האינטרס של חברות כרטיסי האשראי קדם לצרכנים

אין דרך לתאר את הודעת בנק ישראל השבוע בעניין העמלה הצולבת אלא כאכזבה רבתי. היתר לעמלה צולבת של 0.5% הוא למעשה רישיון מאת בנק ישראל לקרטל לתיאום מחירי מינימום (עמלה צולבת היא מחיר מינימום לעמלת בית העסק). בחסות בנק ישראל, שלוש חברות כרטיסי החיוב יזכו להיתר לקרטל שיגבה כמיליארד וחצי שקל בשנה (0.5% ממחזור עסקאות שנתי של כ-300 מיליארד שקל בשנה) מהציבור הישראלי.

הצידוק של בנק ישראל למתן היתר לא מוצדק לקרטל בוטה שכזה נובע מהטענה, שהעלות של עיבוד עסקאות והבטחת תשלום, שאותה באה כביכול העמלה הצולבת לכסות, היא גבוהה יותר (0.6% בקרדיט). בנק ישראל הוסיף וטען שאם העמלה הצולבת תופחת, קיים חשש שיתייקרו "שירותים אחרים" כמו ריביות ודמי מחזיק.

צר לנו על הכשל הרגולטורי המשתקף מהעמדה הזו. ראשית, טענת הבנק כי עלויות העיבוד והבטחת הפירעון הן 0.6% בקרדיט ו-0.3% בדביט, אינה עומדת במבחן המציאות. קשה להניח שעלות העיבוד והבטחת התשלום של ישראכרט, כ.א.ל ולאומי קארד מתקרבת ל-1.8 מיליארד שקל בשנה.

ואולם, עיקר הכשל של בנק ישראל טמון בקביעה שאפילו אם העלויות הן 0.6% בקרדיט ו-0.3% בדביט, כך שכביכול העמלה הצולבת הועמדה על שיעור הנמוך מעלותה (דבר שקשה להעלותו על הדעת), בנק ישראל טועה.

בנק ישראל שכח או בחר להתעלם מכך שהרווח המתוקנן של שלוש חברות הכרטיסים (בניכוי תשלומים מופרזים להוריהן - הבנקים) מאותם "שירותים אחרים", שבנק ישראל חושש שיתייקרו אם תעלה העמלה הצולבת הוא כמעט מיליארד שקל בשנה.

אי-אפשר להתעלם מהרווחיות האסטרונומית של חברות כרטיסי החיוב מאותם "שירותים אחרים" שבנק ישראל חושש שיתייקרו, ובאותה נשימה לתת לחברות כרטיסי החיוב היתר לקרטל של מיליארד וחצי שקל בשנה. כפי שהודגש בעמדה שהוגשה לבנק ישראל מטעם "הצלחה" , עמלה צולבת לא נועדה להוות תשלום כפול ומכופל לעלויות שמנפיקים כבר מכסים בעודף של ממקורות אחרים ואף מוסיפים עליהן רווח של כמעט מיליארד שקל. בנסיבות אלה, החשש שמביע בנק ישראל, לפיו "שירותים אחרים" יתייקרו הוא מופרך, ובכל מקרה, ניתן לטפל בו בדרכים שפגיעתן בתחרות פחותה.

עמלה צולבת היא הסדר כובל לתיאום מחירי מינימום. תנאי להסדר כובל שכזה הינו שהוא חיוני ונחוץ לקיומה של מערכת כרטיסי חיוב. וגם אז - ההיתר צריך להיות מידתי. לדאבון הלב, בנק ישראל מתכוון להתיר עמלה צולבת שמטילה מס של כמיליארד וחצי שקל על עסקאות בכרטיסי חיוב, כשסכום זה הינו מתת חינם לחברות. כבר אין להן על מה להתחרות כשמיליארד וחצי שקל נופלים עליהן כמו גשם משמיים.

למעשה, במצב שיווצר לו תתקבל גישתו של בנק ישראל, העמלה הצולבת תהיה כלי שמאלץ את חברות הכרטיסים לרווח אסטרונומי, שחורג בהרבה מהרווחיות המקובלת בתעשיית הפיננסים. יש להצר על כך שגם רשות ההגבלים העסקיים אינה נוקטת פעולה בהקשר זה, ולא חשפה את ה"בלוף" של חברות הכרטיסים.

ה"פיקוח" המוצע של בנק ישראל על העמלה הצולבת או נכון יותר, "היעדר הפיקוח", הוא דוגמה לכשל רגולטורי. במקרה זה מדובר בכשל של "אינפורמציה א-סימטרית" שמשמעותה פגיעה במיליוני אזרחי ישראל. אין ברירה אלא להמשיך את מסע הצלב הציבורי והמשפטי כדי להעמיד את בנק ישראל על טעותו.

■ הכותבים הם מחברי עמדת עמותת "הצלחה" לקידום חברה כלכלית הוגנת.