הכירו את האישה שניצחה את המונופולים הגדולים בעולם

לתושבי דנמרק יש סלידה עזה מהעלמות מס. זו כמעט אלרגיה לאומית, ואחת מהסיבות להצלחת מודל הרווחה במדינה. הדנים עומדים באופן קבוע בראש דירוג המדינות שתושביהן רואים באופן שלילי העלמות מס וניצול של מערכת הרווחה (אחריהם, אגב, שוודיה ונורבגיה) וגם זוכים באופן קבוע בתואר המדינה הכי פחות מושחתת בעולם. בהתחשב בכך, אולי אין זה פלא שמרגרטה וסטאייר - הפוליטיקאית הדנית המכהנת כנציבת האיחוד האירופי לתחרותיות ואחת מאנשי השנה של "גלובס" - הפכה בשנתיים האחרונות לסמל המאבק נגד ענקיות הטכנולוגיה הבינלאומיות, על ניצול כוחן באופן לא הוגן ועל התחמקות מתשלומי מסים.

וסטאייר נכנסה לתפקיד הממונה על התחרותיות (Competition) בנציבות האיחוד האירופי בנובמבר 2015, והפכה מהר מאוד לסיוט הכי גדול של חברות הטכנולוגיה הגלובליות שבסיסיהן בארה"ב: אפל, גוגל, פייסבוק ואמזון. את שלוש הראשונות היא כבר הכריחה לשלם מיליארדי יורו, ישירות או בעקיפין, לאיחוד האירופי. הנציבה הדנית אינה מסתנוורת מהמשרדים החדשניים ומההבטחות לעתיד טוב יותר לאנושות, ובוחנת בעיניים ביקורתיות את השלכות המעבר העולמי מכלכלת כסף לכלכלת מידע. "פעם חשבנו על כסף כנכס, אבל גם מידע הוא נכס. כיום אנחנו כצרכנים משלמים למעשה לשירותים על-ידי מתן גישה למידע", אמרה באחרונה. לדבריה, היא רוצה לבדוק שהחברות שמחזיקות בכל-כך הרבה מידע אינן מונעות את התחרות נגדן.

וסטאייר, 49, בת לכומר פרוטסטנטי, גדלה בכפר קטן במערב דנמרק. היא מספרת כי גדלה ב"בית פתוח", וכי חיי הקהילה התנהלו בביתה מסביב לשעון. זו הייתה היכרותה הראשונה עם הפוליטיקה. היא למדה כלכלה באוניברסיטת קופנהגן והצטרפה למפלגה הדנית הוותיקה Radikale Venstre ("שמאל רדיקלי"), שאביה היה פעיל בה. שמות המפלגות בדנמרק קצת מבלבלים: המפלגה הנקראת "שמאל" (Venstre) היא למעשה מפלגת מרכז-ימין, והמפלגה שבה צמחה וסטאייר, למרות השם המדליק-טוקבקיסטים, היא למעשה מפלגה סוציאל-ליברלית, המשלבת בין תמיכה בכלכלת שוק לבין אחריות המדינה לחינוך, בריאות ועבודה - כמו המפלגה הליברל-דמוקרטית של בריטניה. היא נשואה לפרופסור למתמטיקה, יש להם שלוש בנות, ולצורך עבודתה מתגוררת המשפחה בבריסל.

וסטאייר היא פוליטיקאית מיומנת. היא 25 שנה בפוליטיקה, ושימשה השראה, לפי כותבי הסדרה הדנית "בורגן" שהפכה ללהיט בינלאומי, לדמותה של ראשת הממשלה המניפולטיבית של דנמרק בסדרה. אחד מתפקידיה הבכירים הראשון היה שרת הכנסייה (ובו עוררה סערה כשסירבה להטביל את בתה הבכורה, בנימוק שהילדה צריכה להחליט אם תרצה זאת בעצמה כשתתבגר), ולאחר מכן עמדה בראש המפלגה. היא הובילה את מפלגתה לקואליציה עם הלה תורנינג-שמידט, המנהיגה הסוציאל-דמוקרטית שעמדה בראש ממשלת דנמרק, וכיהנה כשרת הפנים והכלכלה וכסגנית ראשת-הממשלה. תורנינג-שמידט הייתה זו שקידמה את מועמדותה לתפקיד נציבת התחרות של האיחוד. זה אולי יכול להיראות כירידה בדרגה, אבל וסטאייר עוד לא סיימה את הקריירה הפוליטית שלה בדנמרק (תקופת כהונתה כנציבה קצובה לחמש שנים). חלק מכלי התקשורת השמרנים יותר באירופה רמזו כי הקמפיין שלה נגד ענקיות הטכנולוגיה מונע למעשה משאיפותיה הפוליטיות.

מה שווסטאייר עושה אחרת מהנציבים הקודמים הוא להפוך את ההליכים שהיא מובילה לפומביים, ולא לפחד להתעמת חזיתית עם ענקיות הטכנולוגיה. ייתכן שהדבר גם משקף את הסקפטיות האישית שלה בנוגע לאופן שבו ההתקדמות הטכנולוגית מצמצמת את חופש הבחירה האנושי. היא אמרה בראיונות בעבר כי אינה משתמשת יותר בפייסבוק, ששירותי המיקום בטלפון שלה מכובים, ושהיא משתמשת לעתים במנועי חיפוש אחרים - ולא בגוגל - באופן מכוון. "אני לא צריכה שמישהו יגיד לי מה אני צריכה", אמרה על הפרסום הממוקד, "אני יודעת בעצמי". ובעוד קודמה בתפקיד, העדיף שיחות סגורות עם מנהלים בכירים ועסקאות שנחתמות בלחיצת יד לאחר משא ומתן חשאי, וסטאייר התחילה את כהונתה בפרסום החלטה המחייבת את גוגל לשלם 2.4 מיליארד יורו - הקנס הגדול ביותר שאי פעם נפסק באיחוד.

 משרדי גוגל בישראל. לא מתרשמת ממשרדים מפונפנים / צילום: תמר מצפי

הרקע להחלטה היה האשמה שגוגל ניצלה את העדיפות הברורה שלה בתחום החיפוש כדי לקדם תוצאות לחברות בבעלותה בשירות "גוגל שופינג". החקירה עצמה נפתחה קודם לכן, אבל וסטאייר טרחה ונפגשה עם כל עשרות נציגי האתרים המתחרים לגוגל, שלדבריהם "הועלמו" בתוצאות החיפוש של החברה ורצו להגיש נגדה תביעה, והחליטה על הצעד ועל גובה הקנס. גוגל עדיין לא שילמה, אבל הנציבה הדנית אמרה בראיון אחרון כי "יש התקדמות משמעותית" בנכונותה לשלם. במקביל, היא פתחה בשתי חקירות נוספות נגד גוגל - על הדרך שבה העניקה עדיפות למערכת ההפעלה שלה (אנדרואיד) ועל הדרך שבה היא מנהלת את עסקי הפרסום שלה.

וסטאייר גם לא חששה להתנגש חזיתית עם אפל, כולל שיחה שגלשה לצעקות עם מנכ"ל החברה טים קוק במשרדה בבריסל, לפי הדיווחים. במיוחד סימנה הנציבה הדנית את הסדר המס המיטיב של ממשלת אירלנד עם אפל, שמשמעותו הייתה כי החברה שילמה מס של 50 אירו בלבד לאירים על כל מיליון אירו שהרוויחה. ממשלת אירלנד נדרשה להשיב 13 מיליארד אירו מאפל, פלוס ריבית, ובתחילת החודש הודיעו האירים כי יתחילו להעביר את הכסף לאיחוד החל מהשנה הבאה. הממשלה האירית הודיעה כי תערער על ההחלטה, והכסף יישאר בינתיים בחשבון קפוא. את פייסבוק הכריחה וסטאייר לשלם 110 מיליון אירו כקנס על רכישת ווטסאפ, לאחר שהעסקה נחקרה ונמצא כי הרשת החברתית הטעתה את הנציבות.

אולי בשל האופי הדני שלה (היא מרבה להזכיר את הנורמות בדנמרק, והעיתונות בדנמרק מרבה לכסות את הנציבה שמכונה "הפוליטיקאית החזקה בבריסל"), וסטאייר הציבה לה למטרה למנוע מממשלות החברות באיחוד להציע שיעורי מס נמוכים לתאגידים בינלאומיים - היא שמה על הכוונת את בלגיה, את לוקסמבורג (שבה רשומה חברת אמזון), ולפני כשבועיים גם את הולנד (בנוגע להסדר מס עם איקאה). "בשבילי זה פשוט", אמרה בראיון, "איפה שאתה מרוויח את הכסף, איפה שהלקוחות שלך נמצאים ואיפה שאתה עושה עסקים - שם אתה צריך לתרום לחברה. הרי אתה לא יכול לעשות עסקים במדינה כלשהי בלי תשתית דיגיטלית, בלי ביטחון, חינוך, לקוחות - כל הדברים שמרכיבים חברה. זה אומר שאתה צריך לשלם שם מסים כמו כולם".