דבריה של נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הנאמרים תמיד בפתח ישיבת הממשלה לאישור תקציב המדינה, נבלעים בדרך-כלל בתוך שטף המידע שמתקבל עם אישור תקציב המדינה. ואולם, הסקירה שנתנה הנגידה בפני השרים היא נקודת הביקורת המרכזית, כמעט היחידה, שנשמעה על התקציב ברמה המאקרו-כלכלית. המסר של פלוג היה פשוט: תקציב המדינה חיובי, אך בתנאים המצוינים שבהם הוכן היה אפשר לצפות ממנו להרבה יותר בתחום החשיבה ארוכת הטווח והדאגה לעתיד המשק בטווח שמעבר לבחירות הקרובות.
"התקציב הנוכחי נבנה בתנאים נוחים מאוד מבחינת הסביבה המאקרו-כלכלית", פתחה פלוג. "המשק מצוי בתעסוקה מלאה והצמיחה יציבה, תנאי הסחר השתפרו משמעותית והגדילו עוד יותר את ההכנסה הלאומית, והם מחזקים את מצב הפירמות; הכלכלה העולמית מתאוששת, השכר עולה, והמערכת הפיננסית יציבה. גם בתחום הביטחון לא נרשמו עימותים משמעותיים ששיבשו את הפעילות הכלכלית או דרשו הוצאות חריגות בהיקפים גדולים".
בתנאים כה טובים, טענה פלוג, לא הייתה שום הצדקה לקביעת יעד גירעון כה קרוב לקו האדום של 2.9%. הגירעון בפועל, שבה פלוג והזכירה לנוכחים, צפוי לחצות את קו ה-3 אחוזים. הנגידה התכוונה בכך לשלל התרגילים החשבונאיים המפוקפקים שבהם נוקט האוצר, כבר כדרך מסורת, בתחום הנדל"ן: תוכנית "מחיר למשתכן", למשל, שבה מוותרת המדינה על הכנסות של מיליארדים על קרקעותיה; הסכמי הגג והעברת בסיסי צה"ל לנגב (פרויקט שנרשם כהוצאה על-ידי החשב הכללי, אך לא על-ידי אגף התקציבים). טענתה של הנגידה היא שהממשלה הרשתה לעצמה להרחיב את הוצאותיה עד לקצה, מתוך הנחה שגם הפעם, כפי שהיה בשנים קודמות, צפויות לה הפתעות לטובה בצד ההכנסות.
תקציב המדינה 2019 בהשוואה ל-2018
לנטרל את החסמים
הבעיה היא ששולי הביטחון הדקיקים שהממשלה השאירה לעצמה חושפים את המשק להרעה מהירה מאוד במקרה של הפתעות לרעה (שההסתברות להתרחשותן אינה נמוכה יותר מהפתעות לטובה).
דוגמה נוספת ללקיחת סיכונים מצד כחלון היא הרזרבה התקציבית שהושארה בתקציב 2019: 1.5 מיליארד שקל לפחות, לעומת 3.5 מיליארד שקל בתקציב 2018 (שהייתה מוגדלת משום שזו שנה שנייה בתקציב דו-שנתי). הרזרבה ב-2018 לא הספיקה למלא את הצרכים, והאוצר נאלץ לבצע ברגע האחרון קיצוץ רוחבי של 2 מיליארד שקל בתקציב 2018.
פלוג היא אולי הכלכלנית הבכירה האחרונה שתמתח ביקורת על שלל התקציבים שכחלון העביר לטובת השכבות החלשות, הנכים, הקשישים, הביטוח הסיעודי. אך גם לה יש מה לומר על דרך הניצול של התקציבים. את עיקר הביקורת שלה שמרה הנגידה לפסקה האחרונה של דבריה: "חסרה בתקציב התייחסות מקיפה לטיפול בסוגיית הפריון הנמוך במשק הישראלי", קבעה פלוג. "סגירת הפער המתמשך בפריון בינינו לבין המדינות המפותחות תדרוש השקעות ניכרות בעיקר בפיתוח התשתיות ובתחום החינוך. גם אם אין כרגע לממשלה תוכנית פעולה מוכנה, חשוב לגבש תוכנית כזאת בהקדם - ולהבטיח שניתן יהיה להקצות את המקורות התקציביים ליישומה. הגדלת הפריון במשק היא המפתח לצמיחה ארוכת טווח, בת-קיימא ומכלילה, ולהעלאת רמת החיים של כל שכבות האוכלוסייה לאורך זמן".
מאחורי דברי הנגידה המסוייגים עומדת ההשקפה הבאה: בנק ישראל היה רוצה לראות מהלכים הרבה יותר משמעותיים בתחום החינוך ותחום התשתיות. בנק ישראל היה רוצה לראות הסטת תקציבים הרבה יותר משמעותית לטובת השכבות החלשות והוצאה יעילה יותר של כספים בתקציב החינוך. לצד החינוך, הנושא שמטריד את בנק ישראל באופן מיוחד הוא הפיגור האדיר בפיתוח תשתיות תחבורה. אם ההשקעות בתחום מתעכבות בגלל חסמים רגולטוריים, מן הראוי שהממשלה תתמודד חזיתית עם אותם חסמים ותנטרל אותם.
בבנק ישראל שותפים להערכות כי מימוש כול התוכניות שיש היום בתחום פיתוח תשתיות התחבורה יצליח רק לשמור על רמת הגודש הנוכחית - וזה כאמור, בתרחיש אופטימי שכול התוכניות ימומשו בהתאם ללוחות הזמנים שלהן. בבנק רואים בתחבורה בעיה מאקרו-כלכלית מהמעלה הראשונה, כי בסופו של דבר הפקקים משפיעים על הפריון במשק ואיכות החיים.
בשורה התחתונה, בנק ישראל גורס שדווקא היום כשהמצב הכלכלי מצוין צריך לשנות את סדרי העדיפויות בצורה אמיתית ולטפל בנושאים מבניים. בניגוד לצד החברתי שזכה להרבה מאוד כסף, כשמסתכלים מה הולך לטווח הארוך של הגברת הצמיחה והפריון - אז העברת 40 מיליון שקל לחינוך הטכנולוגי הם הרבה פחות מהמהלכים הדרמטיים שאפשר לצפות מתקציב שגדל ב-2019 בסדר גודל של 18 מיליארד שקל.
העלאת המס הסמויה בתקציב
תקציב 2019 הוא התקציב הראשון זה שנים שאין בו אף העלאת מס אחת, כך אומרים באוצר. המסר הזה מיועד בעיקר לאזניו של שר האוצר כחלון, שכבר הכריז לפני שנה על כוונתו להוריד שוב את מס החברות ואולי גם את מס ההכנסה, ובעקבות הבור בתקציב החליט לדחות את ההחלטה לסוף הרבעון הראשון. אלא שמתברר כי הדרג המקצועי באוצר הצליח בכל זאת להשחיל לסעיפי התקציב הוראה שמשמעותה היא העלאת מס. תחת הכותרת התמימה: "צמצום תאונות העבודה במשק", מציע האוצר מנגנון חדש של תשלום דמי ביטוח של מעסיקים לביטוח הלאומי לצורך ביטוח תאונות עבודה של עובדיהם. המנגנון החדש יהיה דיפרנציאלי ובמסגרתו צפויה עלייה ניכרת בגובה הפרמיות שמשלמים מעסיקים רבים שעובדיהם חשופים לסכנה מוגברת בתאונות עבודה. כ-70 אלף איש נפגעים מדי שנה בעבודה, ודמי הביטוח המשולמים בגין תאונות עבודה מגיעים ל-4.5 מיליארד שקל בשנה. לפי האוצר, העלאת דמי הביטוח על המעסיקים תתמרץ אותם להשקיע יותר בבטיחות בעבודה. אבל המטרה העיקרית שלשמה נחקק הסעיף אינה הגברת הבטיחות בעבודה, אלא הגברת הכנסות הביטוח הלאומי בסכום של כ-600 מיליון שקל לשנה, להערכת האוצר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
