לא מתפשרים, ושברו את הכלים

סוף השבוע העניק לנו הזדמנות לשיעור קטן באזרחות השוואתית: מה מעולל המשטר הנשיאותי לארה"ב, ומדוע מה שקורה עכשיו באמריקה לא היה יכול לקרות בדמוקרטיה פרלמנטרית.

ביום שישי בחצות, שעון החוף המזרחי של ארה"ב, פסקו ההקצבות לממשל ארה"ב. שירותי הממשל התחילו להיסגר, אם כי בסוף השבוע רוב המשרדים ממילא סגורים. מאין לארה"ב תקציב, מימשלה תלוי בהקצאות זמניות של הקונגרס. הקונגרס לא בדיוק סירב להקצות. שני בתיו הצביעו לטובת הקצאה למשך ארבעה שבועות. אבל עצם ההצבעה לא הספיקה.

אמנם לרפובליקאים יש רוב בשני בתי הקונגרס. אולם בבית העליון, הלוא הוא הסנאט, תהליך החקיקה מצריך, בדרך כלל, רוב מיוחס של 60 (מתוך מאה), כדי לסכל תמרון פרלמנטרי של סחבת ("פיליבאסטר").

רק לעתים רחוקות יש למפלגה כלשהי רוב כזה. היא תלויה אפוא בעריקים מסיעת המיעוט. עריקה כזאת בהחלט תיתכן, מפני שבקונגרס אין משמעת סיעתית. אבל רק חמישה דמוקרטים חצו את הגדר. לרפובליקאים היו 50 קולות מול 49. הם ניצחו - והפסידו. האורות כבו.

רוח פרגמטית אינה נושבת עוד

הפרדת הרשויות היא תפארתה של החוקה האמריקאית. הרשות המבצעת (הנשיא) נבחרת בנפרד מן הרשות המחוקקת (הקונגרס). ממילא הנשיא והקונגרס אינם תלויים זה בזה. הנשיא אינו זקוק לרוב בקונגרס כדי להרכיב ממשלה, והקונגרס אינו מקבל תכתיבים מן הנשיא.

עצמאותה של הרשות המחוקקת שירתה את ארה"ב היטב במרוצת השנים, אבל זה היה זמן אחר, שבו הסכמות רחבות חצו גבולות מפלגתיים, ורוח פרגמטית נשבה בוושינגטון. הרוח הזו חדלה לנשוב בשנים האחרונות של המאה ה-20. ב-1995 הושבת הממשל הפדרלי בפעם הראשונה, כאשר רוב רפובליקאי רענן בקונגרס התנגש חזיתית עם נשיא דמוקרטי חלש (ביל קלינטון, 1995). רוב רפובליקאי חדש חזר והשבית את הממשל כמעט 20 שנה אחר כך (תחת ברק אובמה, 2013).

בדמוקרטיה פרלמנטרית, ממשלה לא הייתה יכולה להיכנס לתפקידה בהיעדר רוב פרלמנטרי. אם אין לממשל היכולת להעביר תקציב, הגיון הדמוקרטיה הפרלמנטרית אינו מצדיק את המשך קיומו. הצבעה נגד התקציב הייתה מפילה מיד כל ממשל, ומניבה את החלפתו, באמצעות בחירות או בלעדיהן.

מעט מאוד אמריקאים מתפנים להרהורי כפירה באפקטיביות של חוקתם. מעבר למשטר פרלמנטרי לא נידון מעולם ברצינות, ואין סיבה להניח שהוא עומד להידון. אבל אזרחים של דמוקרטיות פרלמנטריות, בייחוד אם הם שומעים מפעם לפעם את שבחי השיטה האמריקאית, מוזמנים להרהר בתוצאות התיקו החוקתי בוושינגטון.

 שערי עיתונים בארצות הברית

קרב שליפות בצהרי היום

השבתת הממשל היא אקט פוליטי עתיר סכנות. ב-1995, הרפובליקאים הנלהבים, שעתה זה חזרו לשלוט בקונגרס מקץ הפסקה של 40 שנה, חשבו משום מה שיוכלו לכפות תקציב על הנשיא קלינטון הר כגיגית מבלי להימלך בדעתו. הנשיא הטיל וטו. הרפובליקאים הזמינו את הנשיא קלינטון, במפורש, לקרב שליפות "בצהרי יום" - וסירבו לממן את הממשל באופן זמני.

השבתת הממשל הקלה על קלינטון להציג את הרפובליקאים כקבוצה מסוכנת של קיצונים. הוא התאושש, ושנה אחת לאחר ההשבתה חזר ונבחר לנשיא. אין זה מן הנמנע שלא היה נבחר, אלמלא החליטו הרפובליקאים להקדים ולשלוף.

ב-2013, לעומת זאת, השליפה הרפובליקאית לא השפיעה על תוצאות הבחירות. בשנה הבאה, 2014, הרפובליקאים הביסו את הדמוקרטים, והשלימו את השתלטותם על הקונגרס. האמריקאים פשטו עייפו מנשיאות אובמה, שעמדה להיכנס לשנתה השביעית.

מה יקרה בנובמבר?

המציאות בוושינגטון היא פוליטית ומפלגתית. ממילא מנסרת בחלל השאלה איך תשפיע ההשבתה על מניותיהן של המפלגות בהתקרב הבחירות של אמצע הקדנציה (כל מושבי בית הנבחרים, שליש מושבי הסנאט), בנובמבר. הדמוקרטים מקווים לרכוב על "גל" של התנגדות לנשיא טראמפ, ולהכות את מפלגתו, לפחות בבית הנבחרים. מפת הבחירות בסנאט מסובכת יותר.

הסקרים חוזים טובות לדמוקרטים. טראמפ נהנה עכשיו משיעור האהדה הנמוך ביותר של נשיא כלשהו בסוף שנה הראשונה של כהונתו (40% ופחות לפי רוב הסקרים). היסטורית, מפלגתו של נשיא לא פופולרי נוטה להפסיד בבחירות לקונגרס. כיוצא בזה, רוב האמריקאים אומרים לסוקרים, שהם מעדיפים רוב דמוקרטי בקונגרס.

יתר על כן, הרפובליקאים ספגו בחודשים האחרונים שורה של מפלות בבחירות מקומיות, כולל באזורים שבהם הנשיא נחל ניצחון עצום בבחירות של 2016. זה קרה למשל בשבוע שעבר, בבחירות לאסיפה המחוקקת של מדינת וויסקונסין, במעלה המערב התיכון של ארה"ב. מושב שהיה בידי הרפובליקאים במשך 17 שנה, באזור שבו טראמפ ניצח בהפרש של 17%, עבר לידי הדמוקרטים בהפרש של 10%.

כדי לנצח בבחירות לקונגרס, הדמוקרטים יהיו זקוקים להרבה פחות משינוי של 27%. יספיק להם פחות מחצי ההפרש הזה במחוזות מפתח. מדוע אפוא הם מסכנים את סיכוייהם המצוינים, ומסרבים לתמוך בהקצאה זמנית, שתמנע את השבתת הממשל? אין תשובה יחידה על השאלה הזו.

החולמים על הפרק

הסיבה העיקרית, או לפחות המקורית, להצבעה הדמוקרטית היא אי-הסכמה נוקבת על גורלם של 800,000 צעירים מאמריקה הלטינית, אשר הובאו לארה"ב כילדים, בידי הוריהם, באופן לא חוקי.

הילדים גדלו בארה"ב, והתערו בה. ממשל אובמה הציע להם זכויות תושב, מבלי להעניק להם אזרחות. הנשיא טראמפ הודיע בשנה שעברה, שזכויות התושב יפקעו במארס השנה, והילדים שהיו לבוגרים יצטרכו לחזור "הביתה" - אלא אם כן הקונגרס יגבש חקיקה בעניין הזה. הדמוקרטים חוששים שחקיקה כזאת תתמהמה, וגירוש יהיה מנת חלקם של הילדים הגדולים (הנקראים "החולמים", על שם הצו המינהלי שאיפשר את הישארותם).

הרושם שהדמוקרטים מתנים את מימון פעולות הממשלה בפתרון בעיית "החולמים" עלול להיות להם לרועץ. הרפובליקאים כבר מאשימים אותם שהם מקריבים את האינטרסים של אמריקאים לגיטימיים לטובת מהגרים לא חוקיים. מטה הבחירות של הנשיא (יש לו כבר, לקראת 2020) פירסם אתמול תשדיר במדיה החברתית, המטיל על הדמוקרטים את האחריות ל"כל רצח שיבצע מהגר לא חוקי".

בלי מרכז, בלי הסכמה

תהיה הסיבה, הטקטית או האסטרטגית, להתנהגות הדמוקרטים אשר תהיה, נראה בעליל כי בשתי המפלגות מתרחשת הקצנה היסטורית: אחת פונה עוד יותר ימינה, השנייה פונה עוד יותר שמאלה. אבל בהיעדר מרכז קשה מאוד להידבר, להסכים ולהתפשר.

החשק לפשרות ממילא מתמעט והולך. שנתו הראשונה של הנשיא טראמפ, שהסתיימה אתמול, עמדה בסימן רדיקליות בלתי פוסקת. הנשיא בז לקונסנזוס. הוא שובר את המוסכמות - ושובר את הכלים. מיליוני אמריקאים תומכים בו, אבל מיליונים מתנגדים לו. כפי שהוכיחו הימים האחרונים, הוא אינו יכול למשול בלי הסכמה רחבה שתכלול לפחות חלק של הדמוקרטים.

הדעת נותנת שארה"ב תיחלץ מן המשבר הזה, אולי כבר בשעות הקרובות. אבל כל פשרה תהיה מוגבלת בזמן. הדמוקרטים מציעים מימון זמני לכמה ימים כדי לאפשר משא ומתן. הרפובליקאים רוצים שלושה שבועות. כך או כך, החרב של השבתה תוסיף לרחף על וושינגטון.

"ההשבתה הזו הייתה יכולה להימנע על נקלה", אמר מנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט. עמיתו הדמוקרטי הסכים איתו. שניהם מהלכים על פי תהום, ומניחים להנחות לא מוכחות לכלכל את מעשיהם. פשרה הפכה למילת גנאי בוושינגטון.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

שאלות | ותשובות

■ מאות אלפי עובדים יוצאים לחופשה כפויה

■ הקונגרס לא הגיע להסכמה על התקציב, ועקב כך יושבת הממשל. מה זה אומר?

מה קרה בארה"ב בשבת בחצות ודקה?

בשתי מילים: לא הרבה. מרבית הסוכנויות הפדרליות סגורות בלאו הכי בסוף השבוע, ולכן השבתת הממשל לא מורגשת במלוא עוצמתה בשעותיה הראשונות. הבית הלבן אמר כי הפארקים הלאומיים יהיו פתוחים, למרות שהאשפה לא תיאסף. מינהלת ביטחון התחבורה תמשיך לבדוק תיקים ונוסעים בנמלי תעופה ברחבי ארה"ב.

מה יעשו עובדי הממשלה הפדרלית?

עובדים פדרליים ישהו במקום עבודתם במשך ארבע השעות הראשונות של יום העבודה הראשון בתקופת ההשבתה - דהיינו מחר (ב') בבוקר - כדי לדעת אם עליהם לצאת לחופשה או אם יש להם פטור מחופשה כזו. כמו כן העובדים יתלו הודעות "לא נמצא במשרד", ינקטו צעדים לשמירה על הרכוש, יחזירו את המכשירים הניידים שלהם, ויסגרו קצוות לפני שיעזבו לפרק זמן לא ידוע.

כמה עובדים פדרליים יושפעו מההשבתה?

המשרד לניהול ותקציב (OMB) העריך כי בהשבתה של 2013 נשלחו כ-850 אלף עובדים - 40% מסך העובדים הפדרליים - לחופשה על בסיס יומיומי בשלב הראשון, אך נתון זה השתנה מעת לעת.

האם הם יקבלו תשלום?

לא באופן מיידי. ייתכן שעובדים פדרליים יקבלו תשלום רטרואקטיבי, כפי שקרה ב-2013, אך לא כל אנשי גבעת הקפיטול משוכנעים שזה מה שיקרה הפעם. בכמה מדינות זכאים העובדים להגיש בקשה לקצבת אבטלה, אך יהיה עליהם להשיב את הכסף אם יקבלו משכורת רטרואקטיבית.

האם עובדים פדרליים שרוצים בכך יכולים להתייצב במקום עבודתם בכל מקרה?

לא. החוק אוסר על הממשלה לקבל עבודה וולונטרית כלשהי מעובדים פדרליים - אפילו מעובדים שאינם רוצים לצבור פיגור בביצוע פרויקטים גדולים.

האם חלק מהסוכנויות הפדרליות ימשיכו לפעול?

כמה סוכנויות יכולות להמשיך לפעול לפרק זמן מוגבל במהלך השבתה, ולממשל יש חופש פעולה רחב למדי לקבוע אילו עובדים הם חיוניים. הרשות השופטת יכולה להמשיך לפעול לפרק זמן מוגבל באמצעות שימוש בכספים שקיבלה בדמות אגרות בית משפט ואגרות אחרות. סוכנויות עצמאיות שאינן מקבלות תקציב מהקונגרס - כגון הרגולטורים הפיננסיים, שממומנים מאגרות שמשלמות חברות שירותים פיננסיים - ימשיכו לפעול. אך במקרים רבים יצומצמו פעילויות הממשלה במידה משמעותית. ההשבתה בת 16 הימים ב-2013, למשל, גרמה לדחייה בתשלום החזרי מס בהיקף של קרוב ל-4 מיליארד דולר, ועקב כך נאלצו המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן לבצע פיטורים זמניים של עובדים בתוכנית בקרת השפעת.

כמה זמן תימשך ההשבתה?

ההשבתה עשויה להסתיים ברגע שהנשיא יחתום על הצעת חוק שתאשר תקציב חדש - הן באופן זמני לתקופה מוגבלת, וזהו התרחיש הסביר ביותר - או עד סוף שנת הכספים ב-30 בספטמבר. ההשבתה האחרונה באוקטובר 2013 ארכה 16 ימים. ההשבתה שלפניה נמשכה 21 ימים מלאים, והסתיימה ב-6 בינואר 1996.