החוק שיהפוך את הדואר לבנק חברתי ממשיך להתעכב | פרשנות

בפעם התשיעית (!) נדחה אתמול יישום החוק שאמור להפוך את בנק הדואר לבנק מסחרי רגיל. הדואר ומשרד התקשורת נדרשו להשלים עד סוף ינואר כמה נושאים כדי שהבנק יוכל להרחיב את שירותיו גם לתחום הפיקדונות והאשראי, אלא - שכצפוי - לא בוצעו הצעדים השונים הכוללים העמדת הון עצמי.

בישיבת ועדת הכלכלה אתמול שר התקשורת, איוב קרא, אמנם הבטיח לקדם את הנושא ופיזר סיסמאות כשאמר בדיון כי "בנק הדואר זה דבר אדיר שיכול לתרום למדינה. זה דבר מתבקש וחשוב ביותר להקים אותו כבנק חברתי". גם יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, מילא את תפקידו ונזף בקרא על כך שהתיקון לחוק שאושר לפני יותר מ-5 שנים עדיין לא מיושם. "הנושא הזה עדיין כנראה לא נמצא בראש מעיינך. מאוד קיווינו שבנק הדואר יהפוך לבנק חברתי, אבל, לצערי, שום דבר לא התקדם", אמר.

לדבריו, "אנחנו מוצאים עצמנו כל חצי שנה חווים את הרוטינה הזאת של הדחייה, והגיע הזמן שהמדינה תחליט למען השם מה היא רוצה. המצב הזה מבזה את כולנו. צריכה להתקבל החלטה אסטרטגית: האם המדינה רוצה בנק חברתי - כן או לא. כל הדיבורים הם בלבולי מוח עד שיירשם צ'ק על-ידי משרד האוצר של 200 או 300 מיליון שקל למטרה הזו", הוסיף כבל.

אבל עם כל הכבוד למילים החריפות של כבל, הן לא משנות את השורה התחתונה - החלום להקים את בנק הדואר כבנק עצמאי וחברתי הולך ונגוז.

תזכורת קצרה:

בשנים האחרונות נעשים ניסיונות שונים להגביר את התחרות במערכת הבנקאית. אחד מהם היה להפוך את בנק הדואר לבנק אמיתי שיוגדר כחברה נפרדת, יקבל רישיון בנקאי ויציע שירותים בנקאיים מלאים מעבר לשירותים הבסיסיים שהוא מציע כיום. לצורך כך נקבע תיקון לחוק הדואר, שקבע שורה של הוראות שיאפשרו לו לקבל רישיון בנקאי.

בכדי שהתיקון לחוק ייכנס לתוקף נקבע כי על הדואר לבצע את הדברים הבאים: להעמיד הון עצמי לבנק הדואר; לחתום על הסכם קבלת שירותים בין חברת הדואר לבנק הדואר; להקים דירקטוריון נפרד ולחתום על הסכם קיבוצי חדש עם העובדים מתוך הדואר שייקלטו כעובדי בנק הדואר. אלא שלמעט מינוי דירקטוריון, עד היום לא מולאו הדרישות. גם מנכ"ל בנק הדואר שמונה להובלת התהליך, דורון ארבלי, התייאש והתפטר לפני חצי שנה אחרי שראה שהתהליך מתמסמס.

ישנן הרבה יוזמות ממשלתיות שמתמהמהות ביישום, אבל במקרה של בנק הדואר גרירת הרגליים מרגיזה במיוחד. אפשר להניח שכבר הספקתם לשכוח את הכותרות מאירות העיניים ואין-ספור הכתבות על ועדת שטרום להגברת התחרות במערכת הבנקאית. ב-2017 ועוד בשנה שלפניה, הבטיחו לנו הרים וגבעות, את הקוקטייל הרגיל של הסיסמאות הפופוליסטיות, שהנה הקמנו ועדה ואחריה תבצבץ התחרות בשוק האשראי, המונופולים והקרטלים יישברו, והצרכן כמובן ייהנה משירותים יותר טובים וכמובן יותר זולים.

אז ככה, זו הבעיה עם סיסמאות - הן בסך הכול סיסמאות כדי לתפוס כמה שיותר כותרות, כי בפועל, בעולם האמיתי, לא זה של המציאות הוירטואלית שיצרה ועדת שטרום, שום דבר משמעותי עדיין לא זז וגם לא יזוז בזמן הקרוב.

מתחת לאפם של כל הרגולטורים ושל כל מפריחי הסיסמאות הייתה ועודנה אלטרנטיבה לתחרות, עד שהטכנולוגיה תעשה את שלה ותכפה על הבנקים הוזלות של שירותים בנקאיים. הרי הבעיה העיקרית בעולם הבנקאות היא לא העמלות, אלא בעיקר המרווחים, קרי ההפרש שגובים הבנקים על ריביות האוברדרפט, למשל, לריביות שהם משלמים על פיקדונות. והבעיה מתמקדת כמובן בעיקר בלקוחות הקטנים שאין להם מיקוח מול הבנקים, ולא בלקוחות הגדולים שמקבלים תנאים מצוינים.

לכן, הדרך היחידה לפתור את בעיית המרווחים (בקצה העליון משלמים היום צרכנים ריבית פיגורים שנתית די רצחנית של בין 13% ל-20%, ובקצה התחתון עסקים משלמים על הלוואות ריביות רצפתיות צמודות) היא שחקן חדש עם תשתית סינוף מתאימה. הבנקים הזרים הרי לא ממש רוצים להיכנס לישראל כי לדבריהם קשה להתחרות עם מערך הסינוף, במיוחד של שני הבנקים הגדולים - לאומי ופועלים.

מי שיכול להיות אלטרנטיבה הוא בנק הדואר, שיש לו כ-700 סניפים - יותר מפועלים ולאומי גם יחד. כיום מעניק בנק הדואר שירותים בנקאיים, אך מדובר בשירותים בסיסיים מאוד (ניהול חשבון עו"ש, שירותי מט"ח, העברת כספים לחו"ל, ביצוע תשלומים, הנפקת כרטיסי אשראי נטענים וכדומה), והוא אינו כולל שני שירותים מהותיים שיש לבנק מסחרי רגיל והם בליבת בעיית המרווחים: פיקדונות ואשראי. דווקא משום שבנק הדואר נותן שירותים לשכבות החלשות, יש לו פוטנציאל להפוך לבנק חברתי וכך לממש את החלומות על תחרות אפקטיבית. הבעיה היא שהמדינה טיפחה את ועדת שטרום, אבל הזניחה את תהליך הפרדת בנק הדואר מהתפקיד המסורתי של הדואר והפיכתו לבנק אמיתי. היא גוררת את רגליה בנושא הזה כבר שנים, דווקא באחד הנושאים החשובים ביותר לתחרות אמיתית.

אחד המכשולים המרכזיים עם בנק הדואר הוא עמידה בדרישות הון. החברה-האם של בנק הדואר (הדואר שכולנו מכירים) נמצאת בתהליך הבראה ואינה יכולה לספק לחברה-הבת שלה את החמצן הדרוש לה כדי להפוך לבנק מסחרי לכל עניין ודבר. הדרך היחידה היא לקדם את ההפרדה המבנית, להזרים לבנק הזה הון ממשלתי, להרחיב את שירותיו, לוודא שהניהול נכון (לא משימה פשוטה) ולדרוש (ואף לכפות) מחירים תחרותיים. עם התשתית הרחבה של בנק הדואר ועם המחירים הנמוכים יחסית שהוא יציע - הוא יכול להיות אלטרנטיבה ולהיות הבנק החברתי הראשון.

ברור שהאוצר לדורותיו סולד מכל התערבות ממשלתית ומניהול ממשלתי ומעדיף את אשליית הסיסמאות של ועדת שטרום וועדת בכר. אז יש לנו הצעה בשבילם: צריך להתייחס להזרמה כזו כעל הגנת ינוקא, בדיוק כמו הגנות הינוקא שסיפק וממשיך לספק האוצר למתחרים בשוק החשמל או בשוק הסלולר. זו אמנם הגנה עקיפה, אבל הגנה היא הגנה לכל דבר - בין אם היא ניתנת בהטבות שוות כסף ובין אם היא ניתנת על ידי הזרמת כסף. היא גם יכולה להשתלם מאוד לטווח הארוך עם הפרטת הבנק. ואת זה כבר אוהבים באוצר: כסף שייכנס לקופתו כתוצאה ממכירת נכסים ממשלתיים, בין אם בבורסה ובין אם למשקיעים פרטיים.

המכשולים המרכזיים בדרך להפיכת בנק הדואר לבנק עצמאי:

■ העמדת הון עצמי לבנק הדואר.

■ חתימה על הסכם קבלת שירותים בין חברת הדואר לבנק הדואר כחלק מההפרדה המבנית.

■ חתימה על הסכם קיבוצי חדש עם עובדי הדואר שייקלטו כעובדי בנק הדואר.