ברבור שחור או יען? כשמשקיעים טומנים את הראש בחול

"פתרון סוגיית צ'כוסלובקיה כעת הנו רק הקדמה לתהליכי הסדר כוללים שיביאו שלום לאירופה. הבוקר ניהלתי שיחה נוספת עם הקנצלר היטלר, והרי בפניכם מסמך המציג את חתימתו שלו ואת חתימתי שלי... מסמך זה מציג את הרצון של שני העמים - הגרמני והאנגלי - שלא להילחם שוב לעולם". נאום זה של ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברליין, נישא על כבש המטוס עם שובו לבריטניה בספטמבר 1938. המאורע זכה לכותרות בכל עיתוני התקופה וצ'מברליין זכה לכינוי "האיש שהציל אותנו מהמלחמה הגדולה מכולן".

איך זה קורה שכל המנהיגים התעלמו מהמתרחש סביבם? שכל העיתונאים באשר הם לא העלו חששות, ולו הקלים ביותר, בנוגע להיתכנות ההסכם? מדוע המציאות לא מצליחה לחדור את מעטפת אופטימיות היתר - לא באירועים רחבי היקף וגם לא בעולם ההשקעות?

מציאות, לא חלומות

בשבוע שעבר חגגה סבתא של אשתי, רחל שמה, יום הולדת 100. 100 שנים שבהן רחל מתהלכת בעולם הזה. 100 שנים - שבהן היא חוותה שתי מלחמות עולם, תקופה שבה רכבו על סוסים וחשבו שמכוניות בסך הכול יהיו מוצר עזר נלווה לסוסים.

הסתכלות של 100 שנים נותנת פרופורציות לתהליכים, היא מקנה סבלנות והבנה שלתהליכים אמיתיים, כאלו שבאמת משנים את העולם, נדרש זמן כדי לבוא לידי ביטוי.

לא פעם, פרספקטיבה ארוכה מעט יותר מעניקה פרופורציות לתהליכים עכשוויים. לא פעם נעלם חוש המידה של הפעילים בשוק ההון. כל אירוע שנמשך יותר מיומיים נדמה בעינינו לתופעת טבע, שאם רק תשרוד שבוע - תהפוך לאקסיומה שאין להטיל בה ספק.

כך התרחש ביחס למחירי הנדל"ן בארה"ב, שבמשך כשני עשורים העריכו שלעולם הם לא יירדו - והפלא ופלא, בסוף הם גם ירדו, וכמעט מוטטו את השווקים הפיננסיים. כך גם לגבי חברת טבע - שמאז ומתמיד היו לה רווחים גבוהים מתרופת הדגל קופקסון - אז למה להטיל ספק בכך שזה יכול להימשך לנצח? ולמה שבשוק ההון לא יכתבו תחזיות מופרכות, שמסבירות למה השווי מוצדק, כי עד שהפטנט יפוג ימצאו תחליף?

והקושי הכי גדול, שהוא גם הקושי שעומד בבסיס כל התייחסות מאקרו כלכלית לשווקים: בטוח שהתשואות יעלו ותהיה אינפלציה, כי זה מה שהיה בעשורים האחרונים. אז זהו, שאם נכניס קצת פרספקטיבה למשוואה, נגלה ש-100 השנים האחרונות הן חריגות בבחינה של 10,000 שנים. כן, זו לא טעות או תוספת אפסים - עשרת אלפים שנים.

לאורך רוב ההיסטוריה האנושית העולם צמח לאט מאוד, לא צמח בכלל, או אפילו הציג צמיחה שלילית - לדוגמה במשך כמעט אלף שנות ימי הביניים. כך למשל, אבירים שראו במאה ה-12 מובילי מים שנבנו על-ידי הרומאים 900 שנים קודם - חשבו שזה מעשה שטן, כי הכנסייה של אותה התקופה נלחמה בהשכלה.

בואו נעשה תרגיל מחשבתי - נניח שדאע"ש ישתלטו על העולם, האם בעוד מאה שנים העולם יהיה מתקדם? אז למה בכל זאת העולם צמח במאה השנים האחרונות? כי היו המצאות ששינו את העולם - הייתה מהפכה תעשייתית ומהפכת מידע, ובתווך היו שתי מלחמות עולם, שהחריבו את אותו והצריכו לבנות אותו מחדש, מה שיצר צמיחה מואצת במשך שנים.

אבל זהו - אין היום פיתוחים שמשנים את העולם. רכב אוטונומי זה נחמד, אבל זה לא כמו להמציא את המכונית. אייפון X זה לא כמו להמציא טלפון שמאפשר שיחות בין אנשים במרחקים עצומים.

לבנות על זה שיקום מדען שימציא טכנולוגיה מהפכנית, כמו חיים בחלל או שיגור אנשים ממקום למקום, זה כמו להסתמך על זה שחברת טבע תמצא תרופה מהפכנית לפני שייגמר הפטנט על הקופקסון. כל סטטיסטיקאי יגיד לכם שהסיכוי לכך קלוש.

 פער התשואה

זיהוי סיכונים וניהולם

כמו בכל שנה - גם שנת 2018 טומנת בחובה סיכונים, אלא שכעת נדמה שמרבית ההזדמנויות מוצו. מיד לאחר שנבחר דונלד טראמפ, פרסמתי בטור ב"גלובס" שזו הזדמנות מצוינת, וצריך לקנות את מדד המניות הקטנות ראסל 2000, ולא לעשות יותר מזה כלום. מאז נבחר טראמפ ועד סוף 2017 השיא המדד תשואה של למעלה מ-30% דולרי.

הבעייתיות בתקופה הנוכחית היא שמרבית המשמעויות החיוביות של תוכנית המס שעליה בנו משקיעים רבות, ככזו שתעניק תמיכה לשווקים, כבר אומצו על-ידי שוק ההון בבחינת צופה פני עתיד, ומנגד, הסיכונים לא זוכים כלל להתייחסות.

הנתון הבעייתי ביותר ברמה העולמית מוצג במרווח התשואה שבין איגרות חוב בדירוג נמוך לאיגרות חוב ממשלתיות. המרווח אמור לשקף את הסיכון. כיום, מעבר לעובדה שהמרווח נמצא בשפל - הוא נמצא בשפל בתקופה שהחברות רק ממשיכות להגדיל את מצבת החובות, ולהיות ממונפות יותר.

בשוק המקומי, הנתון בא לידי ביטוי בכך שחברות הנושאות סיכון לא מבוטל, מנפיקות איגרות חוב בבורסה בתל אביב בתשואות נמוכות באופן יחסי לתשואה שבה הן היו נסחרות בארה"ב למשל.

לא פסימי ולא אופטימי - ריאלי

האם זה אומר שהמצב גרוע? לא. המצב שלנו היום מצוין. ואם הוא יישאר כזה בעשורים הבאים, יחד עם המצאות שישפרו את איכות החיים, דוגמת רכב אוטונומי - דיינו.

זו לא ההודעה הכי משמחת למי שעוסק בשוק ההון, משום שתשואות נמוכות יותר לאורך זמן משמעותן שדמי הניהול יהיו נמוכים יותר, ומכאן שיהיו פחות מועסקים בשוק ההון. אבל איפה כתוב שכולם צריכים לעבוד בשוק ההון מהעריסה ועד הקבר? כשמסתכלים בפרספקטיבות נכונות - מבינים שלא הכול אסון. במציאות הכלכלית, כדאי לפעמים לאמץ את גישתו של זאהו אנלאי, ראש ממשלת סין לשעבר, אשר בשנת 1972, בעת ביקור של נשיא ארה"ב דאז ריצ'רד ניקסון, התייחס להשפעות החיוביות או שליליות של המהפכה הצרפתית משנת 1789 כ"מוקדם מדי לדעת". גם בשוק ההון, לא פעם נכונה האמירה של מוקדם מדי לדעת, קל וחומר כאשר אנו ניגשים לאפיין את תיק ההשקעות שלנו לשנת 2018. שתהיה שנת השקעות מוצלחת.

■ הכותב הוא מנכ"ל OXTP INVESTMENTS. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בכתבה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.