מתי בפעם האחרונה האכלתם זברה ודהרתם במורדות הסוונה עם לביאה המשחרת לטרף? מסתבר שטיול מסוג זה קרוב מתמיד לכדי מימוש. בינואר האחרון השיק גן חיות בדרום סין פיילוט לשירות חדש של חוויית מציאות מדומה. הממשק מאפשר למשתמשים לתקשר עם חיות הבר, לצפות בהאכלתן ואף לשחק עמן, מבלי להיפגע או להפריע את מנוחתן. מבקרי גן החיות לא נדרשים להגיע אליו פיזית, ודי בכך שיענדו את משקפי מציאות מדומה בביתם, כדי לגלוש לתוך החוויה הייחודית.
את הדרך שבה נצרוך חוויות בעתיד, מכיר ירון ישינסקי היטב. הוא החל את דרכו אי שם בשנות ה-90, כשהיה נער צעיר בן 16, ויצר על המחשב הביתי שלו הדמיות מיוחדות וחדשניות בתלת ממד, כשהוא מצליח להפתיע אפילו את הקליברים הידועים ביותר בתחום. הכישרון הייחודי שלו, המשלב טכנולוגיה ועיצוב, הבריג את ישינסקי, כיום בן 41, לטבורה של התעשייה. כיום הוא הבעלים של 'סטודיו ישינסקי', אחת החברות המצליחות בעולם לתוכן שמשלב ויזואל ואודיו. במילים פשוטות, כשקולדפליי או U2 רוצים שמישהו יעצב להם קליפ וישלב ויזואל מרוכב או מציאות מדומה לתוך המוזיקה שלהם, הם פונים לישינסקי ולשותפו עוזי מור, שמתחזקים סטודיו בישראל ובלוס אנג'לס.
אחד הניסיונות הראשונים של ישינסקי בתחום ה-VR היה יצירת אלבום שלם עבור קולדפליי. "חברי הלהקה סברו שמוקדם מדי להשיק מוצר כזה, היות שאין מספיק משתמשים בשוק שיראו את האלבום בטכנולוגיה החדשנית", הוא מספר.
למה בעצם?
"התחום של VR נמצא בחיתוליו, תעשיית התכנים בתחום התחילה להתפתח לפני כשנתיים. עכשיו רק לומדים איך לעבוד עם זה, לאט לאט, בדרך של ניסוי וטעייה. גם מבחינת האיכות זה עוד לא שם: התמונה לא חדה, הרזולוציה לא מספיק גבוהה. יש עם זה גם בעיה אחרת לגמרי, שלא קשורה לטכנולוגיה ולתכנים. יש משהו לא נעים בהרגשת הניתוק מהעולם שחווים כששמים את הקסדה. זה סוגר את הראייה, ויחד עם האוזניות את נכנסת לעולם אחר ואת לא יכולה לצאת ממנו. את בתוכו טוטאלית. זה מייצר קלאוסטרופוביה, אפילו שאת רואה עולם וירטואלי פתוח. שמתי לב שאנשים שנתתי להם להתנסות אצלי בסטודיו היו חייבים להוריד את הקסדה אחרי רבע שעה. הם פשוט לא יכולים להיות עם הקסדה במשך שלוש שעות".
אז מה מקור ההתלהבות?
"הפוטנציאל הוא מדהים, ובעוד שנתיים גם האיכות תשתפר דרמטית. באמצעות RV אפשר להכניס אותך לעולם אחר של חוויות. אם, למשל, הייתי מקרין לך חוויה של מצפה תת מימי, היית בהלם. היית חושבת שאת שם, ממש בתוך המצפה הזה".
אנשים בעתיד יחיו לחלוטין בתוך מציאות מדומה, באמצעות ה-VR?
"אני חושב שזה יגיע לשם. הטלפון הצליח לגרום לאנשים לא לדבר אחד עם השני בבית קפה, אין תקשורת. פייסבוק שינה את כל התקשורת הבינאישית, הוא מחבר אותנו ברמה השטחית ומנתק ברמה העמוקה. אז ה-VR, שמייצר חוויה הרבה יותר עוצמתית, יגרום לאנשים לא לצאת מהבית. לא יהיה בכך צורך".
אז אנשים לא יצטרכו את המגע האנושי? ומה לגבי יחסי מין?
"כבר עכשיו יש אפליקציות שיוצרות VR של סקס, עם דילדו אלקטרוני שגבר שם על איבר מינו ומקושר לסרט. אתה צופה בסרט והתנועה של המכשיר היא נגזרת ישירה של מה שאתה רואה בתמונה. זה לא מפליא אותי, כי פורנוגרפיה היא הקטליזטור הגדול ביותר לטכנולוגיה. כדי לצרוך פורנו איכותי, צריך רוחב פס גדול יותר. כדי שהסרטונים יוכלו לרוץ, היה צריך אינטרנט יותר מהיר ובשביל זה אנשים היו מוכנים לשלם, בטח שלא בשביל סרטוני טבע. גם הלקוחות הראשונים של מסכים ברזולוציית HD היו צרכני פורנו, כי איך תשכנעי מישהו לקנות מסך שעולה פי כמה? פורנו בחדות מטורפת היה כנראה סיבה טובה לשלם, והם גם הראשונים שצילמו סרטים באיכות HD".
אז תעשיית הפורנו כבר אימצה את הטכנולוגיה?
"כן, יש אתרי פורנו מיוחדים של VR".
אתה מתאר מציאות שבה נמצא את עצמנו בעולם מבודד.
"אבל אני דווקא חושב שלא נהיה בודדים, זה פשוט יגשר על הפיזיקה. העולם הווירטואלי יהפוך להיות העולם האמיתי. אנחנו נאבד צורך ברוב הדברים הפיזיים".
איך יסופקו הצרכים הבסיסיים?
"גם הם ישתנו. ב-VR אפשר יהיה לייצר ממשק שמתרגם את הדיגיטלי לביולוגי. ממשק שיושב לך על הראש ומחווט ישירות לתוך תאי העצב שלך. אם באמצעות מחשב אני יכול להעביר לך ראייה, תחושה ואפילו טעם, אז אין משמעות לפיזיות שלך.
"באמצעים דיגיטליים אפשר יהיה לתת לך את החיים הכי טובים שיש, כמו במטריקס. את תחווי את המציאות שלך, תרגישי שהיא אמיתית, תתקשרי עם אנשים, אבל שום דבר לא יהיה פיזי, אלא מתורגם דיגיטלית. כבר היום יש סנוניות של הדבר הזה בצורה של אנשים ששולטים בפרוטזות שלהם דרך המוח בלבד. אנחנו יודעים להתחבר גם לעצב השמיעה. ברגע שיביאו את זה לרמות גבוהות יותר, אפשר יהיה להתממשק לראייה ולשאר החושים. לא יצטרכו יותר מתווך ולא קסדה - ישדרו לך ישירות למוח".
אז נהפוך לסוג של מכונות?
"יותר מזה, אם יהיה כל כך הרבה ידע על המוח ועל היכולת להתממשק למוח, יהיה כבר יותר הגיוני שידעו לתרגם את הפעילות המוחית לאותות דיגיטלים ולהפוך אותך לייצור דיגיטלי שכולו ממוחשב".
"אמנים בחו"ל רוצים את הכי טוב בעולם וגם משלמים". ביונסה וכריס מרטין / צילום: רויטרס
הטיימינג הנכון
כבר לפני מספר שנים היה ישינסקי מהראשונים לזהות את ניצני ה-VR, והקים סטארט-אפ הנושק לתחום. "הצלחנו לייצר מוצר מדהים שהקדים את זמנו בכמעט עשור, והרעיון שלו היה לאפשר לך לדבר עם דמויות וירטואליות. היום, מוצר מאוד דומה לזה שפיתחנו יצא באייפון איקס. לפעמים לא מספיק לבוא עם רעיון וביצוע טוב, אלא צריך גם לבוא בטיימינג הנכון, ואנחנו הקדמנו את השוק וצרכיו באותו זמן. גם השקנו את המוצר בדיוק בשיא משבר הסאב-פריים, והוא לא עניין אף אחד. זה נתפש כמותרות, בזמן שבו השוק היה במתכונת של הישרדות.
"סגרתי את הסטארט-אפ וחזרתי להתעסק עם תוכן שמשלב ויזואל וטכנולוגיה. הייתי צריך גם להתאושש מהפאוזה הכלכלית, משום שתקופה מאוד ארוכה לא הכנסתי כסף. לקח לי שלוש שנים לאזן את עצמי בחזרה".
הפריצה הגדולה של ישינסקי הגיעה בעקבות הקליפ הראשון שיצר לקולדפליי וביונסה. "זה, דרך אגב, הקליפ הכי מצליח של קולדפליי, שזכה לכמעט מיליארד צפיות", הוא מספר. "עבורנו הוא הקליפ הבינלאומי הרביעי שעשינו, הוא פשוט הראשון שיצא כי שלושת אלה שעשינו לפניו נגנזו. לפני חודשיים עשיתי קליפ לU2. עשינו יותר מעשרה וידיאו קליפים בינלאומיים".
עם מי עוד שיתפת פעולה בתחום?
"עבדתי עם מארון 5, בלק אייד פיז, פרגי. עשינו את קמפיין ההשקה לעונה השנייה של 'נרקוס' וגם קמפיין השקה לתוכנית הטלוויזיה של הקרדשיאנ'ס, בתקופת שיא תהילתן. אני באמת בר מזל שיצא לי לעבוד עם אנשים כאלה".
לא פשוט לענות לצורכיהם של האמנים הגדולים בעולם.
"הם נחלקים לשניים: חלקם לא מעורבים וחלקם מאוד מעורבים. וויל.איי.אם, למשל, מאוד מעורב בכל שלב, נכנס לפרטים הכי קטנים, מדבר אתנו ישירות. עם קולדפליי עבדנו מול חברת ההפקה והמנהלים, שהעבירו לנו את ההנחיות של האמנים".
מה ההבדל בין הדרישות של האמנים בארץ לאמנים בחו"ל?
"ההבדל הכי גדול זה רף הציפייה מהתוצאה. פה בארץ מצפים לרמה שתהיה קרובה לחו"ל, שם הם רוצים את הכי טוב בעולם והם גם משלמים על זה. יש הקפדה מטורפת על פרטים, בעיקר בגלל כמות הצפיות האדירה. כשיש מאות מיליוני צפיות, צריך לוודא שאין שום דבר שלא במקומו, החל ברמה הטכנית ועד לרמת התוכן. למשל, שלא ישתרבב פנימה אימג' שיכול לפגוע במישהו בטעות. בקליפים בינלאומיים גם יש חשיבות מאוד גדולה לאיך שהאמן נראה. בקליפ של ביונסה, למשל, היה חשוב לשים לב שהיא שלא תיראה לבנה מדי, ושלא ייראה כאילו עשו לה פוטושופ".
עשיתם לה פוטושופ?
"אני חייב להגיד שעשו לה עבודת איפור מעולה ולא היינו צריכים לגעת בה, היא פשוט מושלמת. לעומת זאת, ב'קרדישאן' הייתה מישהי שהיינו צריכים לבנות מחדש. רמת הבקשות שם הייתה הזויה, עד לגוון הספציפי של העיניים שצריך להיות אצלה. זה דרש מאתנו להחליף לה את העיניים בכל השוטים, כי צבע העיניים משתנה בהתאם לתאורה".
לאיזו רזולוציה מגיע החשש שמישהו ייפגע מאימג' כלשהו בקליפ?
"כשעבדתי על הרקעים בווידיאוקליפ של קולדפליי וביונסה, באחד מהם נראה כאילו סמל המנורה היהודי מופיע ברקע. זה ממש לא היה מכוון, זה היה קליידוסקופ שיצר אימג' דומה, שממש היית צריכה להתעקש כדי להבחין בו, אבל היה חשש שיגידו ששתלנו סימבוליזם יהודי. זה מפתיע, אבל יש לא מעט אנשים שמחפשים סמלים בכל מיני תכנים, רק כדי לייצר תיאוריות קונספירציה".
למצוא את הכסף
הטכנולוגיה מכתיבה את קצב החיים שלנו. אם לא די בשינוי החד של חיינו הפרטיים וזמן הפנאי שלנו, אז גם שוק העבודה משנה פניו בתדירות גבוהה, כשהוא מאמץ טכנולוגיות היוצרות מקצועות חדשים. "מקצועות העתיד יהיו מקצועות שיהיה להם ביקוש מאוד גדול, אבל לא ישלמו עליהם הרבה כסף, כי היכולת שלך לרכוש את הידע ולמלא את הפוזיציה תהיה יחסית פשוטה", קובע ישינסקי. "בסופו של דבר הערך של אדם ברמה עסקית-כלכלית נקבע על ידי שני גורמים: השכיחות של אותו אדם מול הערך שהוא מייצר.
"אם אתה מתכנת בינה מלאכותית, שזה הדבר הכי חם היום, אז חברות כמו גוגל ישלמו לך הרבה כסף, כי אין הרבה אנשים בתחום וההכשרה של זה מטורפת, חוץ מזה שאתה צריך להיות סוג של גאון. מקצועות שיהיה להם ביקוש, אבל לא ממש צריך הכשרה עבורם, יהיו, למשל, ייצור אובייקטים וירטואליים, שיאכלסו את העולמות הווירטואליים שייבראו.
"יצטרכו המון אנשים שייצרו חפצים וירטואליים. כבר היום יש את זה, אבל לא במסה שתהיה בעתיד. אנשים משלמים על זה כסף במשחקים, לא בגלל שהם צריכים את זה, אלא בגלל שזה קול. כבר היום יש משחקים שאנשים מוכנים לשלם כסף אמיתי כדי לקנות אקססוריז לדמות שלהם, שאין להם שום השלכה על המשחק, אלא רק סטייל. את לא תאמיני אילו סכומים זה מגלגל".
מה סדר הגודל?
"התעשייה היום מגלגלת עשרות מיליונים. יש משחק שנקרא 'דיאבלו', שלפני כמה שנים השיק חנות וירטואלית שמאפשרת לקנות זהב של המשחק בכסף אמיתי, ואפשר לסחור שם בחפצים וירטואליים. מי שהיה לו כסף ניצח, כי היו חפצים שעשו אותך בלתי מנוצח. זה גלגל מיליונים, והם ביטלו את זה כי זה הרס את המשחק. אני זוכר שהייתי בהלם מהמחירים, לא האמנתי שמישהו ישלם על חרב וירטואלית במשחק 2,000 דולר, זה לא נתפש. גם במשחק 'וורלד קראפט' יש היום חפצים וירטואליים שאפשר לקנות בסכומים של חמש ספרות".
מה ההיגיון של המסחר בחפצים וירטואליים?
"אם מבינים שהאדם שמוציא את הכסף הזה חי במשחק יותר מאשר במציאות, אז אולי אפשר להבין שמבחינתו החפץ הזה משפר לו את ההנאה בחיים יותר ממה שישפר לו, למשל, אוטו חדש. וזה רק ילך ויחריף".
מה החלום שלך?
"לעשות סרט מדהים, זה תמיד היה החלום. זה מה שהניע אותי מלכתחילה. אפילו את הסטארט-אפ הקמתי לא כי רציתי לעשות כסף, אלא כי חשבתי שבשביל סרט צריך הרבה כסף. רומן פולנסקי שאל באחת ההרצאות שלו 'מה הדבר הכי חשוב בלעשות סרט?', והתשובה הייתה כסף. היום אני מבין שבחרתי בדרך הקשה.
"לפני שנה החלטתי לנסות להגשים את החלום, עשיתי טיזר של פחות מעשר דקות לסרט, ופתאום כולם רוצים להשקיע בו. חבל שלא הקשבתי לעמוס גיתאי שאמר לי: 'אם אתה רוצה לעשות משהו, לך תעשה אותו, אל תלך עקום, כי זו תמיד תהיה הדרך הארוכה'. אני חושב שכשאתה עושה משהו בשעה שאתה יותר בשל נפשית, מגיעה עם זה שלווה יותר גדולה והיא מגדילה את הסיכוי שזה יקרה. כשהייתי יותר צעיר ההתלהבות והרצון שלי היו גדולים מדי, ויצרו הרתעה. היה משהו מלחיץ בזה. היום, כשאני יותר שקול, אני יותר קול, והדברים באים יותר בקלות".
לקבוע גבולות בעידן הדיגיטלי
"העולם שלנו עובר תהליך הדרגתי של דיגיטציה - מעבר מחומר פיזי אל אותות וסימנים דיגיטליים. בעולם החדש, הדיגיטלי, הגבולות הפיזיים והחברתיים שלנו נמסים אל תוך שלל חדש של אפשרויות ופיתויים. אנחנו יכולים לעוף בין מרחבים של מציאות מדומה, ליצור בחומרים וירטואליים ולתקשר את המחשבות שלנו למיליוני אנשים בקורים של רשתות חברתיות.
"יחד עם האפשרויות הבלתי מוגבלות מגיע גם מחיר כמעט בלתי מוגבל של אובדן גבולות הפרטיות והאינטימיות האישית שלנו, מפני שכל הקיום שלנו מתורגם לעולמות וירטואליים, והמתורגמן הוא מכונה ברשות הציבור. זוהי מכונה שמסוגלת לדעת עלינו יותר ממה שאנחנו יודעים, ולהקיש מתוך סטטיסטיקות של ביג דאטה מסקנות לגבי מי שאנחנו, איפה אנחנו נמצאים, ומה אנחנו רוצים. וכך, כמעט מבלי משים, אנחנו הופכים יותר ויותר לעדר של כבשים מעובדות, ההולכות בשקיקה אחרי רועה שמחלק להן לייקים וביטים".
כתבות
ני"ע
