תקועים בנישה

יש עובדים שיודעים שהם תקועים בנישה תעסוקתית (ומודאגים), ויש עובדים שתקועים באותה הנישה אבל לא מבינים שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנה, ממשיכים במאמצים עקרים למצוא עבודה במגזרי תעסוקה אחרים. נתחיל בהגדרה מהי נישה: ככלל, נישה תעסוקתית היא מגזר שעובדיו נתפסים בעיני רוב המעסיקים שמחוצה לו ככאלה שניסיונם המקצועי איננו רלוונטי, ולכן במרבית המקרים מועמדותם של העובדים הללו תיפסל על הסף.

גיוס בשיטת 'העתק-הדבק'

דוגמה מהבולטת ביותר להמחשת הסוגיה היא חברת טבע, שגם בימיה זוהרה התקשו חלק לא מבוטל מעובדי הליבה המוערכים שלה למצוא עבודה בחברות אחרות, כולל בכירי חטיבת מוצרי הצריכה וה- OTC (ללא מרשם), שניסיונם המקצועי בטבע כמעט זהה לזה של אנשי שיווק בכל חברת מוצרי צריכה אחרת. מדוע? כי הם נתפסים בטעות אנשי "תרופות, רופאים, בתי מרקחת, בתי חולים", גזרות שיווקיות בלתי רלוונטיות למגזרים תעסוקתיים אחרים. בדיוק מהסיבה הזאת גם אנשי הפיננסים, הנדל"ן והאנרגיה מתקשים לצאת מהנישות שלהם, שנתפסות אף הן מאד צרות וייחודיות, וככאלו המחייבות את עובדיהם לזמן למידה ממושך מדי של "השווקים הרגילים". האם זמן הלמידה הנדרש מעובדיהם הוא אכן ארוך במיוחד? גם אם לא, מה שקובע זה מה שוק העבודה חושב, והשוק (שמעדיף לגייס בשיטת 'העתק הדבק') בטוח שכן.

יותר הזדמנות מבעיה

אם תשאלו אותי, השאלה החשובה באמת איננה האם השוק צודק או טועה, אלא האם הבחירה לעבוד במגזר נישה זו אכן בעיית קריירה. התשובה אולי תפתיע אתכם אבל בלא מעט מקרים מדובר בהזדמנות יותר מאשר בבעיה, וזאת מכיוון שעובדי הנישות, במיוחד עובדי הליבה בעלי הניסיון הייחודי, נהנים משני יתרונות בולטים: האחד - ערך השוק שלהם גבוה כתוצאה מניסיון ומומחיות ייחודיים, ובנישות בהן השכר הממוצע גבוה יחסית, והשני - הם נהנים מתחרות נמוכה יחסית בהשוואה לעובדים ומנהלים מחוץ לנישה.

כלומר, למרות שהם "תקועים" בנישה עם היצע משרות נמוך, עדין המעמד התחרותי שלהם בשוק העבודה טוב יותר, הם מרוויחים יותר, ובמקרים רבים גם האופק התעסוקתי שלהם מבטיח מאד. מדוע? כי המומחיות הייחודית שלהם, שכה מעטים אוחזים בה, מחסנת אותם מפני רבות מטעויות הקריירה (למשל מעברי תפקיד שגויים בתוך הנישה), ואפילו מפני גילנות (אפליה על רקע גיל). יתרה מכך, גם יותר קל להם למתג עצמם יחסית לעובדים אחרים, כיוון שמדובר בברנז'ה מקצועית קטנה, מה שמפשט מלכתחילה את תהליך בניית המודעות "למוצר", לניסיונו ולהישגיו המקצועיים.

האם כל בעלי המקצוע בתוך הנישה יתקשו באותה המידה למצוא עבודה מחוצה לה? כמובן שלא, מה גם שבעלי אותו המקצוע עשויים להיתקע בנישה אחת בעוד שמאחרת לא תהיה בעיה לצאת. למשל, מנהלי כספים בחברת טבע יכולים למצוא תפקיד אטרקטיבי בחברות תעשייתיות אחרות די בקלות, אבל מנהלי כספים בחברה יזמית או בבית השקעות יתקשו לצאת מהן. לעומת זאת מנהלי פיתוח עסקי, מנהלי שיווק ומנהלי מכירות במרבית מגזרי הנישה יתקשו למצוא עבודה מחוץ לנישה, בעוד העוסקים במיזוגים ורכישות הם אטרקטיביים לכל המגזר בעסקי, והמבודדים שיכולים לטפס בפירמידה גם להייטק. ומה עם מנכ"לים? להם קשה במיוחד לצאת מהנישה, לא פחות (אם לא יותר) ממנכ"לים שמנסים לטפס במעלה פירמידת מיצוב המגזרים במשק.

לסיכום, עבודה בנישה תעסוקתית יכולה להיות טובה או רעה לקריירה, בדיוק כמו בחירה בכל תחום תעסוקתי אחר בתעשיית ההייטק, בתעשיות המסורתיות או בסקטור הציבורי. הדברים תלויים בנישה, במקצוע ובאיכות המיתוג המקצועי שבנה העובד לעצמו, כאשר עבור חלק מהעובדים הנישה היא מנוף קריירה למרות הקושי להיחלץ ממנה, בעוד האחרים יתקעו עם מספר הזדמנויות קטן. לכן חשוב מאד ללמוד את המגזר בו אתם עובדים, בין אם הוא נישה או לא, ולבחון את מסלולי הקריירה האופציונאליים של בעלי מקצוע מקבילים. הידע הזה יחסוך לכם עגמת נפש, ובעיקר יסייע לכם לנהל קריירה אופטימאלית. בהצלחה.

■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com