מפתחי תוכנה עצמאיים - על הקלות במס שמעתם?

מאז תחילת עידן ההיי-טק הייתה ידועה מדינת ישראל כ"אומת הסטארט-אפ", והמשרדים הממוזגים עמוסי המחשבים החליפו להם את מפעלי הענק והמכונות. כך עברו להם פסי היצור האימתניים מישראל למזרח הרחוק, ואילו עשרות מיליוני שורות התוכנה החלו להיכתב על-ידי מהנדסים ומתכנתים, וענף הייצוא - עבר מייצוא של מוצר "מוחשי" למוצר "בלתי מוחשי".

בשנת 1959 חוקק החוק לעידוד השקעות הון, ומאז הוא עבר תהפוכות לא מעטות. מטרתו המוצהרת של החוק היא פיתוח כושר הייצור של המדינה, שיפור היכולת של המגזר העסקי להתמודד בתנאי תחרות בשווקים בינלאומיים ויצירת תשתית למקומות עבודה חדשים.

המחוקק היה ער להתפתחות הטכנולוגית ששינתה את התעשייה המסורתית לתעשיה שיכולה לשנות את מקומה ול"העתיק" עצמה ממקום למקום בקלות, ועל רקע הרצון לתמרץ יזמים ישראלים מוכשרים להקים חברות ובתי תוכנה בישראל ולא לנדוד לחו"ל, היה צורך להתאים את מטרות החוק לעידוד השקעות הון בהתאם להתפתחות הטכנולוגית העכשווית, כך שיתאים גם לימינו ויתמרץ את "המוח הישראלי" להמשיך וליצור במדינת ישראל.

בשנת 2011 תוקן החוק לעידוד השקעות הון. החוק בנוסחו כיום קובע כי חברות (לרבות בתי תוכנה) העומדות בתנאי החוק ("חברה מועדפת") זכאיות לשיעור מס חברות מופחת. כך שבשנת 2018, במקום מס חברות בשיעור של 23%, ייהנו משיעור מס של 7.5% אם בית התוכנה ממוקם באזור פיתוח א' (אזורים "פריפריאלים", למשל קריית גת וחלק מירושלים) ושיעור מס של 16% אם בית התוכנה ממוקם שלא באזור פיתוח א' (למשל תל-אביב, הרצליה וחיפה). הטבה משמעותית מקבל גם בעל המניות, כך שבעת חלוקת דיבידנד, במקום לשלם מס בשיעור של 30%, ישלם מס בשיעור של 20% בלבד.

3 תנאים להטבות מס

במסגרתו של החוק המתוקן, פישט המחוקק את התנאים אשר בהתקיימם יהיו החברה ובעלי מניותיה זכאים להטבות במס. ניתן לחלקם ל-3 תנאים עיקריים מצטברים: קיומה של "פעילות ייצורית", "ייצוא לחו"ל" וקיומו של "מפעל תעשייתי".

התנאי הראשון הוא קיומה של "פעילות ייצורית". פעילות ייצורית היא פעילות של עשיית יש מאין. כלומר, על מנת שפעילות תוכנה תסווג כפעילות ייצורית ולא כפעילות של שירות, יש להוכיח כי החברה אכן "מייצרת" תוכנה ולא מעניקה שירותים. פעילות ייצורית יכולה להיות החל מיצירת תוכנות להגנה מפני איומי סייבר ועד ליצירתם של יישומים למכשירים סלולאריים ("אפליקציות"), כדוגמת יישומי רדיו, מוזיקה ותמונות.

התנאי השני, הוא "ייצוא". ישראל מהווה שוק של כ-8 מיליון בני אדם, שוק "קטנטן" לכל הדעות. על מנת לעודד הזרמת כסף זר לישראל, אחד מהתנאים העיקריים הנדרשים הוא שלמעלה מ-25% מכלל הכנסותיו של המפעל התעשייתי בשנת המס נובעות ממכירות בשווקים זרים שגודלם מעל 14 מיליון תושבים, קרי, כתוצאה מייצוא. כיום, גם פיתוח אפליקציה לה יש משתמשים במדינות של למעלה מ-14 מיליון תושבים, רואים בכך כייצוא לחו"ל ועמידה בתנאי החוק.

התנאי השלישי, הוא קיומו של "מפעל". בעבר נדרשו מפעלי ענק ומכונות על מנת "לייצר". כך תמרץ המחוקק להעסיק עובדים בפעילות ייצורית של מוצרים מוחשיים, והחיל את החוק על בתי מלאכה גדולים. עם ההתפתחות הטכנולוגית, העברת הייצור למדינות מתפתחות בהן יש כוח אדם "זול" באופן יחסי, קטן ענף התעשייה "הישנה" בישראל, והחלו לצמוח להן חברות המתמחות בפיתוח תוכנה, אשר לא דורשות עוד מספר עצום של עובדים. מספיק רק מחשב ומוח יצירתי בשביל "לשנות את העולם". על-פי עמדת רשות המיסים, על מנת שחברה תיהנה מההטבות הניתנות לה, עליה להעסיק לאורך מספר שנים למעלה מ-8 עובדים העוסקים במלאכת הפעילות הייצורית, קרי, מתכנתים ומהנדסים, וזאת להבדיל מאנשי אדמיניסטרציה ושיווק, שאינם נספרים במניין העובדים לצורך כך.

המודל העדכני

בהקשר האמור נציין כי כיום מודל ההכנסות הנהוג בעולם התוכנה הפרטי, הוא ה-Freemium. אם בעבר עיקר ההכנסות של בתי התוכנה מקורן היה במכירת תוכנה לשוק הפרטי והעסקי, בשנים האחרונות עיקר כובד המשקל בשוק הפרטי עבר למודל ה-Freemium, אשר בו ההכנסות נובעות מפרסומות על גבי התוכנה (ובין היתר על אפליקציה) ומרכישה של תוספים (Add-on או Add-in) על גבי תוכנות חינמיות. על-פי החלטות מיסוי שונות, הכנסות הנובעות ממודל ה-Freemium זכאיות להטבות המס המוקנות לחברה מועדפת.

החוק לעידוד השקעות הון נתפס בעיני רבים כחוק הרלוונטי לחברות ענק בינלאומיות או לטייקונים המפעילים פרויקטים בהיקפים של מיליארדים, בעוד שהוא רלוונטי להרבה מאוד יזמים וסטארט-אפיסטים המייצרים תוכנה ומעסיקים עובדים. כל יזם, חשוב שייקח חוק זה בחשבון.

■ עו"ד טלי ירון-אלדר היא שותפה מנהלת במשרד ירון-אלדר פלר שורץ ושות', ונציבת מס הכנסה לשעבר