אתגר הפקק: מיצובישי אקליפס-קרוס - מחווה לעבר ורמז לעתיד

אני דווקא מאוד בעד הקטלונים. אנשים נעימים, מתורבתים, אוהבי חיים, ידידותיים עד אין קץ. אני רק לא מבין למה עקץ גם אותם יתוש העצמאות. וכי זה מה שחסר לעולם? עוד מדינה? האין כבר מספיק מדינות על פני הכדור המעונה הזה?

הרבה זמן יש לי להרהר בשאלות כבדות המשקל הללו. אני תקוע בפקק. כבר שעה אני תקוע בפקק. מלוא העין מאחורי, מלוא האופק לפני - טמבון אל טמבון, אגזוז אל גריל וגריל אל אגזוז. שום דבר לא זז. זהו הכביש המהיר (!) המוליך מצפון ספרד לברצלונה. 15-E, דומני, הוא שמו הרשמי. הוא רחב, רב מסלולים, סלול למשעי. ואני עומד במקום. סביבי שקט. איש לא צופר, איש לא מקלל, איש לא מניף אגרוף מול השמיים. רבבות המנועים כבר הושבתו. אנשים ניצבים בשולי הדרך בתנוחת השתנה. פה ושם מסתנן קרימינל אחד אל השוליים, דוהר עשרים שניות ונתקע שם. מגיע לו.

בינתיים אסקור בקפידה את הקנקן שבתוכו אני יושב. "מיצובישי אקליפס-קרוס" שמו. שם ארוך, אך יש להקפיד על מלוא אורכו. כי הוא לא סתם "מיצובישי אקליפס", כאותה מכונית קופה נאה וספורטיבית (לפחות בחזותה) אשר יוצרה מסוף שנות ה-80 ועד 2012. הפעם זהו "מיצובישי אקליפס-קרוס". כלומר, גם מחווה לעבר וגם רמז לעתיד. והעתיד, כמו גם ההווה - גדוש קרוס-אוברים למיניהם. אז מעתה גם למיצובישי יש קרוס-אובר בגודל בינוני. ממלא את החלל הקטן שבין האאוטלנדר הגדול לבין ה-ASX הקטן יותר.

סביבי עדיין שום דבר לא זז. בחנתי את כמות המים שעימי (אף לא טיפה) ואת מלאי מזון החירום (קדחת). לא נורא. נסתדר. תמיד אפשר לקפוץ לשדה ולתפוש שפן. או עז. או ירבוע.

בעצם חבל שלא זזים. דווקא יש למכונית מנוע בסדר גמור. 1.5 ליטר חדש ומוגדש, 163 כוחות סוס, 25 קג"ם חביבים. ואני זוכר, כשעוד יכולנו לזוז מהמקום, שהוא התנהג ממש יפה. לא הרגשתי מצוקת כוח כלשהי, גם לא בכבישים תלולים ומפותלים. ואם היו לי טרוניות כלשהן לתגובותיו, הן לא נבעו ממנו, אלא קצת מן הגיר המשודך לו. גיר רציף. CVT. כן, אני יודע: CVT זה יעיל, חכם, קל, אמין, חסכוני. ובכל זאת, אני לא מת על CVT. הוא תמיד נשמע לי קצת יבבני, וגם מתמחה בחיסכון בדלק ולא בהפקת אדרנלין. כאן, באקליפס-קרוס, קבעו לגיר שמונה נקודות "הילוך" במהלך הרציף שלו, וצמד לחצנים מאחורי ההגה מאפשרים סוג של תפעול ידני של התיבה. כך מתקבלת תחושת שליטה טובה יותר. אבל - ונא לא לכעוס עלי - אני בכל זאת מעדיף גיר אוטומטי רגיל, או גיר ידני רחמנא ליצלן. בין השאר, בגלל שאני, מלידה, זקן נרגן ושמרן ואני מסרב להניח לרגלי השמאלית להתנוון כבר עתה.

רגע! זזים! מנוע מופעל, גיר משולב, מצערת נלחצת, האוטו זז! תשעה מטרים בערך. זהו. אפשר לכבות מנוע, לצאת מן המכונית ולהציץ בעיצובה. אין ספק: מדובר בקרוס-אובר, או SUV, או אחד מכל שאר השמות המקובלים. לזכותו ייאמר שהוא לא מבקש להמם אותי, להדהים אותי, או להפיק ממני קולות משונים (ולא נזכיר כאן את המכוניות שעיצובן כן מפיק ממני השתנקויות). האקליפס, ברוך השם, לא סובל מעיצוב יתר. הוא מדויק ונעים, מבלי לגלוש לוולגריות. חרטומו לחלוטין מיצובישי עם תוספת של קימורים נאים, פנסים הנעוצים בתוך "כונסי אוויר" נאים, עיטורי כרום, תת-גריל שחור ומרשים, עיניים מלוכסנות כצו האופנה, וכמובן הסמל המשולש של מיצובישי. עיקר העיצוב הנבון טמון בצדודיות. אבחות נאות מעניקות להן נופך של ספורטיביות מחודדת, מבלי לחטוא בהגזמה.

האחוריים עומדים בצילו של אלמנט תאורה מגודל הנמתח למלוא רוחב המכונית וחוצה לשניים את השמשה האחורית. משהו דמוי פריוס, זולת הצורה שהיא, איך לומר? עניין של טעם. הפס הזה יוצר מטרד לא מבוטל ליכולת הראות של הנהג במראה האחורית.

העיצוב הפנימי נוח, מרווח, עושה רושם איתן, ליושבים מאחור יש מרחב מחיה ראוי, אך גם מצוקת ראייה קטנה. גם סביבת הנהג יעילה בהחלט. זולת משטח המגע, שנעשה משום מה לגאדג'ט חובה בדגמים חדשים, אף שטרם נתקלתי באחד שעושה את מלאכתו ביעילות באופן ידידותי למשתמש. לעומת זאת המסך שבמרכז הקונסולה מאוד נוח, מאוד אינטואיטיבי, מאוד יעיל.

ואז, סוף-סוף, הגענו אל קצה הפקק. מתנגדי העצמאות הקטלונים הפגינו שם נגד אחיהם, חסמו את האוטוסטרדה הענקית ותבעו בקול גדול לא להעמיס עליהם עצמאות חסרת שחר. סוף-סוף קטלונים שקולים וחכמים. ליבי יצא אליהם. ולכן במקום לנאץ את אבי-אבות-אבותיהם, להשליך עליהם את הצמיג הרזרבי ולאחל להם שהרודן פרנקו יקום מקברו ויקרע להם את הצורה, נפנפתי להם ב-V גדול, צרחתי "ו*יו*ה א*ס*פ**נ*י*ה או*נ*יד*ה", ודרכתי על הגז. בקושי שעה נותרה לי כדי לגמוא מעל מאה ק"מ, מהם לא מעט בתוככי ברצלונה וסמטאותיה, כדי להגיע אל נמל התעופה ואל הטיסה לישראל, והאקליפס-קרוס, ללא ספק מודעת למצוקתי, שינסה מותניה, שירגה שריריה והחליטה להראות לי מה היא יודעת לעשות כשזה דחוף.

בכבישי ההרים היא התנהלה בנימוס צייתני. ההגה קצת רך, אחר כך מתקשח בבת אחת (לא הבנתי למה), אחיזת הכביש בטוחה, נינוחה, המתלים קצת קשים מהצפוי, אך עדיין נוחים, הכל ממש בסדר. בכבישים רחבים ונוחים היא הרגישה ממש ממש בבית. זה מרחב המחיה היאה לה ביותר.

ואז היא חשפה שיניים. כאילו ידעה שהמטוס לא יחכה. הכביש היה טוב, הפניות ארוכות (ורבות), והדוושה נסחטה. 130 קמ"ש 150, 180, 200 (המהירות המרבית עליה מצהיר היצרן), 204. צריך להודיע ליצרן שיתקן את הפרוספקט. והיא יציבה. לופתת את האספלט. נוטה רק במידה בסיבובים. נשלטת ללא דרמות. 205... רק רעש הרוח קצת הפריע. הגענו.

מה אומר ומה אדבר - מרשים. מפתיע. משעשע. משכנע. נפרדתי ממנה בנשיקה על החוטם ורצתי למטוס.

 מיצובישי

ב. מיכאל היה אורח מיצובישי בברצלונה

חלק מהמתחרות

סקודה "קארוק"

היורשת של סקודה YETI הפופולרית תגיע אלינו בקרוב. העיצוב הוא הרבה יותר מיינסטרים, הממדים החיצוניים דומים לאלה של המיצובישי ובסיס הגלגלים קצר ב-4 ס"מ. המנוע הבכיר הוא 1.5 טורבו חדש עם 150 כ"ס שבסיוע משקל עצמי נמוך מאיץ את המכונית ל-100 ב-8.7 שניות. המחיר באירופה די אגרסיבי

הונדה HR-V

140 אלף שקל הוא המחיר של הונדה HR-V. הוא קצר ונמוך במעט מהמיצובישי, ובסיס הגלגלים מסתפק ב-2.61 מ', אך מנגד זהו רכב גבוה ומרווח עם תא מטען של 431 ליטר. המנוע הוא 1.5 ל' ללא טורבו, עם 130 כ"ס ושידוך לתיבה רציפה. התאוצה ל-100 אורכת כ-11 שניות אך משקל עצמי נמוך מסייע לחיסכון בדלק

מאזדה CX-3

במחיר שמתחיל ב-134 אלף שקל מציע רכב הפנאי הקומפקטי של מאזדה עיצוב ספורטיבי ושלדה מלוטשת. הממדים החיצוניים קטנים מאלה של מיצובישי ובסיס הגלגלים קצר ב-10 סנטימטר' אך איכות הייצור גבוהה והאבזור די מקיף. מנוע 2 ליטר מספק 156 כ"ס וביצועים נמרצים