בעלי קלסיקלטת: "הילדים לא מתכוונים להמשיך בעסק"

אני: בעבר הייתי רציונלי, שכלתני, הישגי, תכליתי ותחרותי, והייתי עסוק בלהצליח ולהרוויח. היום אני ממוקד בלתרגל וללמוד איך להיות ממוקד פחות בעצמי ויותר בזולת, מה שעושה אותי יותר מאושר.

משפחה: שורשיהם של שני הצדדים במרקש שבמרוקו. אמא התייתמה מהוריה בגיל צעיר וגדלה אצל הדודים שלה. ההורים נפגשו בעיר כשאמא הייתה בת 16, הם התחתנו תוך שנה והיא ילדה אותי בגיל 18. אבא היה חרט של חלקי חילוף ואני ואחי נולדנו שם. המשפחה עלתה לארץ ב-1962. נשלחנו למעברה בפרדס חנה. אבא מצא עבודה במפעל עץ בקיבוץ משמרות, שם עבד עד שפתח טמבוריה בחדרה - ועברנו לשם.

ילדות: בפרדס חנה גרנו בחלק של העולים, של הפחות נחשבים, מה שמלווה אותי עד היום. עד התיכון לא הייתה בכלל אינטגרציה. הייתי תלמיד טוב וספורטאי וכשהגעתי לתיכון האזורי ופגשתי בילדים של הוותיקים, הפער היה עצום. לא ידעתי שיש כאלה אנשים בעולם. אנחנו היינו מזרחיים מסורתיים והם גילמו עבורי נורמליות שאליה שאפתי. התביישתי במוצא שלי, הרגשתי נחות והתחלתי להתחבר אליהם ולחקות אותם. בדיעבד, הרצון להידמות, להיות כמו כולם ליווה אותי גם בקריירה העסקית. ניסיתי להתחבר ליוצרים גדולים, לעבד יצירות קאנוניות, לעשות הכול כדי לרכוש את הזהות שלהם. היום אני יכול להבין כמה זה היה לא נכון וכמה יופי יש בתרבות המזרחית שלנו.

לימודים: אחרי שירות כקצין שלישות, למדתי מדעי המדינה והתפרנסתי ממכירת ספרים ואנציקלופדיות מדלת לדלת. אודי גת, שהיה הבוס שלי, זיהה בי את הפוטנציאל והציע לי להקים חברה ביחד. הייתי בן 21 ותוך כמה חודשים הבנתי שאני יכול לעשות את זה לבד.

אילנה: אשתי, החברה הראשונה שלי ואהבת חיי. למדה ייעוץ חינוכי ותיאטרון ועבדה כמה שנים בתחומים האלה, עד שהצטרפה אליי לניהול העסק. יש לנו שלושה ילדים, ואנחנו גרים ברמת השרון.

קריירה: התחלתי למכור אנציקלופדיות מהבית, כשחדר אחד הפכתי למחסן. ב-86' העסק התחיל לקרטע ואבא שלי תפס את אילנה ואמר לה, אם לא תצטרפי לעסק, הוא יקרוס, והיא שמעה בקולו והפכה לשותפה שלי ומי שאחראית על כספים וכוח אדם. ב-87' היינו בחובות גדולים והיינו צריכים להתחיל הכול מהתחלה.

קלסיקלטת: ניגשתי למיכאל תפוח, המפיק של גידי גוב, וביקשתי שיקריא את הקלסיקות של סיפורי הילדים על קלטות. לא היה לי מושג שבחו"ל זה היה להיט, אבל זיהיתי שזה יכול לעזור לנו להתרומם. שברנו את השוק ומכרנו שלוש קלטות בעשרה שקלים. אחרי שנה וחצי בא אליי בחור מארה"ב והראה לי קלטות וידיאו של אגדות ילדים מדובבות ואמר לי שאריק איינשטיין רוצה לעשות קלטת לילדים. ככה נולד הפרויקט של "כמו גדולים". עד אז עסקנו בעיקר בהפצה, אבל אז פרצה הערגה לתרבות מהילדות והחלטנו להתחיל לרכוש זכויות של קלסיקות כמו "מיץ פטל", "מעשה בחמישה בלונים" ו"איתמר מטייל על קירות", ומפה התחלנו להפיק בעצמנו. את גל הנכסים התרבותיים שלנו המרנו בהמשך לדי.וי.די, ועד לפני עשור, כשהשוק השתנה והאינטרנט נכנס, שלטנו בו.

ספרי ילדים: הבנו שאנחנו חייבים להיערך לעתיד והתחלנו לפתח ספרי משחק בעזרת מוטי אבירם, איש תוכן מדהים שביים את "רחוב סומסום" והיה מנהל התוכן של "הופ". מאז שהוא נכנס לחברה אנחנו מביאים את הרעיונות לספרים, פונים לכותבים ולמאיירים ובונים את הספר מאפס, כשהשאיפה היא לשווק אותם בחו"ל. אנחנו גם מוציאים ספרים, חוברות עבודה וצביעה ומוצרים למותגים של דיסני, מארוול וברבי.

בודהיזם: אחותי הלכה לפורום של לנדמרק ושכנעה את אשתי לנסות ולהביא אותי לסדנה אחת. באתי וחיי השתנו. למדנו שש שנים עם אפי לנדאו ולפני שלוש שנים נרשמתי בעקבות אילנה ללימודי המסלול היותר גבוה. זה השפיע על היחסים שלי עם העובדים, הגביר את המודעות שלי לרגשות שלהם וחידד את ההבנה ששום דבר לא נעשה מתוך רוע.

תפיסת עתיד: שואף לשלב עסקים ורוחניות. כיוון שאף אחד מהילדים לא מתכוון להמשיך בעסק, בנינו אותו כך שיוכל להתנהל גם בלעדינו עד שיעבור הלאה.