לפעם הבאה

חברת טבע עוברת משבר קשה. החברה הישראלית, שהגיעה למעמד בינלאומי נכבד, ביצעה כמה החלטות גרועות, כמו רכישת חברות במחירים גבוהים מדי, צברה חובות גדולים ונאלצת כעת להצטמצם באופן דרסטי, בין השאר על ידי פיטורי עובדים רבים במפעלים הישראליים שלה. בנוסף החברה מסובכת בפרשת תשלומי שוחד ברוסיה, אוקראינה ומקסיקו ותשלם קנס של 75 מיליון שקל ובכיריה ימשיכו להיחקר בפרשה זו.

אירועים אלו מעלים שאלות רבות, כמו כיצד ניתן למנוע חלק גדול של הפיטורים או מה הסיבה לירידתה הדרמטית של החברה ועוד. ברשימה זו אני רוצה להתמקד בשני רעיונות, אשר אולי לא יפתרו את משבר טבע, אך יכולים לסייע במניעת משברים דומים בעתיד.

ראשית, טבע נהנתה מאוד מההטבות של חוק עידוד השקעות הון. היא קיבלה בשני העשורים האחרונים הנחות משמעותיות ממס החברות ובמשך 10 שנים אף נהנתה מפטור מלא ממנו. אך מעט מדי נאמר על השינוי שעבר חוק עידוד השקעות הון מאז שנות ה-90. בעבר השתתפה המדינה בהשקעה של חברות, לאחר בדיקה רצינית של ההשקעה על ידי רשות ההשקעות, היושבת במשרד הכלכלה. מאז שנות ה-90 צומצמו מאוד תשלומי ההשקעות על פי החוק והומרו בהקלות במס החברות. הקלות אלו לא ניתנות עוד על ידי רשות ההשקעות, אלא על ידי רשות המסים, שנמצאת במשרד האוצר, והבדיקה הנדרשת לאישור הקלות אלו נעשתה שטחית מאוד.

שינוי זה באופן יישום חוק עידוד השקעות ההון היה חלק ממגמה ארוכת טווח של כל הממשלות מאז שנות ה-90, של צמצום ההוצאה הציבורית ובמקביל הורדת מסים. למדיניות זו יש תוצאות בעייתיות רבות והעיקרית בהן היא הגדלת אי השוויון בהכנסה הפנויה בישראל, עד שהגיע לרמה גבוהה מאוד יחסית לארצות OECD. אך לשינוי בחוק לעידוד השקעות הון היו תוצאות שליליות נוספות. בעוד שהמענקים להשקעה עודדו השקעות בתחומי מדינת ישראל, ויותר מזה באזורי הפריפריה, הרי שהקלות המס, שלא היו מותנות בכך, אפשרו לחברות רבות ליהנות מהטבות מס ובמקביל להעביר חלק מפעילותן לארצות אחרות.

טבע הייתה דוגמה בולטת. לאור המשבר בחברה יש מקום לבדוק את השינוי בביצוע חוק עידוד השקעות הון ולשקול החזרת המתכונת הקודמת, כדי למנוע שימוש לרעה בהטבות.

החברה קיבלה הטבות רבות ממדינת ישראל. היום נראה לפי פרסומים בעיתונות כי היא לא התנהלה באופן תקין. הדירקטוריון לא קיבל החלטות לאחר דיון מעמיק מספיק, והחלטותיו התקבלו פה אחד, מה שמעלה סימני שאלה על איכות ניהולו. אילו הייתה זו חברה פרטית לגמרי, ניתן היה לומר כי זו שאלה שצריכה להטריד רק את בעלי המניות שלה.

אך האם המדינה, שהשקיעה על פני השנים סכומי עתק בחברה, לא זכאית גם היא לבוא בטענות לחברה? אין לי תשובה מלאה על כך, אך נראה כי יש לבחון אותה. לשם כך אני מציע להקים ועדת חקירה או גוף רשמי אחר לבדיקת הנושא, כולל האם יש מקום להליכים משפטיים נגד חברי הדירקטוריון של החברה ומנהליה. בעבר הוקמה ועדת חקירה משפטית בראשות שופט עליון בעקבות משבר מניות הבנקים ב-1983. מאחר שהמקרה הנוכחי חמור פחות, יש מקום לוועדה ברמה נמוכה יותר, אך עדיין יש מקום לחקירה.

חשיבות החקירה היא לא רק בירור האמת, ובירור האם טבע מעלה באמון שנתנה בה המדינה ותוך תשלום סכומי עתק. חשיבותה גם בהרתעה לעתיד לבוא. חשוב שחברות תדענה שהמדינה תבוא חשבון עם חברות שסייעה להן ושאחר כך נוהלו באופן לא תקין, כך שנגרם נזק לישראל. ייתכן שכתוצאה מכך חברות כאלו תנהגנה בצורה אחראית יותר מטבע.

■ הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים.