מאה דקות וטריליון וחצי דולר

דונלד טראמפ נשא לפנות בוקר (שעון ישראל) את הנאום האפקטיבי ביותר של נשיאותו. זה היה המעמד השנתי של הדין וחשבון על 'מצב הברית' (State of the Union). החוקה האמריקאית מחייבת דין וחשבון תקופתי מצד הנשיא, אם כי ב-125 השנה הראשונות של הרפובליקה נשיאים מסרו אותו בכתב. עידן התקשורת האלקטרונית, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוא שהפך אותו למאורע הפוליטי המואזן והנצפה ביותר בארה"ב.

המעמד הזה מעניק לנשיא את קהל המאזינים המיוחס ביותר באמריקה: במליאת בית הנבחרים מצטופפים כמעט כל חברי הקונגרס - 435 צירי בית הנבחרים ומאה סנאטורים, כל חברי הקבינט חוץ מאחד (הנשמר בחוץ, באתר סודי, כדי לרשת את הנשיא, אם כיפת הקפיטול תתמוטט על ראשי הנוכחים), חברי בית המשפט העליון, מפקדי הזרועות של צבאות ארה"ב ויציע עמוס לעייפה באורחים רמי דרג ובאורחים נמוכי דרג, שאותם נאום הנשיא הופך לכוכבי מדיה בני חלוף. עשרות מיליונים צופים בבתיהם, או מאזינים לרדיו. הנאום משודר בתשע בערב, שעון החוף המזרחי, שש לפנות ערב בחוף המערבי.

טראמפ דיבר לפנות בוקר במשך מאה דקות, ומחוץ לקומץ של מחוות רטוריות קטנטנות הוא לא סטה מן הנוסח המוכן. הוא דיבר היטב, בקצב אחיד, בתנועות גוף מיומנות, מבלי לטעות או להתבלבל. נשיאים מתאמנים לקראת המעמד הזה, לפעמים בהשגחת אנשי תיאטרון ודרמה.

70% נתנו ציון חיובי

סקר מהיר של רשת CNN הראה כי 70% של הצופים מצאו את הנאום "חיובי מאוד", או "חיובי במידת מה". 62% חשבו שארה"ב "תתנהל בכיוון הנכון" אם ייצאו אל הפועל התוכניות שהנשיא הציע בנאומו. מוטב לזכור, שבמדגם הזה נכללו רק מי שצפו בנאום. הדעת נותנת שחלקם של תומכי הנשיא בין הצופים היה גדול מחלקם באוכלוסייה, מאותו הטעם שאוהדי ספורט נוטים לצפות במשחקי הקבוצות שהם אוהדים. אבל גם כך, הנתונים האלה הם נופת צופים בשביל נשיא, שהסקרים הכלליים מעמידים את הפופולריות שלו על 40% ופחות.

יתר על כן, נשיא הרגיל לשטח את רעיונותיו ב-280 תווי טוויטר ניצל היטב את ההזדמנות לדבר במשפטים מלאים, לפעמים מורכבים, בדרך כלל על עניינים כבדי משקל. רצינות מעולם לא ייחדה את הרטוריקה של טראמפ, מפני שביסודה עומדים תחנונים לתשומת לב באמצעות מחרוזת של הקנטות ושל קנטורים. לא הפעם.

טריליון וחצי דולר

כל זה נוגע ללחן. מה על המלים? זה תלוי בכוונות. הבית הלבן נמנע מלהקדים ולפרסם את הנוסח המלא של נאום טראמפ, מה שעורר ניחושים על "הפתעה" ממשמשת ובאה. היא לא מישמשה. אבל אנשי הנשיא השתדלו לעורר ציפיות לנאום של פיוס לאומי, שבו הנשיא יושיט את ידו למפלגת האופוזיציה, ויתווה דרך לשנה שנייה שתהיה פרגמטית יותר ורועשת פחות.

צריך להעיר, שהושטת יד אל האופוזיציה אינה רק אקט של יחסי ציבור מצד הרוב אל המיעוט. הכללים הפרלמנטריים מצריכים שיתוף פעולה עם המיעוט, מפני שהשלמת תהליך החקיקה מחייבת רוב מיוחס בסנאט. לרפובליקאים פשוט אין די קולות, כפי שחזר והתחוור להם ערב נאומו של הנשיא. הם ניסו את כוחם בהוצאה חלקית של הפלות מלאכותיות אל מחוץ לחוק (לאחר 20 שבועות של הריון). היה להם רוב של 51 ממאה, אבל הם היו זקוקים ל-60.

הנשיא זקוק לדמוקרטים, אם בדעתו להשיג שני יעדי חקיקה מרכזיים לפני פגרת הקיץ. אחד, ממש בעשרת הימים הבאים, נוגע להגירה ולביטחון גבולות; השני, בלי מסגרת זמן מחייבת, הוא מאמץ רחב יריעה לשיפורי תשתית. הראשון יצריך הקצבה של 18 מיליארד דולר; השני יצריך טריליון וחצי (1,500 מיליארד) דולר.

שנת נשיאותו הראשונה של טראמפ הייתה רצופה משברי אמון עם הדמוקרטים. הוא גידף את מנהיגיהם, הוא זילזל בכבודם, הוא הטיל ספק בפטריוטיות שלהם; גם כאשר עורר את הרושם שהוא משתדל להגיע להבנות, הוא מיהר לחזור בו, במידה שמנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ"אק שומר, הכריז ש"לשאת ולתת עם הנשיא זה כמו לשאת ולתת עם ג"לי".

בריונים מאל סלוואדור

אם הנאום צריך להיבחן על פי פוטנציאל הפיוס הנובע ממנו, ספק אם הנשיא עמד בציפיות שאנשיו עוררו.

במקום להושיט ענף זית במחלוקת הניטשת על ההגירה, הוא חזר אל המשוואה הישנה והבדוקה שלו, שבה אמריקאים "אמיתיים" נופלים קורבן לרוצחים אכזריים ושפלים ממרכז אמריקה. אל יציע הנכבדים הוא הזמין שני זוגות הורים של ילדים, שנרצחו בידי בריונים מאל-סלוואדור. מצלמות הטלוויזיה בחנו אותם באריכות.

אין ספק, שכנופיות אלימות מאל-סלוואדור אמנם מטילות את חתיתן על חלקים של אמריקה, אבל מן הרטוריקה היה אפשר להסיק, כי הם חלק ניכר של אוכלוסיית המהגרים ההיספאניים. כיוצא בזה, קריאתו ל"הגירה שתהיה מיוסדת על איכות (merit)", לא על קשרי משפחה, הזכירה את הכרזותיו מימי מסע הבחירות ב-2016, שהמקסיקאים המבריחים את הגבול צפונה הם "אנסים ונרקומנים".

אין פלא שצינה נדפה ממושבי הדמוקרטים באולם. מצלמות הטלוויזיה חזרו והראו את חצי האולם (הרפובליקאי) מתרומם על רגליו בהתלהבות בשעה שהחצי השני (הדמוקרטי), הכולל שחורים והיספאנים, יושב בשתיקה ובפנים חתומות.

הוא מחא כפיים לעצמו

טראמפ הקדיש את החלק הראשון של נאומו לטפיחה עצמית על השכם. הוא אפילו חזר ומחא כפיים לעצמו, בהטעמה ובאריכות. זו מחווה שכנראה לא נראתה בהיסטוריה הפוליטית של ארה"ב, והיא עוררה אסוציאציות של נאומים בוועידות של מפלגות קומוניסטיות. סטאלין היה עושה כן, וגם מאו ויורשיו הנוכחיים בסין.

המחמאות לא היו קלוטות מן האוויר. לנשיא יש בהחלט הזכות להתפאר בנתונים הכלכליים של נשיאותו. אמנם אפשר לטעון כי לפחות חלקם הם תוצאה של מעשי הממשל הקודם, אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה.

המצב הכלכלי בארה"ב אמנם טוב עכשיו ממה שהיה לפחות זה עשר שנים, ואולי אפילו עשרים. כניסתו של טראמפ לבית הלבן הגבירה בן לילה את האמון בוול סטריט ובקהילת העסקים. 2017 הייתה אחת השנים הטובות ביותר בבורסה מאז ומעולם. אמנם השווקים רשמו אתמול ירידה ניכרת, בדיוק ערב נאומו של טראמפ, אבל איש אינו חושב שהקיץ הקץ על שוק השוורים.

בדצמבר הנשיא חתם על חקיקה, שהקטינה באופן היסטורי את מסי החברות. הון שעגן בבנקים זרים במשך שנים מתחיל לחזור אל אמריקה. שעות אחדות לפני נאום הנשיא הודיע ענק האנרגיה אקסון-מוביל שישקיע 50 מיליארד דולר. אפל הודיעה שתחזיר הביתה 350 מיליארד דולר.

אלה השגים עם פוטנציאל מרשים. אף על פי כן, אחד הרפובליקאים הבולטים בארה"ב, מושל מדינת אוהיו ג'ון קייסיק, הכריז אתמול, "מעולם לא ראיתי את ארצנו מפולגת כל כך". הוא התנגד לטראמפ ב-2016, ומי יודע, אולי יתמודד נגדו גם ב-2020. הרבה רפובליקאים מתפללים, שהנאום לפנות בוקר פותח פרק חדש בנשיאות טראמפ: משמעת עצמית, ריסון, ריכוז. אחרים אומרים, שטראמפ החדש הוא רק אחיזת עיניים חטופה.

■ לרשימות קודמות. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny