"אני מודה ומתוודה שעברתי ניתוח להארכת הפתיל הקצר שיש לי" - ניסה אביגדור ליברמן להתבדח בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני (מאי 2016) ומינויו לשר הביטחון. אבל מסתבר שהניתוח שליברמן לא עבר - לא עבר בהצלחה. הפתיל הקצר שלו המשיך להנפיק את חרון אפו בתדירות, כשממש הבוקר (ד') במהלך דיון בממשלה הציע חקיקה שתקבע עונש מוות למחבלים רצחניים.
הפתיל הקצר
ליברמן טען בממשלה שעל פי ההסכם בין השותפות לקואליציה, הן מחויבות לתמוך בהצעתו. אחרים הביעו דעה מנוגדת. ליברמן שלף את פתילו הקצר, הרעים בקולו הכבד על המתנגדים להצעתו, ויצא בזעם מהישיבה בעודה מתנהלת. אולי צריך עוד ניתוח?
ממה יש לחשוש?
לגופו של עניין, אני די תמה על החשש מהנהגת עונש מוות למחבלים. המתנגדים משמיעים שתי סיבות עיקריות: ההוצאה להורג תגרום לאי שקט, ולהפיכת המחבלים שיוצאו להורג לגיבורים וקדושים. סיבה מוזרה, כי מה קורה היום עם המחבלים שנהרגים בעת "פעולה"? מבטיחים להם 72 בתולות, הם נחשבים לשאהידים. מה כבר יכול לקרות, שיוסיפו להם עוד כמה בתולות?
ללמוד מטראמפ
טענה יותר רצינית היא לגבי התגובה הצפויה לאחר הוצאה להורג. בעניין הזה אני מציע ללמוד מטראמפ (אבל רק בעניין הזה...). הוא קם בוקר אחד והחליט להודיע על הכרה אמריקאית בירושלים כבירת ישראל, ועל העברת שגרירות ארה"ב אליה. הזהירו אותו יועצים למיניהם מפני התגובה הערבית. הם חזו הפגנות אלימות, פגיעה באזרחים אמריקאים ואולי אפילו הצתה של מלחמה אזורית חדשה.
טראמפ שמע, הניע ידו בזלזול ואמר: שבוע. לאחר מכן הם יירגעו ויקבלו את ההכרה בירושלים כעובדה. ומה קרה? לא מה שניבאו נביאי ישראל, אלא מה שחזה החוזה מוושינגטון. למעשה, נדמה לי שיש עכשיו יותר שקט מאשר קודם לכן. מכל מקום, אין סיבה לחשוש שלגבי עונש המוות זה יהיה שונה. הערבים ברוב מדינותיהם מורגלים בהוצאות להורג, גם ביזאריות. כן, הם בוודאי יישאו נאומים חוצבי להבות נגד הכיבוש שהם גרמו לו, עם פסוקי זעם לרוב מפי הנביא שלהם. הם אוהבים לזעום, ואולי יוסיפו עוד יום זעם. אבל איך אמר טראמפ? שבוע.
לעומת זאת, האפשרות של מוות בקצה המנהרה למחבלים רצחניים - בוודאי תהיה בה הרתעה. אולי לא כללית, בוודאי לא אבסולוטית - אבל זה ישפיע. אנחנו רואים שהמחבלים לא ממהרים למות, וכאשר הם יוצאים להרוג, הם משתדלים מאוד לא להיהרג. את האופציה הזאת בהחלט רצוי לקחת מהם, גם אם ליברמן אומר זאת.
כתבות
ני"ע
