מחיר למשתכן: בג"ץ דחה את עתירת בני המקום בשוהם

בג"ץ דחה את העתירה שהגישו בני המקום משוהם מסדרה ב' בכל הנוגע לפרויקט מחיר למשתכן ביישוב. נזכיר כי העתירה הוגשה לפני מספר חודשים, כאשר זכאי תוכנית מחיר למשתכן בני המקום ביישוב מסדרה ב' טענו כי העובדה שההגרלה כוללת את זכאי סדרה א' ואינה כוללת את זכאי סדרה ב' מפלה אותם לרעה.

העתירה הובילה למתן צו על תנאי מצד בית המשפט שהוביל להוצאת ההגרלה ביישוב מההגרלה הגדולה. עם זאת, לאחר דיון שהתקיים לפני כחודש במסגרתו המליצו השופטים על מחיקת העתירה, והמשך התעקשות של העותרים שיוצגו על ידי עו"ד אפי מיכאלי להמתין להכרעת שופטי בג"ץ, ביטלו האחרונים את הצו שלא אפשר את קיום ההגרלה וכאמור היום פרסמו פסק דין המורה על מחיקת העתירה. נציין כי למרות שהעתירה נדחתה, פסק הדין כולל מספר תובנות והערות מעניינות על תוכנית מחיר למשתכן והתנהלות המדינה.

בפסק הדין שניתן היום (א') כותב השופט יצחק עמית שהוביל את פסק הדין כי: "אקדים ואומר כי יש להצר על כך שזוגות צעירים, בני אותו מקום, מתכתשים ביניהם על הזכות לקבל עדיפות בהגרלה ממשלתית שתסייע להם לרכוש דירה. מטבע הדברים, כשהביקוש גדול מההיצע, ניתן להבין את רצונם של העותרים להתמודד על המצאי המוצע במסגרת התכנית, אך כפי שנראה להלן, דומה כי העותרים אחרו את הרכבת בכל הנוגע להגרלות מושא דיוננו".

השופט עמית כותב בפסק הדין כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה בסדר החשיבות בתעדוף שנעשה במסגרת הגרלות מחיר למשתכן. המדינה סברה כי ההעדפה שניתנת לסדרה א' חשובה יותר מאשר העדפת בני מקום, ולעומתם טענו העותרים כי זכאותו של "בן מקום" מאפילה על השתייכותו לסדרה ב'. "עיון במסמכי התכנית מלמד כי במחלוקת זו, הדין עם המשיבים (המדינה)", כך בפסק הדין.

עוד כתב השופט עמית כי: "תכלית ההגרלה בענייננו היא להתמודד עם משבר הדיור, ולסייע ברכישת דירה לזוגות צעירים חסרי דירה. לאור תכלית זו, ניתן להצדיק העדפה של זכאים שהקדימו להצטרף לתכנית וממתינים זמן ממושך. חשוב לציין כי לפחות חלק מן העותרים יכלו להיכלל בסדרה א' אילו היו מגישים בקשה בזמן, אך הם לא עשו כן. בנסיבות אלה אין להם להלין אלא על עצמם, ואין מקום לטענות בדבר קיפוח ואפליה... מצאנו כי ההבחנה בין סדרות הזכאים, בהתאם למועד ההרשמה לתכנית, היא הבחנה רלוונטית".

נזכיר כי העותרים טענו בעתירה כי העובדה שלא צפויים עוד מכרזי מחיר למשתכן ביישוב צריכה לגרור יחס אחר לזכאי סדרה ב' ביישוב. על כך כתב השופט עמית בפסק הדין כי: "ניתן להבין את משאלתם של העותרים, אך היא נעדרת בסיס חוקי מספק. ענייננו הוא בחלוקת משאב מוגבל, ובהינתן שהחלוקה נעשית על יסוד הבחנה רלוונטית, התקשיתי למצוא עילה לביקורת שיפוטית מינהלית".

בשורה התחתונה קבע השופט עמית בפסק הדין כי: "אינני סבור כי עלה בידי העותרים להראות עילה להתערבותנו". השופט קבע על דחיית העתירה תוך חיוב העותרים בהוצאות.

נציין כי השופט דוד מינץ הסכים עם פסק הדין ולא הוסיף, והשופט נועם סולברג הסכים אף הוא והוסיף כי: "אין פגם בהבחנה שנעשתה בין סדרות הזכאים, הבחנה רלוונטית, עניינית, המעוגנת במועד ההרשמה לתכנית, ויישומה בשוהם אינו מביא לתוצאה שאינה מידתית".

עוד הוסיף השופט סולברג כי: "העותרים הדגישו בטיעוניהם, בכתב ובעל-פה, כי המקרקעין נשוא ההגרלה הנדונה בתכנית מחיר למשתכן הם "עתודת הקרקע האחרונה" בשוהם, "הזדמנות אחרונה שלנו לרכוש דירה בישוב בו גדלנו", ולא היא; גם בשנת 2012, כשהוקמה שכונת כרמים בשוהם - על אדמות שנרכשו ממושב ברקת הסמוך - הוכרז קבל עם ועדה על כך שזו עתודת הקרקע האחרונה בשהם. לימים קמה ונהייתה שכונה כ"א בשוהם, על מקרקעין שנרכשו ממושב בית נחמיה שבסמוך; ועוד היד נטויה, הגם שעתודות הקרקע אכן הולכות ומצטמצמות. שהם יכולה עדיין להתרחב ימה וקדמה צפונה ונגבה, על דרך של רכישת מקרקעין ממועצות ומישובים גובלים, כמו גם בתוככיה פנימה (שכונה כ"א ועוד). עדיין לא מוצו כל האפשרויות להגדלת היצע הבניה. זמנם של העותרים דוחק, ניתן להבין לליבם ולמחוז חפצם, אך לא אלמן ישראל".

כאמור, במסגרת פסק הדין מותח השופט עמית גם ביקורת על התנהלות המדינה בכל הקשור לתוכנית מחיר למשתכן, או ליתר דיוק למדיניות העדכונים של התוכנית. "נראה כי הצורך לערוך שינויים בתכנית מוביל לעיתים לחוסר ודאות, וטענות לכך נשמעו בדיון הנוכחי", כך השופט עמית, "יש הקשרים ונסיבות שבהם ניתן להבין את הצורך בשינוי מיידי, אך מוטל על המשיבים לעשות מאמץ לשפר את השקיפות והוודאות, ולאפשר לציבור להיערך בהתאם להתפתחויות. זאת, בין היתר, כדי לאפשר סד זמנים הגיוני לדיון ציבורי או משפטי".

פסק הדין מגיע כחודש ימים לאחר ששופטי בג"ץ החליטו על ביטול הצו הארעי שקבעו כנגד פרסום ההגרלה ביישוב. נזכיר כי הצו הארעי ניתן בעקבות עתירה שהגישו זכאי מחיר למשתכן, בני המקום מסדרה ב', לבגץ. בעתירה טענו בני המקום מסדרה ב' כי פרסום ההגרלה שהייתה מיועדת רק לזכאי סדרה א' מפלה אותם לרעה וכי העובדה שאין עוד תוכניות לפרסום מכרזי מחיר למשתכן ביישוב למעשה מונע מהזכאים בסדרה ב' סיכוי לרכוש דירה מוזלת ביישוב.

בתחילה, בית המשפט היה קשוב לטענות העותרים, שהגישו העתירה באמצעות עו"ד אפי מיכאלי, אולם המדינה התנגדה לטענות ודחקה בבית המשפט למחוק את העתירה. גם בני המקום מסדרה א' ביישוב, המיוצגים על ידי עוה"ד אלינור שטרק ומנחם אברמוביץ ממשרד המבורגר עברון, הצטרפו בהמשך הדרך להליך וטענו כי אין לקבל את העתירה שתפגע בסיכוי שלהם לרכוש דירה מוזלת ביישוב.

בהמשך, התקיימו דיונים בין המדינה לבין מועצת שוהם כדי לנסות ולהגדיל את מספר יחידות הדיור שמיועדות לבני המקום בפרויקט, אולם בסופו של דבר, למרות מתווה שהוצג והוצע על ידי המועצה, שנקבע כלא ישים על ידי מטה הדיור ומשרד הבינוי והשיכון, הודיעו האחרונים לבית המשפט כי המאמצים להגדלת מספר הדירות כשלו וכי ברצונם לחזור ולפרסם את ההגרלה בצורתה המקורית. בדיון שהתקיים בבית המשפט מול השופטים יצחק עמית, נעם סולברג ודוד מינץ, הציעו השופטים לעותרים למחוק את העתירה, אולם בסופו של דבר אפשרו להם ארכה בת 15 יום כדי לבחון את ההצעה שהציגה המועצה להגדלת מספר הדירות ואת טיעון המדינה שהצעה זו איננה ישימה. עם זאת, לאחר התקופה האמורה הודיעו זכאי סדרה ב' בני המקום לבית המשפט כי הם עומדים על סירובם למחוק העתירה, ותשובת השופטים הגיעה מספר ימים לאחר מכן עם ביטול הצו הארעי.

עו״ד אפי מיכאלי, שייצג את העותרים, מסר לאחר פרסום פסק הדין כי: "כל שביקשו זכאי סדרה ב' שהם בני מקום במועצה המקומית שהם הוא סיכוי כלשהו לזכייה ביחידת דיור במקום במסגרת תוכנית מחיר למשתכן. בפסק הדין המרכזי מתעלם בית המשפט מעובדה מרכזית, שאינה שנויה במחלוקת, לפיה מדובר בעתודת הקרקע האחרונה במועצה המקומית שהם. התעלמות מעובדה זו מובילה את בית המשפט לניתוח חסר אשר מקבל מציאות לפיה זכאים באותה תוכנית מופלים בצורה כה קשה כך שאלו הנמנים על סדרה א' שהם בני מקום מקבלים יחסי זכייה של למעלה מ- 90% ולעומתם זכאי סדרה ב' שהם בני מקום זוכים, למעשה, ל-0% סיכוי.

"העותרים בעתירה ציפו לפסק דין המתמודד עם העובדה שמדובר בעתודת הקרקע האחרונה בישוב - עובדה אשר הופכת את ההגרלה בשהם לחריגה ביחס להגרלות האחרות בתוכנית - אך למרבה הצער, בפסק דינו המרכזי בחר בית המשפט להתעלם מעובדה זו ללא כל הנמקה. בחירה זו הובילה את בית המשפט לאשר מדיניות מפלה תוך התעלמות מעובדה מהותית שהיתה בפניו ובניגוד לעקרונות בסיסיים של צדק חלוקתי".