הדמוקרטיה שותקת: יש להשאיר את ערוץ 20 בחיים, בכל מחיר

לאורך כל השנים האחרונות הרגולציה בשוק הטלוויזיה עיגלה פינות בשביל ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, במיוחד בשביל ערוץ 10. אפשר להתווכח ימים שלמים על איכות הרגולציה, על המורכבות שלה ועל הנחיצות שלה, אבל זה לא העניין. העניין הוא שעיגולי הפינות לאורך השנים (מה שקרוי "הקלות") עלו למדינה מאות מיליוני שקלים לפחות. רוב ההקלות הגיעו בעקבות לחץ תקשורתי עצום לא לסגור, למשל, את ערוץ 10, "למען הדמוקרטיה ולמען חופש הביטוי". העניין הוא שכולם מבינים, לא רק בשוק הטלוויזיה, שתנאי מכרז ותנאי רגולציה הם בסך-הכול מצע פורה לשינויים כשהמציאות לא מתאימה להם.

תקציבו הכולל של תאגיד השידור עומד על כ-750 מיליון שקל. הוא הועמד לרשותו לאחר מכבש תקשורתי למען התאגיד, וכרגיל, בליווי אותן סיסמאות של "דמוקרטיה, חופש ביטוי ואינטרס ציבורי". לשם הדוגמה, התקציב הזה גבוה ב-50% מתקציב סל התרופות, שהוא הרבה יותר דמוקרטי ובעל חשיבות גדולה בהרבה מזו של תאגיד השידור. ככל שחולף הזמן, גם מתברר עד כמה אין לו חשיבות ציבורית ומתבררת מידת איכותו.

עכשיו מגיעות הבעיות של ערוץ 20 והאפשרות שייסגר, וכל החבורה הזאת, שצבעה את עצמה בצבעי הדמוקרטיה, חופש הביטוי והאינטרס הציבורי; החבורה הזאת, שיודעת כל-כך יפה לגלגל על לשונה את החשיבות הכללים של כל אלה, שומרת על דום שתיקה. היא מתקשה לגייס את כישורי הלשון המצוחצחים שלה כדי להביע תמיכה בערוץ 20, ישדר מה שישדר, ייצג מה שייצג, יבטא מה שיבטא - זו הרי הדמוקרטיה, הלא כן?

לא, זו ממש לא הדמוקרטיה שעליה החבורה הזאת מדברת. זו הדמוקרטיה המזויפת. זה הסיפור הרגיל על חבורה שמחשיבה את עצמה ליברלית, נאורה, משכילה וערכית, שמטיפה לחופש הביטוי ודמוקרטיה, אבל הופכת את עורה כשלא מקבלים את דעתה וכשלא מיישרים איתה קו. אז נחשף פרצופה האמיתי: פרצוף של בריונים, שלמעשה מצפצפים על הדמוקרטיה ועל חופש הביטוי ורוצים לסתום את הפה לאלה שלא חושבים כמוהם.

לחבורה הזו אין שום קשר לדמוקרטיה, לחופש הביטוי ולאינטרס הציבורי. יש לה קשר הדוק לניסיון להשליט פה דיקטטורה מחשבתית, יש לה קשר לחוסר יכולת להקשיב, לקבל ביקורת ולכבד את חופש הביטוי של מי שלא חושב כמוה. מופע האימים והשנאה של עו"ד אליעד שרגא, אביר הדמוקרטיה כביכול, בפסטיבל ההפגנות השבועי המחיש זאת יותר מכל.

eli@globes.co.il