דניאל בירנבאום: "ככה גיליתי איך נראה שלום"

"לא ייתכן שאחת משלושת העדיפויות של ישראל 2048 לא יהיה השגת שלום", כך אמר דניאל בירנבאום מנכ"ל סודה סטרים הערב (ד'), בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס". "אני לא רוצה להמשיך לשלוח את ילדי לשדה הקרב ולדאוג מפיגועים".

בירנבאום שוחח עם טל שניידר בפאנל "ישראל 2048". "לא מעניין אותי כבישים או תרבות אם אין שלום", הוסיף. "זה אמיתי - במפעל ברהט רואים יהודים, בדואים, פלסטינים עובדים ביחד. וזה חשוב. אני רואה שכשעובדים ביחד זה יוצר תמונת שלום שחסרה בציבור הישראלי. כשאנחנו מצליחים לשפר את הכלכלה ביהודה ושומרון, אנחנו נותנים לעצמנו ביטחון. תשאלו את גורמי הביטחון. בנוסף, זה תורם למדינת ישראל. תראו מה קורה לסודה סטרים. אנחנו נקנינו ב-60 מיליון דולר וכעת אנחנו שווים יותר ממיליארד".

החשיבות של הביטחון התעסוקתי שמאפשר הביטחון המדיני היא רבת חשיבות בעיני בירנבאום: "זה נותן תקווה לדור הצעיר. שאלתי את בתי בת ה-16 האם היא תוכל לדמיין מדינה שיש בה שלום. היא הסתכלה עלי כאילו שאלתי שאלה מפגרת. האם לתהות על שלום זה פיגור או שמאלני?"

המנכ"ל התייחס גם להעסקת פלסטינים: "ישר שואלים אותי אם אני לא מפחד מפיגוע. אז קודם כל, תדעו שכל עובד עובר בדיקות ביטחוניות מעמיקות ביותר. אין בעיה ביטחונית. היום אנחנו מציינים 30 שנה לאינתיפאדה הראשונה - 50% מתושבי ישראל נולדו אחריה, 70% מהפלסטינים נולדו אחריה. הם בכלל לא יודעים איך אפשר לחיות עם ישראלים. ילד פלסטיני שנולד אחרי 87' לא היה בים. האבטלה ברשות היא 20% - הכי גבוהה אי-פעם. אנחנו מזמינים צרות. תראו את עזה, שם זה 40%. למה אנחנו מייבאים כוח עבודה מתאילנד וסין כשאפשר להביא משכם ויריחו כשאפשר בדרך שאפשר לחיות ביחד? אני לא מחכה למדינה. אני מעסיק כמה שאני יכול. ככה הם ישגשגו ואנחנו נשגשג, ולצעירים תהיה תקווה".

לגבי נושא הפאנל, אמר "אני מדמיין 2048 כשאנחנו חיים בשלום. דמיינו שאנחנו נוסעים לסופ"ש בביירות ונוסעים לראות עתיקות בסוריה. כן, זה נכון שאני מפגר ושמאלני אבל זה אפשרי. כשזה יקרה תהיה פה תיירות מטורפת. החברות הבינלאומיות יקימו מפעלים ויהיה מו"פ. אני מכיר פלסטינים והם רוצים לחיות. הם לא רוצים להתאבד. אני בא מהצד הימני של הספקטרום, ההורים שלי רצו לגור בהתנחלות", הוא מוסיף. "האינטרס שלי לא פוליטי. העסקה של פלסטינים קרתה בטעות אצלנו, אבל ככה גיליתי איך נראה שלום. היה לנו מפעל במישור אדומים ולא היו עובדים יהודים אז הבאנו פלסטינים. ואז ראינו כי טוב".