"צריך להרגיע (את השרים אריה דרעי ואביגדור ליברמן) ממלחמות מיותרות", אמר היום (א') נתניהו בישיבת הממשלה. ההקשר של אמירה זו הוא התבטאויותיהם של השניים בוויכוח סביב חוק המרכולים ופתיחת עסקים בשבת. אני חושב שזו הכללה לא ראויה. מי שנלחם על חוק הכפייה הזה הוא דרעי. מי שמנסה לגונן על זכויותיהם של אזרחי המדינה הוא ליברמן. זו אינה מלחמה, אלא התנכלות מצד אחד, וניסיון לעצור אותה מצד שני.
נתניהו הוא זה שהחליט
בכל מקרה, לא ראש הממשלה הוא האדם שצריך להופיע בשטח כמו השריף שבא להשכין שלום. הרי הוא זה שהצית את המחלוקת מלכתחילה. הוא זה שבגללו כל הפרשה החלה, ונמשכת. דרעי היה היוזם של חוק המרכולים, אבל מי שהחליט שהחוק יעבור הוא לא דרעי אלא ביבי. ללא תמיכתו, לולא הכריח את חברי הקואליציה להצביע בעד החוק - היוזמה של דרעי הייתה נופלת בחבטה עזה על רצפת אולם המליאה.
חשש מופרך
לכן, כאשר אזרחי המדינה מבקשים לקנות חלב במרכול בשבת, הם צריכים לדעת כי הוא סגור בגלל נתניהו, לא דרעי. שר הפנים בסך הכל יזם את מה שמצופה ממנו על ידי בוחריו. ביבי נתן לו גב מתוך חשש לגורל הקואליציה. חשש שהיה מופרך, כי דרעי מחוץ לממשלה הוא כמו דג על היבשה. זה היה מקרה קלאסי שבו ביבי היה יכול להראות שלפעמים הוא מסוגל לעמוד על האינטרסים של האזרחים, לא של הממשלה. אבל זה לא קרה. למה? כנראה משום שביבי הוא ביבי, ודרעי יודע לנצל זאת מצוין.
לא "מלחמה מיותרת"
לאיווט ליברמן מגיעה הערכה על עמידתו בעניין זה. הוא מבטא את התנגדותו מתחילת הדרך. זו, ביבי, לא "מלחמה מיותרת". זו מלחמה על החופש של כל אדם לחיות כרצונו, במסגרת החוק. דרעי לא חי במסגרת החוק ואתה, ביבי, נתת לו את הזכות להצר את צעדי האזרחים שכל חטאם שהם יהודים חילונים. כי הרי דתיים ממילא לא קונים בשבת. אם כי לך תדע, מה זה כבר לקנות בשבת לעומת השוחד שלקח אריה דרעי?
אף פעם לא הצבעתי בשביל ליברמן. לא הייתה לי שום כוונה לעשות זאת בעתיד. אבל מאז ראיתי את ליברמן בשבת באשדוד - יש לי הרהורים. אני רואה יותר חשיבות בשמירה על החופש והדמוקרטיה מאשר בעמדות כאלה ואחרות בעניין הפלשתיני שממילא אינו אקטואלי. כי בלי חופש ודמוקרטיה אין טעם לחיות פה. אשמח אם ליברמן יראה בתפקידו גם את החובה לביטחון הדמוקרטיה.
כתבות
ני"ע
