המחיר של אקטיביזם

בז"ן החליטה לאחרונה לוותר על תביעה נגד פעיל סביבתי, אבל הפרקטיקה עדיין רווחת.

בז"ן, אחת המזהמות הגדולות בישראל, נהנתה ב-2016 מהכנסות של כ-4.3 מיליארד דולר. מדובר בחברה גדולה שלא חסרות סוגיות סבוכות על שולחנה. ועדיין, ראשי החברה, עלי עובדיה ואבנר מימון (האחרון התפטר לאחרונה), בחרו להקדיש זמן ומשאבים כדי לאיים בתביעות ולשגר מכתבי הפחדה לפעיל סביבתי ותיק. על מה? על כך שקטע אותם בקריאת ביניים בת שתי מילים: "לא נכון" - וזאת בתגובה לנתונים שהציגו על השקעות עתק כביכול של בז"ן להפחתת הפליטות.

הסיפור התחיל לפני כחצי שנה, בדיון במועצה הארצית לתכנון ובנייה על התוכנית של בז"ן להרחבת מפעל. למפגש הטעון הגיע גם שמואל גלבהרט, בן ה-72, שכיהן שנים רבות כחבר מועצת חיפה וסגן ראש העירייה לנושאי תכנון וסביבה והוביל מאבקים סביבתיים רבים. הדיון התחמם ובשלב מסוים יו"ר בזן עובדיה עלי ציין שעד היום החברה השקיעה כ-1.3 מיליארד שקל רק על נושאים סביבתיים לרווחת התושבים. בתגובה גלבהרט קטע אותו בקריאת הביניים "לא נכון".

למחרת נחת בתיבת הדוא"ל של גלבהרט מכתב "התרעה לפני תביעה". בז"ן טענה כי מדובר ב"השמצה זדונית ולשון הרע". גלבהרט נתבע לשגר בתוך 3 ימים מכתב התנצלות ליו"ר המועצה לתכנון, שייכתב בתאום עם בז"ן. גם אם יעשה זאת, הבהירו, הם עדיין ישמרו על הזכות לתבוע אותו.

גלבהרט סירב. במקום זאת הוא ביקש מבז"ן את הנתונים על אותן ההשקעות אדירות באיכות הסביבה. בז"ן הגיבו לו כי "סוף מעשה במחשבה תחילה" והבהירו שהיה עליו ללמוד את הנושא טרם "הוצאת לשון הרע ולא בדיעבד" וסירבו להוציא הנתונים. גלבהרט ציין בעבר, שאינו מפחד ללכת לבית המשפט. לדבריו, "בהליך משפטי בז"ן סוף-סוף יחויבו לחשוף מידע שאנו מנסים לשחרר מזה שנים".

לאחרונה שוחחתי עם גלבהרט בשנית והוא סיפר שבז"ן מסרבים לתבוע אותו וכי הוא מעוניין בתביעה. "זו הדרך הכי יעילה להוציא את הדב מהיער, ולהוציא את האמת לאור", השיב. "לבית המשפט הם לא יוכלו שלא למסור את הנתונים". אלא שבבז"ן סירבו להגיב לפניות המשך ולשאלות מה מעכב את התביעה. רגע לפני ירידת המאמר לדפוס סוף-סוף הגיעה התגובה המפתיעה הבאה: "קבוצת בז"ן מכבדת את המאבק הציבורי המתנהל במפרץ חיפה וקשובה אליו. החברה השקיעה כ-1.3 מיליארד שקל בנושאי איכות סביבה ובטיחות ותוצאות ההשקעה מוכחות בשיפור הפעילות. דבריו של גלבהרט היו לא מבוססים עובדתית. יחד עם זאת, החברה החליטה שלא לתבוע ולהמשיך לשאוף לנהל דיאלוג פתוח עם ארגוני סביבה ופעילים".

לאחרונה פרסמנו את התחקיר השני בקרן התחקירים, אותו בחר הציבור. כולו עוסק ביד הקלה של המשרד להגנת הסביבה כלפי המזהמים (בין השאר עלה כי 8 מתוך 13 מנכ"לי המשרד עברו למזהמי ענק). לאור זאת החלטנו להביא את הסיפור של גלבהרט לידי הקוראים. סיפור שמסמל את העידן שבו תאגידי ענק מתחפשים לדוד בעודם גוליית.

אנחנו בעידן שבו הופכים כל חילופי דברים קטנים ככל שיהיו להזדמנות עבור בעלי הממון להתנכל לאלו שבאים למתוח עליהם ביקורת. אפילו אם התביעות האלו כושלות, הן משיגות את המטרה - כמה גלבהרטים לא יקומו בעקבות הפחד מנקמת התאגיד? גלברט הוא הגיבור היוצא מן הכלל. הכלל כיום הוא שצריך להיות מטורף כדי להטיח בשלטון ובבעלי השררה דברי ביקורת. לתאגידים סוללה של אנשי מקצוע ומשאבים שהאדם הפשוט פשוט לא יכול עליהם.

גם התרבות הארגונית באותם תאגידים מרתקת - הרי נדרש שיתוף-פעולה מצד רבים כדי לאשר הוצאת מכתב איום שכזה. איך כל-כך הרבה אנשים, שהם אזרחים עוד לפני שהם עורכי דין/מנהלים/רואי חשבון - נותנים יד למהלך כה אגרסיבי? איך אותם אנשים יכולים לישון בלילה?

■ הכותב הוא עיתונאי עצמאי ומנהל את אתר מאה ימים של שקיפות.