העימות בין אריק פינטו ואלי כהן: מי טועה ומי צודק?

העימות חסר התקדים בשבוע שעבר בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" בין שר הכלכלה אלי כהן למנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו, ממחיש את ההיבטים התקשורתיים והאנושיים של התנהלות בכירים. ברגע שכל המייק-אפ של יועצי התקשורת החגים סביב מנהלים בכירים ושרים יורד, ברגע שהם לא שולטים על מה שיוצא מפיהם של הבכירים ברגע שהבכירים מדברים בלי פילטרים, ברגע שיורדות כל המסכות - נאמרים הדברים שהם באמת חושבים בעומק לבם, הדברים שהם אומרים בחדרי חדרים, לא למיקרופון, לא בצורה מתוכננת, ולא בהשגחת יועצי התקשורת שלהם.

ותמיד זה מגיע לפסים אישיים, כי הכול אישי, לא רק בין כהן לפינטו, אלא במאות יחסים בין אנשים במגזר הציבורי, במגזר הפרטי או ביניהם. בסופו של דבר, טוב שהעימות הזה התרחש, וטוב שהוא הוציא מכהן ופינטו את מה שהם חושבים האחד על השני ועל העניין שהלהיט את כל הוויכוח: המיזוג בין מזרחי-טפחות לבנק אגוד. העימות הוא גם הזדמנות טובה לעשות סדר: מי אמר מה, מי טועה ומי צודק.

עימות חריג בין שר הכלכלה לבין מנכ"ל הפועלים

פינטו: "אם כל-כך אטרקטיבי להחזיק בנק, למה בעלי אגוד רוצים למכור? למה בעלי דיסקונט ברחו בלי פרמיית שליטה?"

לא ממש מדויק. רק השבוע פורסם ב"גלובס" ניתוח שלפיו במסגרת חוק הריכוזיות מסתמן כי בעלי השליטה בבנקים הנאלצים לבחור בין פיננסי לריאלי מעדיפים דווקא להישאר עם החזקותיהם בבנק ולמכור את ההחזקות הריאליות: צדיק בינו כבר מכר את פז והעדיף את הבנק הבינלאומי, ומסתמן כי גם משפחת עופר תמכור את חברת הנדל"ן מליסרון וורטהיים את החזקותיה באלוני חץ - כדי להישאר עם בנק מזרחי-טפחות.

פינטו צודק שבעלי השליטה באגוד משתוקקים לברוח מהבנק כבר שנים ארוכות, ועושים זאת במכפיל הון של 0.6 בלבד. הוא גם צודק שקבוצת ברונפמן שראן העדיפה להיפטר מההחזקה בדיסקונט לאחר שלא מצאה משקיע. הוא גם צודק שהשקעה בבנק היא בסך הכול לא מציאה גדולה, אבל זה תלוי בבנק ובמצב שלו. אגוד הוא בנק מקרטע עם רווחיות עלובה ויחסי יעילות גרועים. גם בדיסקונט זה היה המצב לאורך שנים והבעלים החליטו למכור את השליטה בו לאחר שהתייאשו.

בחוכמה שבדיעבד, זו עלולה להתברר כהחלטה לא ממש טובה. דיסקונט משפר את יחסי היעילות, חוזר לפסי צמיחה ואף מחלק דיבידנד, כך שהכול שאלה של ניהול. בסך הכול שליטה בבנק מנוהל היטב היא עדיין אטרקטיבית יחסית, מעניקה כוח והשפעה רבים (אם כי חשיפה תקשורתית שלילית) ומניבה רווחים סולידיים ומעט צורך של הבעלים להשקיע אנרגיות ניהוליות, בניגוד להחזקה בחברות תפעוליות אחרות.

פינטו: "זה לא אקזיט חלומי. מוכרים את אגוד אולי ב-55% מהונו"

מנכ"ל הפועלים צודק. מכירת אגוד אינה אקזיט מפואר וממש לא חלומי. בעלי השליטה מוכרים את הבנק בכ-1.4 מיליארד שקל, המהווים 0.6 מההון העצמי של הבנק. עם זאת, נראה כי ביחס למצב הבנק מדובר בהחלט במחיר נאה. מזרחי-טפחות מוכן לשלם בעבור הבנק סכום כזה שכן רכישת בנק מתחת להונו העצמי תניב לו רווח הון נאה של מאות מיליוני שקלים. לעומת זאת, אם הבעלים של אגוד היו מוכרים את הבנק לגורם עצמאי או מוכרים את המניות בבורסה, המחיר היה כנראה נמוך משמעותית ויותר קרוב למכפיל הון של 0.3. אקזיט חלומי? ממש לא; מחיר טוב ביחס לאלטרנטיבות? בהחלט כן.

כהן: "הריכוזיות משחקת לידיכם. היא אפשרה לכם לשמור על רמת שכר וחוסר יעילות הגבוהה ביותר בשנים האחרונות"

כבר לא נכון. הבנקים בישראל אכן בלטו בעבר בחוסר היעילות שלהם לעומת מדינות אחרות, אך גם השוואה זו הייתה מעוותת. תזכורת: בישראל הבנקים לא משלמים מע"מ ובמקום זאת משלמים מס שכר עבור עובדיהם - ולכן רמת השכר המוצגת בדוחות מעוותת בכ-15%-20% כלפי מעלה. ועדיין, אין ספק שהבנקים סבלו מחוסר יעילות, אבל יש שינוי דרמטי בשנים האחרונות: הבנקים ביצעו תוכניות התייעלות מאסיביות שהביאו לפרישה של מעל 5,000 עובדים, והיקף דומה של עובדים צפוי לעזוב בשנים הקרובות. למעשה בדוחות 2017 יחס היעילות בבנקים כבר דומה יותר לממוצע במדינות ה-OECD, ונעה סביב 68%. גם חוק שכר הבכירים במערכת הפיננסית הקטין את עלויות השכר לבכירים, במיוחד בבנק הפועלים, שם עלויות השכר לבכירים היו מנופחות.

כהן: "היית שמח שאהיה חייב להגיע רק אליך או ללאומי"

לא ממש נכון. פינטו היה הרבה יותר שמח שהלקוח יגיע, אם כבר, לבנקים קטנים ולא למתחרה הגדול שלו לאומי. כהן אמנם צודק שלמרות כל הרפורמות שנעשו בנק הפועלים ולאומי עדיין חולשים על נתח שוק של מעל 60%, אבל הוא טועה לחשוב שעוד רפורמה, ועוד השארת בנק עצמאי (כמו אגוד המקרטע) תשנה את התמונה הזאת. רק הטכנולוגיה לטווח ארוך תצליח לערער את הבנקים (והיא כבר מכריחה אותם להתייעל) ולא עוד רפורמה ועוד רגולציה.

פינטו: "המפלגה שלך יותר ריכוזית מכל ריכוזיות שיש"

עקיצה יפה. פוליטיקאים שמו סיסמה של ריכוזיות בפיהם, אבל כדאי שהם יסתכלו גם במראה: המפלגות יש עתיד וכולנו מתנהלות בצורה מאוד ריכוזית, ויש איש אחד שעל פיו יישק דבר - יאיר לפיד או משה כחלון.

כהן: "הבנקים שכרו מעל 50 לוביסטים, כל סעיף עניין אתכם. גם לך וגם לישראכרט היו לוביסטים"

המספר 50 מוגזם, והמספר האמיתי הוא כ-15-20. תופעת הלוביסטים נכונה לתחום הבנקאי כמו לכל תחום אחר שעומד בפני חקיקה - אלה כללי המשחק. אכן, הבנקים וחברות כרטיסי האשראי השקיעו משאבים רבים בתחום הלוביזם בוועדת שטרום והצליחו בכמה סעיפים טכניים וחשובים. בחדרי חדרים גם הם מודים שלא ייגרם להם נזק מהרפורמה, בדיוק כפי שלא נגרם להם בוועדת בכר.