היא במידה רבה מילוי המשאלה האחרונה שלהם. מה עוד שמאות מחקרים בעולם מראים כי עונש מוות לא מביא להרתעה של רוצחים או מפגעים פוטנציאליים.

אבל "חוק המוות" של ליברמן הוא רק דוגמה אחת ליוזמות חקיקה הזויות שמנדלבליט נאלץ להדוף. קדמו לחוק זה בתקופה האחרונה למשל "חוק ההסדרה" שהיועמ"ש מסרב להגן עליו, שכן הוא עומד בניגוד גמור לכללי המשפט הבינלאומי, וגם לחוק הישראלי ולפסיקת בתי המשפט; "חוק ההמלצות" בנוסחו המקורי והאנטי-דמוקרטי שלו, שביקש להיות פרסונאלי ולחול גם על חקירתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו; "החוק הצרפתי" שביקש לאסור לנהל חקירות פליליות נגד ראש ממשלה מכהן ועוד.

יוזמות החקיקה הללו, לצד תופעות נוספות, מביאות למסקנה כי כנסת ישראל הנוכחית היא אחת הגרועות בתולדות המדינה. אחרי שהלכה ונעלמה הדרת הכבוד שהייתה שמורה לבית המחוקקים ולחבריו, באה השנה האחרונה, ועמה נעלמה גם הבושה.