שטראוס: השיפור במצב המדינה יגיע מהשקעה וחדשנות

"כשראש הממשלה אמר שהוא רוצה לייבא מהנדסים זרים, זה משהו שאני באופן אישי נלחמת בו המון זמן. אם מייבאים מהנדסים, למה שלא נייבא אזרחים? אני חושבת שהנחת העבודה שאי-אפשר לשאוב את האנשים שכבר נמצאים כאן חזרה לתוך שוק העבודה, מראה שתווך התכנון שלו כל-כך קצר. הוא אומר שהוא לא מסוגל לעשות את הדברים האלה עם מי שכבר נמצאים כאן". 

את הדברים הללו אמרה ח"כ איילת נחמיאס-ורבין בשיחה עם עפרה שטראוס, יו"ר קבוצת שטראוס, ונעמה סיקולר, עורכת "גלובס". השיחה סבבה סביב השאלה "רובוטים או אנשים? מי ישלוט בשוק העבודה?". השיחה פתחה את הפאנל בנושא המהפכה התעשייתית הרביעית, שהתקיים היום בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" בבנייני האומה בירושלים.

"אני הולכת להעלות לבמה עוד שתי נשים יקרות ועשה דיון בשלוש על תעשייה, שזה לא שגרתי. אני התחלתי בתור כתבת תעשייה, וכמעט לא היו אז נשים בתחום." אמרה סיקולר, לפני שהפנתה למשתתפות את השאלה הראשונה.

מה זה תעשייה עבורכן?

שטראוס: "אמא שלי תמיד אמרה שצריך שיהיה לי מקצוע, היא הייתה אחות, אז אני תעשיינית. תעשייה יכולה, בשביל אנשים מסויימים, להיות מכוניות או בניינים, בשבילי זה אורח חיים. מפעלים הם כאן כדי להישאר. אורך החיים הממוצע של מפעל זה 80 שנה. כשאנחנו פותחים מפעל בעיר מסויימת ברור לנו שאתה חלק מאותו המקום מהרגע שפתחת. ברגע שאתה תעשיין אתה חושב ככה, זה מה שאתה מבין על החיים".

ח"כ נחמיאס-ורבין: "תעשייה סובבת סביב אנשים. בתעשייה אתה מכיר את העובדים שלך ויודע מתי למישהו נולד ילד, מתי מישהו חולה ומתי הוא צריך הלוואה. כשזה קיים זו תעשייה שתתקיים לאורך זמן, כשזה נעלם, יקרה מה שקורה עכשיו בטבע".

קווי ייצור פה נסגרים, חברות בסגנון שטראוס נעשות יותר ויותר גלובליות, מאבדות את הזהות הישראלית שלהן. האם מדינת ישראל מעיפה את התעשייה שלה החוצה?

ח"כ נחמיאס-ורבין: "אני הקמתי את שדולת התעשייה בכנסת מיד כשנכנסתי לתפקיד. כשנגש אליי מנכ"ל של מפעל, יצואן קטן או לא קטן, ואומר שהוא מעביר קווי יצור למדינה שכנה כי אין לו ברירה, אני נחרדת. כשמדינת ישראל משקיעה מיליארד שקל בתעשייה הישראלית, אני שואלת את עצמי, איך משקיעים, ולא רק במפעלים חדשים, אלא אם משקיעים בתעשיית האתמול כדי לוודא שהיא מוכנה למחר".

שטראוס: "יש הרבה תכניות של המדינה לחיזוק התעשייה, אבל מה שחשוב זה גוף אחד שירכז את כל התכניות כדי שאנחנו כחברת מזון גדולה, שלנו יהיה הכי טוב פה. אנחנו צריכים את שיתוף הפעולה של כולם: זה לא חשוב אם זה הכבישים כדי שיהיה לנו יותר נוח, החינוך שהוא חלק מהעניין, המחקרים שאנחנו רוצים לעשות. אף אחד לבד לא מסוגל לגרום לנו להיות יותר תחרותיים".

ח"כ נחמיאס-ורבין: "זה ציונות פר אקסלנס. ואני חושבת שעופרה אומרת שכתעשיין ישראלי אתה מוצא את עצמך מול שוקת שבורה. כשצריך מכרזים לעבודות את מי מביאים לפה? את החברות הסיניות. המדינה אמורה לבנות בצורה יעילה, האם בכך המדינה מבטיחה את היעילות? אני לא בטוחה שזה מבטיח את היעילות ולא את האיכות. יש מסמך שהתאחדות התעשיינים כבר הוציאה על מיסים נוספים שהוטלו במסגרת התקציב על התעשיינים. אז בשביל מה נהניהו הציג לפני שבוע את נטו תעשייה?"

מה אתן חושבות על התערבות של המדינה?

שטראוס: "לי יש נטייה להיות אופטימית, אני חושבת שזו נטייה שמאפיינת תעשיינים. אני חושבת שמה שעשינו פה, בטח הקבוצה שלנו, זה בזכות כמה דברים במדינה הזאת שיש לנו המון מה להציע להם. עכשיו הצטרפנו לתכנית ולקריאה של הממשלה, ואנחנו מתכננים שבעוד 10 שנים מהיום טכנולוגיית המזון תהיה הדרך של ישראל להושיט יד לעולם בבעיות הכי קשות שיגיעו. זה ההתערבות של המדינה - השיפור יגיע מהשקעה, מחדשנות. אנחנו כבר ניקח את זה, זה התפקיד שלנו, אם לא תהיה כאן תעשייה לא יהיה מי שייקח. ענף המזון הוא מקומי, הוא קשור לחקלאות, לאדמה, וזה סוג של סקיוריטי. זה דבר שטוב שיהיה אבל אתה לא בונה אותה לבד. זו שאלה שמונחת לפתחה של כנסת ישראל. אגב, שטראוס תצליח גם בלי זה. אם המדינה תחליט שהיא רוצה פה תעשייה כזאת או אחרת בעוד 10 שנים מהיות, אנחנו נתכונן".

ח"כ נחמיאס-ורבין: "אני חושבת שבישראל צ'קפוינט לא הייתה יכולה לקום בלי נטפים. זה דוגמה לקשר לא רגיל בין התעשייה המסורתית לתעשייה שהפכה את ישראל למובילה בעולם הסייבר. איך נולדה מובילאיי? היא נולדה בשיתוף פעולה אדיר בין אקדמיה, ממשלה ותעשייה. שטראוס כבר לא צריכה את עזרת המדינה אבל אני מסתכלת על איך מקימים את השטראוס הבאה. הממשלה חייבת להיות מוכנה לעולם שבו 100% מהתוצר מיוצר ע"י 40 מהאנשים. המימד החברתי הוא שהרבה אנשים יצטרכו להחליף עבודות, והרבה אנשים ימצאו את עצמם אולי בלי עבודה. לשכות התעסוקה ולשכות הרווחה זה כבר לא של העולם הזה, של המהפכה התעשייתית הרביעית. לזה מדינת ישראל לא מתכוננת. מה שמדהים בתעשייה ובשוק העבודה של היום זה שהיא מאמצת דפוסים מהעבר. אנחנו לוקחים את הקורפורציה של המאה ה-19 ומביאים אותה לתוך המאה ה-22. אני שמחתי מנטו תעשייה אבל אני כבר רוצה לשאול על איך מיישמים מהלך משלים, איך עושים מהלך שיהיה נכון לישראל ב-2030 שאז ישראל תמשיך להיות חוד החנית, וזה צריך להיות היעד של כולנו".

איך הגענו לזה שאוהבים לשנוא טייקונים, איך יוצאים משם, ואולי לפעמים זה בצדק?

ח"כ נחמיאס: "אני ישבתי בהרבה דירקטוריונים ובעלי שליטה והם לא האנשים שהציבור דיבר עליהם במחאה החברתית. בעיני, יש אנשים שנכשלו בשל חוסר פיקוח רגולטורי, ויש אנשים שקמים בבוקר ומספקים לאנשים עבודה ומחפשים איך ליצור את הדבר הישראלי הבא. מבחינתי השאלה היא מה המודל לחיקוי של הדור הצעיר, ואני רוצה שזה יהיה אנשים שלא רק מונעים מכסף, ואני חושבת שהדבר שמדהים בתעשייה זה שהיא לא מונעת רק מכסף, אלא גם מלייצר מקומות עבודה ולייצר מוצר יותר טוב. עופרה אמרה לי, 'כשאני הולכת לישון בלילה אני זכרת שאת המוצר שלי אנשים מכניסים לפה ומשם נובעת האחריות שלי'".

שטראוס: "אני לא מצפה שיגידו לי מילים יפות. גם המילה הזאת שנקראת טייקון. אני מוצאת שאני צריכה דבר ראשון להבין מה התכוונו, לשאול מה אני יכולה ללמוד? כשאני יושבת על הכיסא הזה של יו"ר שטראוס, זה לא כל-כך משנה אם דיברו כן יפה או לא יפה. יש עליי את האחריות לשנות את השיחה עלינו. כל הגופים התעשיתיים בארץ או בעולם, איבדנו את האמון של הציבור. כשקוראים 'טייקון' יש פה קריאה להיות בקשר. בסופו של דבר, העבודה לקבל בחזרה את אמון הציבור תהיה עבודה סיזיפית, יומיומית. אבל זה מדיד. מדד אמון הציבור העולמי, אגב, אני חושבת שהעיתונות הגיע למדד מינוס 4 במדד הזה. מבחינתי, אין לי רשיון לפעול אם זה מה שחושבים עליי. אנחנו עולם העסקים חטפנו את זה ב-2008-9 ונראה לי שירד לנו קצת האסימון, בטח לי. זה לא היה רגע פשוט הרגע של ה'הנה אני שייכת לקבוצה הזאת שנקראת קבוצת ה'טייקונים'.

ח"כ נחמיאס-ורבין: "אנחנו נמצאים בעולם שבו האתיקה והערכים הם חלק מהליבה הניהולית. הדבר שאנחנו ראינו בטבע סביב הורדת השכר של המנהלים - זה אפשרי, וברגע שהמנהלים לא עשו את זה הם איבדו את הלגיטימציה מבחינת העובדים שלהם, שבלעיהם אין חברה. זה חלק מהמהפכה הבאה, רובוטים או לא - בסוף זה הכל סביב בני אדם".

 פאנל המהפכה התעשייתית הרביעית (משמאל לימין: אורי בן פורת, נירית כהן, מיכל פינק, לוטן לבקוביץ' וד"ר ל

יו"ר קבוצת שיכון ובינוי, משה לחמני, השתתף בפאנל והעניק הרצאה בנושא חדשנות בתכנון.

"בתחומי פעילות מסוימים, המונח חדשנות - Innovation ,מתחיל להישמע קצת נדוש אבל לא בעולם התשתיות והנדל"ן", אמר. "אצלנו 'חדשנות' היא שם המשחק והיא משנה את כללי המשחק פשוט מכיוון שעד עתה השתרכנו מאחור. על אף שמגזר התשתיות מהווה כשלושה - עשר אחוזים מהתמ"ג הגלובלי, בשני העשורים האחרונים, הפריון בסקטור הבניה גָּדַל בממוצע באחוז אחד בלבד לשנה, בעוד שהפריון בשוק היצרני כולו צמח ב-2.6%, שזה פער עצום בעשרים שנה. סיבות רבות יש לפער הזה, אבל אולי המרכזית שבהן היא אימוץ איטי של טכנולוגיות חדשות, ותהליכים חדשים".

"אנחנו צריכים לעשות מהפך בחזון שלנו", אמר, "מחברת תשתיות ונדל"ן שנעזרת בטכנולוגיה, לחברה טכנולוגית שעוסקת בתשתיות ונדל"ן. זהו היעד מבחינתי! חדשנות היא הרבה מעבר לשילוב טכנולוגיות. בעידן המהפכה התעשייתית הרביעית , הכל 'חכם' - בניינים חכמים, כבישים חכמים, ערים חכמות... כשאנחנו אומרים 'חכם', אנחנו מתכוונים לכך שהכל ברשת. התשתיות 'מדברות' עם מערכות אחרות, ומתייחסות למשתמשים עצמם".

עם זאת, ללחמני יש חשיבה אחרת למונח 'חכם', "עיר איננה 'חכמה' רק כי היא מרושתת מצלמות. כדי להיות באמת חכמה, יש לבנות את העיר בראיית תושביה. עיר חכמה באמת היא עיר שאנשים רוצים להתגורר בה ומשקיעים רוצים להשקיע בה". אלו היו חלק מעיקרי דבריו.