"טרגדיה שבריבית נמוכה הממשלה מוותרת על פרויקטי תשתיות"

"זו טרגדיה שבמצב של ריבית נמוכה הממשלה מוותרת על פרויקטים מצויינים בתחום התשתיות שהיא הייתה יכולה לבצע, והכסף הולך לשוק הפרטי שעושה איתו פרויקטים הרבה פחות טובים", כך אומר פרופ' עדי פוזנר, ראש בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב.

בשיחה עם "גלובס", מסביר פוזנר, שחקר, בין היתר, היבטים של מימון פרויקטים בידי הממשלה לעומת הסקטור הפרטי, מדוע הכלכלנים באוצר חוששים לומר לפוליטיקאים את האמת על הריבית הנמוכה ולמה הפרטה היא לא פתרון לפיגור האדיר בתשתיות.

מה הקשר בין ריבית לתשתיות?

"הריבית היא בעצם גורם מתווך בין הממשלה לבין השוק הפרטי מי יעשה את ההשקעות", מסביר פוזנר. "נניח שמצד אחד יש לך חברה עסקית שרוצה לפתח תרופה, ומצד שני הממשלה שרוצה לבנות בית חולים או לסלול כביש. היית רוצה ששניהם יפעלו כמו גוף עסקי ושהכסף יושקע בפרויקט שנותן את התשואה הכי גבוהה. אבל ממשלה לא פועלת לפי השיטה הזו, אלא לפי איזשהם כללי גירעון. היא לא אומרת 'רגע, עכשיו יש ריבית נמוכה אז אני צריכה להתאים את מדיניות ההשקעות שלי אליה'.

"התוצאה היא שנוצר חוסר איזון בהקצאת ההשקעות לפרויקטים. הממשלה לא משקיעה בפרויקטים שהיו יכולים לתת תשואה של נניח 10%, והכסף שהיה אמור ללכת לפרויקט הזה הולך לשוק הפרטי שמשקיע אותו בפרויקטים עם תשואה של 5%.

"הממשלה לא קוטפת את ה-'Low hanging fruits' שלה בזמן שהשוק הפרטי כבר קטף את שלו והוא משתמש בכסף שהממשלה הייתה יכולה לנצל כדי להמשיך לטפס ולקטוף את הפירות הפחות משתלמים".

על אילו השקעות ממשלתיות כדאיות אתה מדבר?

"על השקעות בתשתיות תחבורה, בתשתיות בריאות וחינוך ואפילו על השקעות בביטחון, כי הן ישמשו אותך עוד 20 שנה".

וזה לא יגדיל את הגירעון?

"כן, אבל ההבדל בריבית שאתה משלם היום על החוב לעומת מה ששילמת לפני עשור הוא דרמטי. חוב שתיקח היום יעלה לך שליש ממה שעלה בעבר. הממשלה קבעה יעד להורדת החוב ל-60% תוצר, רק שמאז הריבית השתנתה. אותה מערכת שיקולים שהביאה לקביעת היעד של 60% הייתה מביאה אותנו היום למספר אחר לגמרי".

באוצר לא מבינים את זה?

"הכלכלנים בממשלה שרוצים להגביל את החוב יגידו לך בסוף 'אתה צודק, אבל אי-אפשר לסמוך על הממשלה'. אם היינו מאמינים לממשלה שבאמת תיקח את הכסף הזה ותשתמש בו להשקעות - היינו מרשים לה להעלות את החוב מ-60% ל-70% (תוצר - ע.ב), אבל אנחנו מכירים את הממשלה. הממשלה תשתמש בכסף להוצאות שוטפות, היא תעלה לציבור את רמת החיים - כי זה מה שהציבור רוצה. הבוחר מסתכל מה הוא מקבל עכשיו. אי אפשר להגיד לו: 'בעוד עשר שנים תראה את התוצאות'.

"הפוליטיקאי חייב להיענות לבוחר כי אחרת הוא יעוף. אם תשחרר לו את הרצועה הוא יוציא את הכסף. הוצאות, בשונה מהשקעות, זה משהו שאם אתה מממן אותו בחוב - אתה בעצם אומר שהילדים שלי ישלמו".

במה זה שונה מהשקעות? זה לא על חשבון הדורות הבאים?

"אם אני משתמש בכסף להשקעה, אז נכון שמי שישלם בעתיד את החוב זה הילדים שלי, אבל מצד שני הם גם ייהנו מהכביש שסללתי. אני מבין את החשב הכללי והכלכלנים שאומרים שאם הפוליטיקאים מושכים לכיוון של לבזבז היום ולהחזיר בעתיד - אז התפקיד שלנו להגיד ההיפך. למשוך את החבל לכיוון הנגדי. הכול תלוי באלטרנטיבה.

"הכי טוב היה להגדיל את יחס החוב מ-60% ל-80%, ולהשקיע את כל ה-20% הנוספים בתשתיות. אבל אני ואתה יודעים שזה היה הולך לדברים אחרים - ולכן, בבחירה הזאת, גם אני מעדיף שהחוב יישאר 60% ולא לחייב את הילדים שלנו לשלם על רמת החיים שלנו. יחד עם זאת, מבחינת היושר האינטלקטואלי האמת צריכה להיאמר".

מה לגבי הרעיון של הוצאת פרויקטים ציבוריים לביצוע השוק הפרטי?

"הממשלה יכולה 'להפריט' פרויקטים. זה פתרון לא רע כל עוד אפשר לגבות עליהם דמי שימוש. אם זה פרויקט כמו כביש 6 שאפשר מיד לחייב בכסף על השימוש בו - אז השוק הפרטי יכול לטפל בזה.

"אבל לממשלה יש המון פרויקטים שמייצרים עבורנו דברים טובים שאינם נמדדים בכסף. על ביטחון אי-אפשר לגבות מהציבור כסף; על בית חולים או על כביש עירוני אי-אפשר לגבות כסף - והם מעלים את רמת השירות. כל הפרויקטים האלה שלא מתאימים להפרטה לא מבוצעים היום".

עד כמה ישראל מפגרת בתשתיות?

"במשך שנים ההשקעה של הממשלה בתשתיות הייתה נמוכה מאוד. חצי אחוז עד אחוז תוצר לעומת 2% בעולם. עצם העובדה שאין רכבת תחתית או מספיק בתי חולים זו עדות להזנחה. מצד שני, אנחנו מתעוררים היום ובונים רכבת תחתית כשבעוד עשר שנים אולי כבר לא נצטרך אותה. אין לנו מושג איך ייראה עולם התחבורה בעוד 10 שנים, ודווקא עכשיו נזכרו להשקיע ברכבת תחתית".