עורך הדין הבכיר, החבר והריב על מקרקעין בלוד

בית המשפט המחוזי בתל-אביב חייב עורך דין שהחזיק בידיו במשך שנים 10% מניות חברה המחזיקה נכס  נדל"ן בשווי עשרות מיליוני שקלים להעביר את המניות לאיש עסקים שהיה הבעלים של 90% מהחברה. מדוע? עורך הדין לא שילם פרוטה עבור אותן מניות במועד הקמת החברה, לא שילם דבר עבור רכישת המקרקעין על-ידי החברה ומי שנשא בנטל הכלכלי במלואו היה איש העסקים. אז מדוע עורך הדין היה בטוח שהמניות השוות מיליונים שייכות לו?

פסק דין שנתנה השבוע (ב') השופטת תמר אברהמי בתביעה של איש העסקים ישראל שוחט, נגד עו"ד יעקב לירז, לשעבר אחד מהשותפים הבכירים במשרד עורכי הדין בלטר-גוט-אלוני ושות', מתאר את הסכסוך העסקי שנתגלע בין השניים סביב הבעלות על מניות חברת "נכסי דאל", המחזיקה 45 דונם באזור התעשייה בלוד, ששווים מוערך בעשרות מיליוני שקלים.

ההיכרות בין שוחט לעו"ד לירז החלה מספר שנים קודם לכן, באמצעות בנו של שוחט שעבד במשרד עורכי הדין שבו לירז היה שותף אותה עת - משרד בלטר-גוט-אלוני. לירז שימש כעורך הדין של שוחט בעניינים שונים, ובין השניים התפתחה חברות שכללה גם טיולים משותפים בחו"ל עם בנות הזוג ועוד.

חברת "נכסי דאל" הוקמה ב-2010 לצורך רכישת המקרקעין בלוד. ראשיתה של רכישת המקרקעין באדם בשם אפי אשכנזי, שפנה לעו"ד לירז, הציג עצמו כבעל יכולות כספיות ניכרות וכמי שחפץ במקרקעין על -נת להעביר אליהם את עסקו - עסק לפירוק מכוניות ומכירת חלפים. עו"ד לירז פנה לשוחט, עניין אותו בעסקה הנרקמת לגבי המקרקעין, הכיר לו את אשכנזי ו"שידך" ביניהם. השלושה הקימו את חברת "נכסי דאל" כדי שתשתתף במכרז לרכישת המקרקעין בלוד, והיא נרשמה לפי חלוקת מניות הבאה: 45% לשוחט; 45% לאשכנזי ו-10% לעו"ד לירז. לאחר התמחרות, זכתה הצעת החברה ברכישת המקרקעין בתמורה לכ-30 מיליון שקל בצירוף מע"מ. שוחט מצידו העמיד ערבות בנקאית בשיעור של 10% מהסכום שהוצע (2.54 מיליון שקל).

מניות בנאמנות?

בסמוך לאחר חתימת ההסכם לרכישת המקרקעין, מאחר שטרם גויס מימון לתשלום התמורה הדרושה עבור המקרקעין, עמדה הערבות הבנקאית - שאותה העמיד שוחט - בסכנה. בין הצדדים המעורבים סוכם כי אם אשכנזי ימציא את מלוא סכום הערבות, "ייצא" שוחט מהעסקה ויעביר את מניותיו בחברה ללא תמורה לאשכנזי; ואם אשכנזי לא יעמיד לשוחט את סכום הערבות, הוא זה שיעביר לשוחט את מניותיו בחברה ללא תמורה.

אשכנזי חתם על שטר העברת מניות שהופקד בידיו הנאמנות של עו"ד לירז, ולאחר שלא העביר את סכום הערבות או כל סכום אחר, העביר עוד" לירז לשוחט את שטר העברת המניות של אשכנזי - ובכך נהפך שוחט לבעלים של 90% מהמניות בחברה. 10% ממניות החברה נותרו על-שמו של עו"ד לירז. אולם רק שוחט סיפק את מלוא המימון לעסקה - ראשית באמצעות הערבות הבנקאית ולאחר מכן העמיד שוחט משאבים לתשלום מלוא התמורה עבור המקרקעין (לרבות מע"מ), בדרך של הלוואת בעלים לחברה.

במסגרת התביעה שהגיש נגד עו"ד לירז, טען שוחט - באמצעות עורכי הדין בעז בן-צור ותומר שקרצי ממשרד בעז בן-צור ושות' - כי ההסכמה הבסיסית בעניין האחזקות בחברה כללה "תנאי-בלעדיו-אין", שלפיו ככל שהחברה תזכה במכרז לרכישת המקרקעין, יעמיד כל אחד מהצדדים את חלקו בתמורה "פרו-רטה". שוחט טען כי לאורך הדרך סמך על עו"ד לירז כי ישיב לו את חלקו היחסי בהלוואת הבעלים, שאם לא כן - ייאלץ להעביר לשוחט את מניותיו בחברה. שוחט ציין כי עו"ד לירז גם התחייב בפניו להעביר אליו את מניותיו בחברה (10%), אם לא יצליח להעמיד את חלקו בתמורה. שוחט גם הדגיש כי עו"ד לירז משמש כבא-כוחו, וכי היחסים ביניהם הוגדרו על-ידי לירז עצמו כ"חברו*ת".

לדברי שוחט, עו"ד לירז לא סיפק את חלקו בתמורה, אך במקום להעביר אל שוחט את מניותיו, הוא אמר לו כי הוא למעשה מחזיק את המניות בנאמנות עבורו, וכי חבל ששוחט - שנדרש לתשלום מס רכישה בעניין העברת המניות של אשכנזי אליו - יאלץ לשלם מס רכישה גם עבור העברת מניות לירז - דבר שיכול להיחסך בשלב זה. שוחט טען, כי הסכים לעמדה זו, הן לאור ההיכרות עם עו"ד לירז, והן כי נוכח שלירז עצמו כותב במסמכים (לאשכנזי) שתנאי לקבלת המניות בחברה הוא העמדת מימון, לפי חלק יחסי.

לטענת שוחט, משפנה בשלב מסוים אל עו"ד לירז וביקש את הסדרת רישום מניותיו על-שמו, זכו פניותיו לדחיות ולאמתלות, ובשלב מסוים לירז חדל מלענות לפניות טלפוניות. שוחט הציג בפני בית המשפט חילופי הודעות טקסט מאפריל 2016, בינו לבין עו"ד לירז, בעניין:

שוחט: "הי יעקב (לירז), אם אתה לא רוצה לדבר איתי, אתה יכול להגיד. אני חושב שעשיתי לך רק דברים טובים אנא תתקשר אלי, כדי לסיים את הנושא הזה בכל צורה. תודה.

לירז: אני בישיבות רצופות. אמרנו חג שמח אחד לשני, ואין לי מה להוסיף, חוץ מזה שקיבלתי תביעה בהונג קונג, משום שאני חבר שלך.

שוחט: יעקב אני בסך-הכל רוצה להסדיר את נושא המניות על-שמי. כל השנים אמרת לי שאתה מחזיק עבורי, וברגע שאבקש, תעביר לי את המניות. למה אני צריך להתחנן על מה ששלי.

לירז: שקר וכזב. יצא המרצע מהשק. מעולם לא אמרתי לך שאני מחזיק במניות עבורך וגם לא ביקשת זאת. את המניות נתתם לי אתה ואשכנזי כ- finder's fee עבור ייזום העסקה ביניכם והטיפול בה עד לרכישת המגרש. להזכירך, עבור המניות שילמתי בדיוק את הסכום שאתה שילמת, כאשר הרכישה בוצעה מכספי ההלוואה שאתה נתת לחברה, ועל כך אין חולקין".

"ניסיון גזילה"

בתשובה לטענות של שוחט, טען עו"ד לירז, כי המניות הוקצו לו כדין בעת הקמת החברה, וכי מעולם לא נדרש להעמיד את חלקו בערבות הבנקאית או בהלוואה לרכישת המקרקעין, משום שהסיכום בינו לבין שוחט היה שהאחרון יעמיד מימון גם בעבורו. עוד טען עו"ד לירז כי מעולם לא התחייב שיעביר לשוחט את מניותיוף אם לא יעמיד את חלקו בהלוואת הבעלים, וכן לא אמר לו שהוא מחזיק עבורו את המניות בנאמנות.

עוד טען עו"ד לירז, כי במשך השנים הביאו הוא ואחרים לשוחט הצעות שונות לרכישת המקרקעין, הצעות שהיו מניבות לחברה רווח של מיליוני שקלים לאחר החזר הוצאות מימון, אולם שוחט סירב לכל ההצעות והעלה בכל פעם את המחיר שדרש עבור המקרקעין.

עוד לדבריו, לאחר שנים של נתק התקשר אליו שוחט לפתע והזמינו לארוחת צהריים, שבה ביקש ממנו להעביר אליו את מניותיו בחברה ללא תמורה. לדברי לירז, הוא סירב ואמר לשוחט כי לאור ההצעות שהתקבלו, אם יימכרו המקרקעין, יהיה די בתמורה כדי לפרוע את ההלוואות שהחברה נטלה, להשיב לשוחט את הוצאותיו - והיתרה תחולק בין בעלי המניות, לפי חלקם.

לשיטתו של עו"ד לירז, שוחט רוצה לגזול ממנו את מניותיו, כאשר נראה שהליכי שינוי יעוד הקרקע עומדים בפני סיום - כך שהחברה שבבעלותם המשותפת תהיה רשאית להקים למעלה מ-800 דירות במקרקעין בנוסף לשטחי מסחר. זאת, לדבריו, כדי ששוחט יוכל ליהנות לבדו מרווחי ההון האדירים הצפויים ממכירת המקרקעין.

היחיד שנשא בנטל

השאלה הבסיסית שעמדה בפני בית המשפט, הייתה אם עו"ד לירז זכאי להחזיק מניות בחברה, הגם שלא העמיד את חלקו היחסי במימונה ובהוצאותיה; או שמא ניתנו המניות לעו"ד לירז מבלי שהוא אמור לממן את החברה, לפי חלקו היחסי, ועתה מנסה שוחט למצות רווחים ולהתנער מעו"ד לירז ומזכויותיו בחברה ובמקרקעין.

בית המשפט השיב לשאלה זו באופן ברור, כאשר קיבל את גרסתו של שוחט ודחה את גרסתו של עו"ד לירז. בין היתר, נקבע, כי גרסתו של שוחט, נתמכת במסמכים בכתב מזמן אמת של לירז - וזאת להבדיל מגרסתו של לירז בהליך, שלה לא היה תימוכין במסמכים בכתב כלשהם.

עוד קבע בית המשפט כי שוחט היה היחיד שנשא בנטל הכלכלי לרכישת נכסי החברה, ובכל הוצאות החברה. "לירז - שלא הוציא מכיסו לשם רכישת הנכס היחיד של החברה - גם לא נשא בכל הוצאה אחרת בעניין החברה. שוחט בלבד העמיד מימון לחברה, לרבות לצורך תשלום ליועצים שנשכרו כדי למקסם את הזכויות במקרקעין. שוחט ובני משפחתו חתמו ערבויות לטובת בנק שהעמיד לחברה אשראי", נכתב בפסק הדין.

עוד ציינה השופטת אברהמי כי לעו"ד לירז לא היה קשר לחברה לאורך השנים. לירז טען בפני בית המשפט, כי שוחט ניתק מגע ומידר אותו, אולם מנגד - לא הוצגה פנייה של לירז אל שוחט במטרה לקבל מידע או כדי להיות מעורב בענייני החברה. "לא כך נוהג מי שסבור כי הוא בעל אחוזים ודירקטור בחברה, ובוודאי עת מדובר בעו"ד ותיק ומנוסה", פסקה השופטת.

השופטת אברהמי הגיעה למסקנה, כי עם הקמת החברה ההסכמה בין בעלי מניותיה הייתה כי על כל אחד מהם לשאת בחלקו היחסי במימון החברה. "לא שוכנעתי כי שוחט התחייב להעמיד בכל מקרה גם את חלקו של לירז במימון החברה. הטעם המרכזי הנטען לקיומה של הסכמה נטענת כזו - הענקת finder's fee - לא התקיים", ציינה השופטת.

בית המשפט הדגיש כי הייתה הבנה בין שלושת בעלי החברה המקוריים, כי במקרה שבעל מניות אינו מעמיד את חלקו במימון, מניותיו מדוללות, ובמידת הצורך מועברות. "מהלך שנים התנהלו הצדדים בפועל כאילו המניות הרשומות על-שמו של לירז שייכות למעשה לשוחט, היינו - כאילו בוצע הדילול הנובע מאי-העמדת מימון (על-ידי לירז - א' ל"ו). את המלאכה יש להשלים ולהעביר את המניות", סיכמה.

עו"ד לירז מסר בתגובה: "טרם הספקתי לעיין בפסק הדין לעומק. רק רפרפתי בו, כי אני מצוי בעומס עבודה בשל סדרה של פגישות. כשאתפנה אקרא אותו בעיון".