גורמים בשוק ההון: "תיק דנקנר לא מתאים לפשרה מקלה"

בדצמבר 2012 שיגר בית ההשקעות "אלטשולר-שחם" מכתב חריף לדירקטורים בשלוש מחברות המטה העיקריות של קבוצת אי.די.בי - "אי.די.בי פתוח", "דיסקונט השקעות (דסק"ש)" ו"כור" - ובו הוא קורא להם להתנגד לחלוקת דיבידנדים שתפגע ביכולת של אי.די.בי לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי האג"ח של החברה. המכתב לא נשלח לדירקטורים של חברת "אי.די.בי אחזקות", מאחר שבית ההשקעות אלטשולר-שחם לא החזיק באג"ח של החברה. אולם, המכתב פורסם בכלי תקשורת שונים והמסר בו היה ברור וחד, והגיע גם אל עיניהם ואוזניהם של הדירקטורים באי.די.בי. אחזקות: אם הדירקטוריון יאשר את חלוקת הדיבידנד, הדירקטורים יישאו באחריות אישית לחוב לבעלי האג"ח.

"כידוע לכם", נכתב לפני חמש שנים במכתב לדירקטורים, "האג"ח של החברה נסחרות כיום בתשואות גבוהות המגלמות את הספקות הקיימים כבר כיום באשר ליכולת החברה לפורען במועדן ובמלואן. כך שאם שבמועד עתידי יקבלו חברי הדירקטוריון החלטות על חלוקת דיבידנדים, וזאת באופן שירע את מצבה של החברה ויסכל את יכולתה לפרוע חובותיה לנושים השונים, הרי שאלטשולר-שחם יראה בחברי הדירקטוריון כמי שנושאים באחריות אישית לחובות החברה ולכל נזק העלול להיגרם למחזיקי האג"ח שהנפיקה".

ההמשך ידוע. חלוקת הדיבידנד אושרה (והתווספה לחלוקות קודמות שאושרו בסכומי עתק); אי.די.בי לא עמדה בחובותיה לבעלי האג"ח ולנושים והופקעה בהליך פירוק מידיו של יו"ר הקבוצה המיתולוגי, נוחי דנקנר, שנחשב עד אותה עת לילד הפלא של שוק ההון. בהמשך, הוגשה תביעה בסך 650 מיליון שקל נגד דנקנר וחברי דירקטוריון החברה, בטענה לחלוקות דיבידנד אסורות קודמות, בהיקף של כ-1.8 מיליארד שקל, שאישר הדירקטוריון בשנים 2008-2010.

"הקריסה הייתה ידועה מראש"

את התביעה הגישו הנאמנים על הסדר החוב ב-אי.די.בי, עו"ד חגי אולמן ועו"ד-רו"ח אייל גבאי - באמצעות עוה"ד רנן גרשט ואופיר נאור - נגד הדירקטורים ב-אי.די.בי שקיבלו את ההחלטה לאשר את משיכת הדיבידנדים, ובראשם דנקנר עצמו ואמו זהבה, וכן אריה ביסקר, ליאור חנס, אליהו כהן, אריה מינטקביץ, יעקב שימל, מאיר רוזן, שמואל לחמן, צבי דבורצקי ושמואל דור.

ביום חמישי האחרון - רגע לפני שדנקנר היה אמור לעלות על דוכן העדים ולמסור את גרסתו לאירועים שאפפו את אישור חלוקת הדיבידנדים שבמחלוקת - הודיעו הצדדים, כי גיבשו פשרה שבמסגרתה ישולם לקופת הנאמנים בהסדר אי.די.בי 175 מיליון שקל, מהם 20 מיליון שקל על-ידי דנקנר עצמו, עוד 10 מיליון שקל על-ידי דירקטורים נוספים, והיתרה תשולם על ידי חברות הביטוח שביטחו את הדירקטורים.

מאז ההודעה הדרמטית על סיומו של התיק בפשרה, מעורר ההסדר תגובות שונות במשק, וביניהן גם תחושה של חוסר נוחות מההקלה שמקבל, שוב, נוחי דנקנר בהליכים שנפתחים נגדו לאחר ששיחק בכספי ציבור, ומהמסר הציבורי העולה מההקלות הללו. בין הקולות שעולים כיום לעצור את ההסדר ולהעביר מסר חד וכואב יותר לכיס של הדירקטורים, נמצא גם עו"ד רועי סלוקי, שותף-מייסד במשרד עוה"ד ברם-סלוקי, המתמחה בשוק ההון, ושייצג בזמנו את אלטושלר-שחם במכתב שנשלח לדירקטורים מקבוצת אי.די.בי.

על רקע אירועי העבר בפרשת הדיבידנדים האסורים, אומר עו"ד סלוקי ל"גלובס", כי לא מדובר בתיק המתאים לפשרה המקלה עם הדירקטורים, גם אם ההסדר ראוי ונכון. "המכתב שאלטשולר-שחם שיגר היה הפעם הראשונה בהיסטוריה, שבה מחזיק אג"ח גדול של החברה צעק 'המלך הוא עירום' ברמה הכי בסיסית, ואמר לדירקטורים באופן מפורש שקודם כל בעלי החוב צריכים לקבל כסף, לפני שמחלקים דיבידנדים.

"קונצרן אי.די.בי שלט אז במשק, והיה ברור שזו תהיה מלחמת עולם, אבל הדירקטורים התעלמו מהאזהרות, והאמינו שאיכשהו הכול יהיה בסדר, שיהיה מספיק כסף, שאף אחד לא מבין את החישובים וכו' - אבל הדברים היו ידועים מראש. הקריסה הייתה ידועה, והזהירו אותם מפניה".

לדברי עו"ד סלוקי, הגם שההסדר המוצג הוא לא הסדר רע, ואף להיפך, הוא מפספס מטרה נעלה יותר מקבלת הסכום המוצע במסגרתו אל תוך קופת הפירוק של אי.די.בי - והיא הנושים האנשים הפרטיים שהשקיעו ב-אי.די.בי ואיבדו את כל עולמם. "הסיטואציה היא כזו שלכל הגורמים במערכת יש אינטרס לטאטא את זה מתחת לשטיח ולהתקדם הלאה. זה חוזר על עצמו פעם אחר פעם בתיקים האלה, וגם אם אני הייתי עושה בדיוק מה שנאמני אי.די.בי עושים - ולוקח את הפשרה הזאת בשתי ידיים.

"האינטרס של הנאמנים הוא לקחת היום מה שאפשר לקחת ולהתקדם הלאה, כי יכול להיות שלא יהיה יותר מזה, כי מדובר בסכום לא מבוטל, בלשון המעטה, שנכנס לקופה ובשכר טרחה יפה (15 מיליון שקל שמחולק בין הנאמנים ועורכי-דינם - א' ל"ו). טוב ציפור שמנה ומשמעותית ביד לעומת להקה שנמצאת על ענפים גבוהים יותר, ומי יודע אם נגיע אליה אי-פעם. לקבל פסק-דין שאומר שמגיע לך מיליארד שקל זה מדהים, אבל אם אין לך איך לגבות מיליארד שקל מהדירקטורים, אז יש לך רק טפט מכוער על הקיר".

גם מהצד של הנתבעים האינטרסים ברורים.

עו"ד סלוקי: "הנתבעים קונים את הסיכון של פסק-דין שהוא פי כמה וכמה יותר גבוה על כל המשמעויות שיש לו, ויש סיכון גבוה שהנאמנים היו מקבלים פסיקה גבוהה מאוד - אבל זה לא מוריד מההישג של הנאמנים בהגעה להסדר".

בשלב זה עובר עו"ד סלוקי לביקורת על הפשרה שהושגה: "עם כל הכבוד לסכום שהושג בהסדר, שהוא משמעותי, יש פה בעיה קשה והיא שהנפגעים האמיתיים לא היו בחדר שבו נסגרה הפשרה". לדבריו, "התובעים, הנאמנים ועורכי-הדין שלהם, לא באו לביהמ"ש עם המינוס של 1.8 מיליארד שקל. זה לא המינוס שלהם, זה נגרע מהכיס של הנושים ובעלי החוב, שהם אנשים פרטיים שקנו אג"ח והחזיקו בניירות בחברה דרך קרנות ההשתלמות והחסכונות והפנסיות שלהם - ועשו עליהם תספורת.

"הנאמנים, אולמן וגבאי, התחילו את התביעה מנקודת האפס והגיעו לפלוס 175, שזו תוצאה שעבורם היא מדהימה - וזה סכום שגובים אותו בפועל, כי חברות הביטוח משלמות ויש כסף בפיקדון. זה כסף אמיתי ויש פה הישג משמעותי, אז ברור למה הם רוצים ללכת קדימה. אבל אין בתוך החדר את מי שבאמת נפגע. אין אף אחד שבאמת רואה את האינטרסים של הנפגעים, כי הקורבנות של ההתנהלות של דירקטוריון אי.די.בי - מפוזרים ולא מזוהים. אין להם פנים. אלה גברת כהן מחדרה ומר ליבוביץ' מגדרה, שכבר מזמן ספגו את הנזק ורובם המוחלט לא רואים את זה. וזה לא ייחודי לתיק הזה".

שיקולי רוחב והכוונת התנהגות

עו"ד אסף ברם, שייצג עם עו"ד סלוקי את אלטשולר-שחם מוסיף, כי "על הרקע הזה נשאלת השאלה העקרונית - האם ביהמ"ש בהליך ספציפי - תפקידו לבוא ולומר: 'כדי שמקרים מהסוג הזה לא יישנו בעתיד וכדי שהכללים יהיו ברורים ומפורשים, אני את התיק הזה מברר עד תום, כי אני, ביהמ"ש, מייצג את האינטרס של הציבור הרחב שלא נמצא בחדר שבו מתקבלות ההחלטות".

התשובה לשאלה הזאת, כך לעמדת עוה"ד סלוקי וברם, היא חיובית. לדברי עו"ד ברם, "מעבר לכך שיש פה מקום לשמוע את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה ושל כונס הנכסים הראשי (הכנ"ר), הנושא העיקרי בתיק הזה הוא החינוך להבא. אני סבור שזה תפקידו של ביהמ"ש, בטח של ביהמ"ש הכלכלי, לשקול גם שיקולי רוחב והכוונת התנהגות - שאלה שיקולים שביהמ"ש בעצמו אומר שהוא לא רק צריך לקחת בחשבון אלא חייב לקחת אותם בחשבון.

"אין פה רק ניתוח פוסט-מורטום של מה שקרה ומה זה משנה עכשיו כי כבר דיברנו על זה. התיק הזה מרכז עוצמות מאוד משמעותיות ביכולת של שני הצדדים להביע את האינטרסים בצורה ברורה ומשכנעת. אם לא יינתן פה פסק דין מחנך ורוחבי תהיה פה החמצה של הזדמנות, שלא בטוח שתהיה דומה לה בשנים הקרובות, אם בכלל. זה לא מפחית מהעבודה היפה של מי שייצג את הנאמנים, אלה ייתן ביטוי לזה שהקורבנות האמיתיים של ההתנהגות של הדירקטוריון אין להם ייצוג, פנים ופה בהליך וכך גם אין לקורבנות העתידיים שיכול להיות שהנזק להם יימנע אם בתיק הזה תמוצה ההזדמנות לשנות את כללי המשחק".

קריאת האזהרה של יחימוביץ'

עוד על רקע ההסדר שנחתם כעת עם דנקנר, מזכירים גורמים בשוק ההון, כי "פרשת חלוקת הדיבידנדים האסורים" אינה הפרשה הראשונה של דנקנר שבה מישהו צעק "המלך הוא עירום", אך לא הקשיבו לו. כך, באוקטובר 2009 בדיון על האשראי החוץ בנקאי בוועדת הכספים תקפה ח"כ שלי יחימוביץ' (המחנה הציוני) את התנהלות אגף שוק ההון במשרד האוצר בנוגע לעסקה שבמסגרתה אי.די.בי הייתה אמורה לרכוש את חברת "גנדן תיירות" הפרטית תמורת 1.25 מיליון דולר. גנדן תיירות החזיקה בחברת התעופה ישראייר, שהייתה בשליטת נוחי דנקנר באמצעות קונצרן אי.די.בי הציבורי, שנמצא אז גם הוא בשליטת דנקנר.

ח"כ יחימוביץ' ביקרה את העובדה שישראייר, שצברה הפסדים של כ-100 מיליון דולר מאז הקמתה, עוברת מהאחזקה הפרטית של דנקנר לאחזקתו הציבורית. "מדובר בעסקה שערורייתית ולא ברור למה זה צריך לקרות. לא ייתכן כי דנקנר קונה, באמצעות חברה ציבורית, חברה פרטית מפסידה. למה זה קורה? איזו הצדקה יש לעסקה כזו? איפה אגף שוק ההון?", תקפה ח"כ יחימוביץ'. "העסקה הזו משרתת את בעלי ההון ולא את הציבור, ואתם לא עושים דבר ולא חצי דבר. אוזלת היד שלכם מאוד מטרידה אותי. מי אמור לגונן את הציבור?".

אבל גם העסקה הזאת יצאה לדרך, וגם היא הפכה בסיס לתביעה שהוגשה נגד דנקנר, אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי פתוח ובעלי המניות המרכזיים בחברה הפרטית "גנדן הולדינגס", ולהסדר פשרה בהמשך. בהסדר, שאושר על-ידי ביהמ"ש, הוסכם כי חברת הביטוח כלל שצורפה להליך, דנקנר וכל הנתבעים ישלמו סכום של 2.85 מיליון דולר לחברת אי.די.בי פתוח.

לדברי עו"ד רועי סלוקי, "הסירחון שעלה מעסקת ישראייר לא התפוגג, ולמעשה התממש כאחד הגורמים שגרמו לזה שהחברה קרסה. לקחו כסף של החברה הציבורית וכיסו באמצעותו התחייבויות של בעלי השליטה באי.די.בי".

"רק בית המשפט יכול לומר 'די'"

הסדר נוסף שנחתם עם דנקנר לאחרונה ושאושר על-ידי ביהמ"ש, הוא ההסדר ב"פרשת דסק"ש-מעריב". ההסדר הושג במסגרת תביעה שהוגשה נגד דנקנר, ונגד דירקטורים אחרים בדסק"ש, שהחליטו ב-2011 על רכישת עיתון "מעריב" שגסס אז, בהשקעה של 147 מיליון שקל.

מסתמן שנוחי דנקנר יצא בזול מרוב הפרשות שסבבו את קריסת אי.די.בי.

עו"ד ברם: "היחיד שיכול לומר 'די לעשות הנחות לנוחי דנקנר' זה ביהמ"ש. יש דוגמא לכך מהזמן האחרון בהסדר של בנק לאומי שהביאו לאישורו של השופט חאלד כבוב. כולם הסכימו על כך שהביטוח צריך לשלם שם 60 מיליון שקל, אבל החוק מחייב את ביהמ"ש להפעיל שיקול דעת אם לאשר או לא לאשר, גם כשכל הצדדים מסכימים. כבוב לא אישר את ה-60 מיליון שקל, אז העלו את זה ל-100 מיליון שקל - וגם את זה הוא לא אישר, עד שהעלו את הסכום ל-400 מיליון שקל - ורק אז הוא אישר. בזכותו ההחזר לחברה היה פי עשרה. יש לביהמ"ש חובה לעשות את זה גם כשכולם מסכימים. לשופט יש חובה לשקול את השיקולים הציבוריים".

עו"ד סלוקי: "ואם לא יעשו את זה במקרים האלה, של אישור הדיבידנדים באי.די.בי, שבהם היו תמרורי אזהרה ברורים, אז מתי יעשו את זה? איך יחנכו את הדירקטוריונים הבאים? אם לא יהיה 'עונש' אמיתי על זה שאתה 'יס-מן' של בעל השליטה במקרים הברורים שבהם היו תמרורי אזהרה ברורים, אז יהיה פה מסר שגוי לציבור.

"השאלה היא לא אם דנקנר שילם מחיר כבד על הטעויות שלו, השאלה היא אם הוא והדירקטורים ישלמו מחיר ראוי על הנזקים שהם גרמו לציבור רחב, בסדרי גודל שאף אחד לא יודע לאמוד אותם עד הסוף, כי ממדי ההשחתה של הערכים של שוק ההון לא נתפסים כאשר מי שעשה את הדברים האלו הם חברה ציבורית שהייתה סוג של מגדלור עסקי עבור כלל המשק, ודנקנר שנתפס כראש הקהילה העסקית של ישראל. כולם ראו את זה ואמרו כי טוב. הנזק לא מתחיל ונגמר רק בהשחתה של אי.די.בי אלא באופן שבו שאר הקהילה העסקית וחברות אחרות מסתכלות על ספינת הדגל הזאת ומחקות את ההתנהלות הקלוקלת הזאת".

לדברי עו"ד נוסף המתמחה בשוק ההון, אסור לאשר את הסדר הפשרה בפרשת הדיבידנדים האסורים ב-אי.די.בי. "כשבוחנים את ההיסטוריה של קבלת ההחלטות באי.די.בי, ההסדר הזה הוא שערורייה. זה הסדר שמאוד מקל עם הדירקטורים ועם דנקנר בפרט, במקרה מובהק שבו אפשר היה לקבל פסק-דין שמחייב אותם בסכומים הרבה יותר גבוהים.

"אם המטרה היא להביא כסף לקופה ולא לקבל פסק-דין שמחנך את השוק - וזו מטרת התובעים בתיק הזה כנראה - אז יש פה מחשבה פרקטית על התועלת שתצא לקופת הפירוק מהסדר לעומת פסק-דין. אולם רוב הסיכויים שהיה אפשר לחפור יותר עמוק ולקבל סכומים יותר גדולים, גם אם לא כאלה המתקרבים לנזק הנטען של 1.8 מיליארד שקל. אז למה לעשות הקלות לנוחי דנקנר?".

בא-כוחו של דנקנר, עו"ד רם כספי, מסר בתגובה כי אין בכוונתו להגיב מעל גבי העיתון, וכי תגובותיו של דנקנר יוגשו לביהמ"ש במידת הצורך.

דעה אחרת | עורכי דין המתמחים בהגשת נגזרות: "טובת הנושים קודמת למסר הציבורי"

האם המסר החינוכי והציבורי באמת עדיף על פני כסף ממשי ואמיתי בקופה המרוקנת של חברה שעברה הליך פירוק? - לא כולם חושבים כך.

לדברי עו"ד יצחק אבירם, המתמחה בהגשת תביעות ייצוגיות ונגזרות בתחום דיני ניירות-ערך, "לא כל דבר שנראה כאפשרי הוא אכן אפשרי מבחינה משפטית. המטרה היא לא לחנך דירקטורים. זאת לא המטרה הראשית. המטרה היא גם לחנך, אבל קודם כול לדאוג לאינטרס של קבוצה ספציפית של נפגעים ולהיטיב עימה.

"חינוך של דירקטורים הוא תפקיד של הרשות המחוקקת, הכנסת. תתכבד הכנסת ותקבע מבחנים ראויים לנושא הדיבידנדים, ותטיל ענישה כלכלית, עיצומים או אפילו פלילית.

"אבל זה לא התפקיד של תביעה אזרחית. בניהול תביעה יש מכלול שלם של שיקולים מבחינת ראייתית וסיכויים משפטיים לקבלת טענות. על אחת כמה וכמה בתביעה כל-כך מורכבת וחדשנית כמו התביעה הזאת".

עוד מוסיף עו"ד אבירם, כי "בתביעה כזאת יש לשקול את הראיות, את הטיעון המשפטי החדשני, ואת הקשיים להוכחתו מול צורכי הקבוצה, סיכויי התביעה, זמן ניהול התיק וסיכויי גבייה. בתיק הנוגע לחלוקת הדיבידנדים האסורה בחרת אי.די.בי אחזקות אי אפשר להגיד על עורכי-הדין ועל הפועלים למען הקבוצה, שהם לא פעלו כראוי בשקידה ובתבונה. מדובר בתיק שנוהל היטב.

"המספר (שהושג בפשרה - 175 מיליון שקל - א' ל"ו) כמספר אבסולוטי לא אומר כלום. גדול או קטן, זה לא העניין. העניין הוא - היות המספר תואם את מכלול השיקולים שבניהול תביעה, וככזה הוא נראה מתאים וראוי".

גם עו"ד גולן קאשי, המתמחה ופועל בתחומי ניירות-ערך ודיני תאגידים, סבור, כי אין מקום להתערב בהסדר, וכי יש לאשרו. לדבריו, "לא מדובר פה במקרה של עו"ד שנושא על עצמו את הסיכון בתביעה נגזרת נגד החברה, וממהר לעשות פשרה, כי הוא רואה כסף גדול. במקרים אחרים, ברור ש-6 או 10 או 15 מיליון שקל לעו"ד, לכל עו"ד, יכולים לשבש את שיקול הדעת, שכה"ט לפעמים מעוור את עיני התובעים ועורכי-דינם, אבל זה ממש לא המקרה.

"אין כאן נציג של בעלי המניות האחרים, שאת רוצה שבית-המשפט יבחן יותר לעומק את שיקול-הדעת שלו בפשרה, ויפקח על זה בצורה אחרת מתביעה רגילה. יש פה תביעה שמנוהלת על-ידי שני נאמנים מומחים, שמכירים היטב את התיק, ולא פועלים לטובת עצמם בלבד. אני רוצה להאמין, שהם שקלו את כל השיקולים כראוי.

"ומעל הכול, מה שהכי חשוב הוא שטובת האנשים קודמת למסר הציבורי - אין מה לעשות. עם כל הכבוד למסרים ציבוריים, הנושה רק רוצה את הכסף שלו בחזרה. מחזיק אג"ח מהציבור ידרוש שיחשבו עליו, ולא על מסרים חינוכיים. הוא יאמר: 'על-חשבון הגב שלי מחנכים את הציבור? תחזיר לי את הכסף. מה שאתה יכול להוציא, תוציא לי. צריך לחשוב פה על הנושים. אסור לראות את טובת הציבור ככזו המרחפת מעל הכול, והיא שצריכה להכריע פה. צריך קודם כול לראות את טובת הנושים, וזה מה שעמד לנגד עיני הנאמנים ובאי-כוחם".